שו"ת בית דוד קנו

שישתמשו שניהם בחצר רק מיעוטו אינו מבורר איזה זמן יהי' שייך לזה ואיז' זמן יהי' שייך לזה בזה אמרינן יש ברירה אבל שארי ברירה דיש בהם כדי חלוקה א"כ לא הוברר מעולם על כל חלק וחלק איזה יהי' שייך לזה ואיזה לזה בזה לא אמרי' ברירה וכן פירש הר"ן לפי שיטתו הא דאמרי' בגמ' מחלוק' שאין בו כדי חלוקה אבל יש בו כדי חלוקה ד"ה אסור היינו משום דביש בה כדי חלוק הכל מודים דאין בו דין ברירה ויש להקשות על דבריו מהא דאמרי' בב"ק דף נ"א ע"ב גבי בור של שני שותפים דפליגי רבנן וראב"י ג"כ בהך סברא אם יש ברירה או לא ואמרי' שם ואזדו לטעמייהו דתנן השותפין שנדרו כו' הרי דבבור ג"כ ס"ל לראב"י דיש ברירה וצ"ל לדברי הר"ן דבור מקרי אין בה דין חלוקה משום שאינם יכולים להשתמש בו שניהם יחד וכ"כ באמת הרא"ש בפסקיו בפרקין דבור אין בו דין חלוקה מקרי עי"ש אך קשה לפ"ז מהא דפרכי' בביצה דף ל"ט ע"ב גבי מימרא דרב נחמן דאמר הממלא מים לחבירו כרגלי מי שנתמלאו לו משו' דס"ל דבור של עולי בבל של שותפו' הו' ופריך מהא דתנינן גבי מודר הנאה מחבירו דמותר בבור של עולי בבל ואי בירא דשותפי הוא אמאי מותר התנן השותפין שנדרו הנאה זמ"ז אסורין לכנס לחצר ומשני לרחוץ ה"נ הבמ"ע למלאות מר מדידי' קא ממלא ומר מדידי' קממלא ופריך וסבר ר"נ יש ברירה והתנן האחין השותפין כו' ור"נ אמר אפי' חלקו גדיים כנגד גדיים וטלאים כנגד טלאים אין אומר זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ע"כ ולפי דברי הר"ן מאי מקשה מהך דגדיים כנגד גדיים לבור של עולי בבל שאני גבי גדיים כנגד גדיים דיש בו כדי חלוקה משא"כ גבי בור של עולי בבל שאין בו כדי חלוקה לכך יש בו דין ברירה ומצאתי להמהרש"ל ביש"ש במס' ב"ק בשמעתא דברירה שהקשה זאת ותי' וז"ל מ"מ אי דייקא שפיר לא קשיא מידי דע"כ אנו צריכין לדקדק בשמעתא מאי משני דכל אחד מדידי' קא ממלא והיינו ברירה ומ"ה שרינן גבי בור של עולי בבל ס"ס הדק"ל מ"ש משותפין שנדרו הנאה שאסורין לכנס לחצר נימא נמי כל אחד נכנס לתוך שלו כמו שסבר ראב"י דשרי מהאי טעמא אלמא לרבנן אף כה"ג לית להו ברירה והאיך משני מתני' של עולי בבל דנשנית אליבייהו דאי לראב"י אפי' בשל אותו העיר נמי שרי אלא ע"כ סוגיא דהתם הוי סברי שאפי' לרבנן דלית להו ברירה אפי' גבי שותפין לענין כניסת חצר ובית מ"מ לענין שאיבת מים מודו רבנן דאיכא ברירה משום דבשאיבת מים מסלק עצמו מחלק חבירו לגמרי ושואב לעצמו אבל האי שנכנס להדיא בכל החצר אף בחלק חבירו וחבירו שותף בה אסור והא דתני התם בור של עולי בבל ה"ה דהוי מצי למתני' דאפי' בור של