שו"ת בית דוד קנה

וק"ל על תירוצו דא"כ למה לי כלל להביא מתני' דידן הי' לי להביא ראי' מדברי תנן גופי' ולימא לי' הא קיי"ל כחנן דפורע חובו של חבירו פטור ונראה לפענ"ד ליישב בפשיטות דהא ודאי הוי פשיטא לי להמקשן דהלכה כחנן דפורע חובו של של חבירו פטור רק דאי לאו הך מתני דזן אח אשתו ואת בניו הוי אמינא דמ"מ כשזן אח אשתו ובניו הוי כאלו מהנה לו לעצמו ואף היכי דפטור מלשלם מ"מ אסור הוא מלהנות ממנו להכי מביא ראי' ממתני' דמה שהוא נותן להם מזונות יתירים לא מחשיב כאלו מהנה לו מאומה רק דאניהו הוי כאנשי דעלמא וכיון שכן מותר לזונם אף במזונות הנצרכים להם משוה דכיון דהוי כאנשי דעלמא אע"ג דאיהו חייב במזונותיהם מ"מ משום הא לא אכפת לן משום דהוי כפורע חובו של חבירו וקיי"ל בהא כחנן אמנם תי' זה לא יתיישב לפמש"כ הב"י לתרץ דברי הרא"ש למה הביא הרא"ש דברי הר"ת והי"מ כיון דאפסקא הלכתא במס' כתובות כתנן ומותר ליתן להם מזונות אפי' הנצרכים לחיותם וקושיא זו הקשה הטור בסי' רכ"א על הרא"ש וכ' עליו הב"י וז"ל בקצרה דעדיפ' מיני' איכא לאקשויי על הרא"ש גבי מתני' דפורע לו חובו לעיל ל"ג השמיט אוקימתא של רב הושעיא דמוקי לה כחנן ולא הביא רק אוקמתא דרבא דמוקים בלוה ע"מ שלא לפרוע ותי' הב"י דהרא"ש ס"ל דנהי דקיי"ל בכתובות כתנן מ"מ גבי מודר הנאה חשיב לי' הנאה דמשום דודאי לא גרע מויתור דאסור במודר הנאה ועי"ש בדבריו שהאריך ובקצרה יש לומר דנהי דהש"ס קאמר התם רבא לא אמר כרב הושעי משום דבעי לאוקמי כד"ה מ"מ לפי האמת דמוקים דבא למתני' דפורע חובו כלוה ע"מ שלא לפרוע א"כ לית לן להתיר מסברתינו אליבא דחנן שיהא מודר הנאה מותר לפרוע חובו של חבירו דודאי אית לן למימר דנהי שהוא פטור מלשלם מ"מ הנאה מקרי במה שבעל חובו אינו יכיל לתבוע ממנו ודוקא אליבא דרב הושעי' דמוקים למתני' כחנן שפיר יש להוכיח כן ממתני' אבל אליבא דרבא לית לן לדמויי מודר הנאה להא דחנן ודבריי אלו נכללים המה בדברי הב"י ובזה נסתלק מדברי הב"י קושיית הל"ח שהביא בקרבן נתנאל שם בסוגיין. וראיתי בט"ז בסי' רכ"א סק"ז שכ' וז"ל ובב"י תי' דלענין נדר לא קיי"ל כחנן והוא תמוה מאוד כיון דפסקי סתם בפ' בתרא דכתובות הלכה כחנן האיך נאמר דלאו בכל מקום קאמר עכ"ל ואדרבה דבריו צ"ע דהא הב"י לא קאמר כלל דבהא אין הלכה כחנן רק דהב"י קאמר דבמודר הנאה אף חנן מודה דאסור וכיון דדברי הב"י נכונים המה אזדא לה לכאורה התי' שכתבתי לעיל דהא ודאי הוי קים לי' דהלכה כחנן אדרבה לפי חי' הב"י במודר הלאה אסור אפי' אליבא דחנן ולפי תי' ט"ז שם על הרא"ש הוי א"ש אבל לפי תי' הב"י קשה אך באמת משום הא לא נאדי תירוצינו משום דאיכא למימר דאף דחנן מודה גבי מודר הנאה שאסור היינו דוקא היכי שהוא חייב לחבירו אבל כאן בנ"ד דמיירי בבתו דליכא חיוב מזונות עליו רק מצוה וכמש"כ הרא"ש בפירושו במתני' א"כ שפיר איכא למימר דודאי מותר לכו"ע ליתן לה מזונות ואף דהמצוה מוטלת עליו מ"מ מותה הוא לעשותו כמו שמותר לתרום אע"ג דהמצוה על המודר או שוקל את שקלו והא דהוצרך להביא ראי' ממתני' דון את אשתו היינו כי היכי דלא נאמר דבמה שזן את בתו הוא כאלו נותן לו לעצמו לכך מביא ראי' ממתני' דהוי כאנשי דעלמא ופורע חובו לא מקרי משום דליכא עליו שום חוב

דף ל"ט ע"ב ברש"י ד"ה כי ערוך מאתמול תפתה איזהו יום כו' ועיין ברא"ש ובפסחים נ"ד ע"א מוכח להדיא כפי' הרא"ש עיי"ש