אותו העיר שרי אלא במאי דשכיח והוי איירי בי' וכן מפרשים התוס' בשם ר' שמואל מאוויריא בפרק השותפין ואף שמיישבים נמי הסוגיא בענין אחר אבל דוחק הוא ומשום הכי פריך המקשן שפיר וסבר ר"נ יש ברירה דע"כ משום ברירה ממש שרי' לי' דאי משום ברירה זו דקני' היא מעיקרא כדפי' הרשב"א א"כ למה אסרי רבנן לכנס בחצר דנמי קניי' מעיקר היא אלא ע"כ טעמא דרבנן משום דבכל מידי דשייך ברירה למפרע אמרי' הוברר הלכך לענין שאיבת מים אמרי' כל מה שמילא לצורכו הוברר שזה חלקו אשר הגיע לו כאינך ברירה דכולה תלמודא ומ"ה גבי כניסה בחצר לא שרינן דלא שייך למימר הוברר דהא בכל החצר הוא נכנס ומ"ה אסרי וא"כ לפי האמת דמשני התם ר"נ בטעמא אחרינא ולא מטעם דבור של עולי בבל שותפין היא א"כ לעולם לרבנן לא אמרי' ברירה וטעמא דראב"י דשרי גבי כניסת הבית משום דקניי' היא מעיקרא כדפי' ואף בבור שרי ראב"י משום האי טעמא דפי' רשבא"ה עכ"ל המהרש"ל

דף מ"ח במתני' ואסורים בדבר של אותה העיר ואיזהו דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובי"הכנ והתיבה כו' הרמב"ם פסק כסתמא דהך מתני' והר"ן הקשה עליו דהך סתמא לא אתיא רק כרבנן דלעיל דלית להו ברירה אבל לראב"י דאית לי' ברירה ודאי דמותרין לכנס לבית הכנסת דהא ביה"כנ הוי דבר שאין בו דין חלוקה בדאמרי' לעיל מ"ו ע"ב א"ל רב יוסף הרי ביה"כנ דכמו שאין בו דין חלוקה דמי ועי' בלח"מ מה שתי' דבריו ע"פ דברי הר"ן דלעיל והנה אף כי סברתו נכונה בדברי הרמב"ם מ"מ קשה כיון דאמרי' בסתמא בסוגיין דבי"הכנ הוי כחצר שאין בו ד"ח מנ"ל להרמב"ם לפסוק דלא כסוגיין ומש"כ הלח"מ בישוב הך סוגיא קשה טובא לפי דבריו דמנ"ל לרב יוסף דטעמא דרבה משום קנסא דלמא משום ברירה ונלפע"ד ליישב הך סוגיא דנדרים דרב יוסף הוכיח מדברי רבה גופי' דע"כ לאו משום ברירה קאמר לה דאם נאמר דכוונת רבה הוא דלכך מודים כו"ע באין בו דין חלוקה דמותר משום דיש ברירה הי' קשה לי' לרב יוסף מנ"ל לרבה דמתני' מיירי ביש בו ד"ח דוקא כיון דמצינו במס' ב"ק גבי בור פליגי ג"כ רבנן וראב"י והתם ע"כ פליגי בברירה ג"כ אע"ג דבור הוי אין בו ד"ח כמש"כ לעיל והרי חזי דאיכא רבנן דס"ל גם באין בו ד"ח דלית בי' דין ברירה א"כ מנ"ל לרבה דהני רבנן דמתני' לא ס"ל כאינך רבנן דלמא מיירי מתני' באין בו ד"ח ואפ"ה אסרי רבנן דס"ל כאינך רבנן דגבי בור. ועוד אפשר דאינהו ננהו הני רבנן בעצמם ולכך הוכיח רב יוסף דטעמא דרבה הוא דס"ל גבי נדר אע"ג דאין ברירה מ"מ באין בו ד"ח לא מצי חד לאסור על אידך משום דהוי כאוסר על חבירו דבר של חבירו וכמש"כ הר"ן לעיל בריש פרקין גם הך סברא ולכך פריך שפיר הרי בי"הכנ דכמו שאין בו ד"ח דמי פי' דהא לא מצי למחלקי' וח"כ הוי ג"כ כאוסר דבר של חבירו על חבירו ואפ"ה תנינן במתני' דאוסר על חבירו ולכך נאדי רב יוסף מדברי רבה ולפ"ז מדוייק היטב לשנא דהש"ס דקאמר דכמו שאין בו ד"ח דמי ולא קאמר והרי בי"הכנ שאין בו ד"ח אלא ע"כ דלפי האמת דמי לשיש בו ד"ח וכסברת הלח"מ רק לפי סברת רבה הוי דמינן לי לשאין בו ד"ח וכמש"כ זהו הנלע"ד בישוב דברי הרמב"ם

דף נ"א ע"ב במתניתין דג דגים שאינו טיעם כו' עיין ר"ן ורא"ש ובירושלמי בשמעתין מוכח כהרא"ש דאיתא התם תני ר' שמעון בן אלעזר אומר אמר קונם דג שאינו טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים דגים שאיני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים דגה שאיני טועם אינו אסור אלא בכלכוד ע"כ הרי להדיא דבאומר דגים שאיני טועם אף ר"ש מודה דאסור בכל הדגים בין גדולים בין קטנים והיינו משום דדגים משמע לשון רבים וכדברי הרא"ש

דף נ"ב ע"ב גמ' ורמינהו מן העדשים אסור באשישים ור' יוסי מתיר קשה דאמאי לא פריך מרישא דמתניתין דלקמן נ"ג ע"ב דקתני מן הגריסין אסור במקפה ור' יוסי מתיר ואמאי ניחא לי' טפי להקשות מסיפא ואין לומר דהמקשה הוי ידע דלקמן גבי מקפה אסור רבנן משום דקרי לי' אינשי מקפה של גריסין משא"כ גבי קום דלא קרי לי' אינשי קומא דחלבא ולא הוי מצי לאקשויי רק על ר' יוסי ולא על רבנן לכך פריך מעדשים ואשישים דפשיטא לי' להש"ס דלא מקריא אשישים של עדשים ואפ"ה אסרי רבנן דזה אינו דהא ע"כ לפי דברי התרצן צריך לומר דאיכא מקומות דקרי להו אשישים של עדשים וא"כ נצטרך לומר דהמקשן והתרצן יהיו מחולקים בלשון בני אדם דהמקשן הוי סבר דליכא שום מקום שקורין אשישים של עדשים והתרצן סבר דאיכא וזה דוחק גדול אך לפי מה דאיתא בירושלמי על מתניתין דעדשים ואשישים אתיא שפיר דזה לשון הירושלמי ר' יסא אזל לגבי דר' יוסי ואפיק קמי' טלופחין מקליין וטחונן ומגבלן בדבש ומטוגן א"ל אילין אינון אשישים שאמרו חכמים ע"כ לשון הירושלמי שמעינן מדבריו דהני עדשים נשתנה צורתן מכמו שהיו (ולא כדמשמע מדברי הר"ן בשמעתין) ולפ"ז א"ש דלא מצי לאקשויי ממקפה משום דהוי מצינן לתרץ אליבא דרבנן דדווקא גבי קום הוא דמתירין רבנן משום דנשתנה צורתו מכמו שהי' בחלב משא"כ גבי מקפה דלא נשתנה צורת הגריסין לכך אסורין אפי' אליבא דרבנן לכך מקשה מעדשים ואשישים דנשתנה ג"כ צורתן ואפ"ה אסרי רבנן ומ"ש מחלב וקום כן נראה לפרש אמנם זהו דווקא אליבא פירש רש"י והרא"ש דמפרשי דקושיית הש"ס קאי גם על דברי רבנן אבל לפי פירוש הר"ן