דף מ"ב ע"ב בגמ' כי פליגי בנכסי אלו רב ושמואל סברי ל"ש נכסים אלו ל"ש נכסי אדם אוסר עיין לקמן דף נ"ו בתוס' שהקשו דאמאי לא פריך ממתניתין שמביא מקודם האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי מת ירשנו הרי חזינן דבנכסי אלו אין אדם אוסר לכשיצא מרשותו עיי"ש בדבריהם ולולי דבריהם, הי' אפשר לומר דממתניתין לא מני פריך מידי משום דהתם קאמר שאתה נהנה לי. דתלי האיסור של הנאת בנו בעצמו של האב ולא בנכסיו לכך אמרינן שפיר דכיון שמת מותר ליהנות מנכסיו אבל היכי שאמר נכסי אלו עליך דתלה האיסור בנכסיו ולא בעצמו. הוי אמינא דכיון שנאסרו הנכסים על המודר תו לא מפקע איסורייהו אף לאחר שיצא מרשותו לכך מביא ממתני' דלקמן דמיירי ג"כ שתלה האיסור בהבית ומ"מ אמרינן לכשיצא מרשות הראשון מותר

דף מ"ג בר"ן ד"ה א"ר יוסי בר' חנינא כו' דסתם לן כר"א כו' קמ"ל דהני נמי לא גריעי מויתור. עכ"ל קשה לי דהא לענין שאלה סתמינן לעיל בריש פירקין דהוי ויתור דהא תנינן בריש פירקין אין בין המודר הנאה למודר מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש ואוקמינן שם דמיירי אף במקום שאין משכירין וכן לענין לא ימכור ולא יקח לפמש"כ הר"ן מעיקרא בד"ה בשלמא דמתניתין איירי בזבינא חריפא קשה ג"כ דהא תנינן לעיל בדף ל' דאפי' בזבינא מציעא ג"כ אסור ליקח ולמכור ומכ"ש בזבינא חריפא. ולמאי אשמועינן כאן וע"כ צ"ל דנקט הני תרתי משום בבא דלא ילוה ודבר זה דחוק מאוד חדא דהא פרכינן כמה פעמים בש"ס ונקט תרתי משום חדא ועוד דבבא דלא ילוה גופי' מיותר הוא דהאיך תיסק אדעתין לומר דגרע מויתור ולא קפדי אינשי אהלואת מעות דזה לא מסתבר כלל ולהדיא תנינן במס' מכות דף ג' ע"א אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנין מכאן ועד ל' יום ובין נותנין מכאן ועד עשר שנים הרי להדיא דיש בזה שיוי מעות במה שמלוה לחבירו ואיך נאמר דהוי ויתור וצ"ע. עוד שם בר"ן וא"ת והא אפי' במודר הנאה מחבירו כו' י"ל כו' עכ"ל. הלח"מ בפ"ז מ"ה נדרים הקשה על דברי הר"ן ז"ל וז"ל וקשה לי על דבריו והרי דריסת הרגל שהיא פחותה שבהנאות דלא הוי הנאה אלא לר"א דאית לי' ויתור אסיר במודר הנאה ומ"מ אמרינן במתני דהריני עליך תרם דאם אחד הדיר על חבירו דחבירו אסור ליכנס והוא מותר וטפי טעו אינשי בהנאה פורתא כי האי מהנאה דהלואה דהוי הנאה טפי דוודאי רבנן דפליגי עלי' דר"א גבי דריסת הרגל דלא הוי הנאה מודי דהלואה הוי הנאה ואולי יש לומר דאין ויתור אסור מן התורה אלא מדרך חומרא ודי לנו שנאסור ויתור לבדו ולא שנאסור לחבירו משום גזירה לו עכ"ל ולכאורה יש להקשות על דבריו דמשמע דהלואה הוי טפי מויתור הא הר"ן כתב בראשית דבריו דהלואה ושאלה ומכירה אין להם רק דין ויתור ואי לא הוי אשמועינן במתניתין הוי אמינא דגריעי מויתור דאע"ג דכבר אשמועינן לעיל גבי דריסת הרגל הוצרכה לאשמועינן גבי הלואה וצ"ל דהר"ן לא כתב כן רק לדברי ריב"ח אבל לאביי לא ס"ל הנך סברות ואדרבה ס"ל דהני מילי עדיפא טפי מויתור ודוחק ועוד קשה על דבריו דאישתמיטתי' להלח"מ דברי הר"ן לקמן ריש פרק השותפין דמוכח להדיא דס"ל דויתור אסור מדאורייתא שהקשה שם מפני מה פסקינן כראב"י דזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו והיינו מטעם דיש ברירה הא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה והאריך שם הרבה בישוב זה הרי להדיא דס"ל דויתור אסור מדאורייתא גם בעיקר קושייתו שהקשה על הר"ן יש ליישב בפשיטות דממתניתין דלקמן דהריני עליך חרם לא קשה מידי דלא תנן התם כלל דאסור בדריסת הרגל ולא הוזכר כלל הך דינא התם ואי כוונת קושייתו הוא ממתניתין דריש פרק השותפין דתנן התם הי' אחד מהם מודר הנאה מחבירו לא יכנס לחצר ג"כ לא קשה דהא באמת תנן התם במתניתין כופין את הנודר למכור חלקו ועיי"ש בר"ן דטעמא הוא משום הך גזירה

דך מ"ה ע"ב בר"ן ד"ה ואיכא דמקשי האריך לתרץ מפני מה פסקינן כראב"י והלא בדאורייתא אין ברירה ומסקנת הר"ן לחלק בין הך ברירה דכאן כיין דאין בו דין חלוקה וודאי דהי' ברור לכאו"א שישתמש בחצר זה רק דאין ידוע להם באיזה זמן ישתמש זה ובאיזה זמן ישתמש זה ובכה"ג אמרינן ברירה משום דרוב הדבר הוברר מתחילה