שו"ת בית דוד קנג

א"כ ע"כ דס"ל להרא"ש דנדר חל ג"כ על נדר דאל"ה תקשי קושיית הר"ן בשמעתין דמאי קפריך על רב הונא גם על שמואל תקשי לתני גבי נדר גופי' פעמים שחל נדר על נדר כגון גבי נזיר ופעמים שאינו חל כגון בקונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי אך דאמת זה אינו הוכחה משום דיש ליישב קושיית הר"ן כמו שתירץ הרשב"א בחידושיו בשמעתין עיי"ש בדבריו

דף יח ע"ב מתניתין סתם נדרים להחמיר עיין ברא"ש שפ' לטעמא דמלתא דסתם הנודר דעתו לאסור מדלא שתק ויש לדקדק דא"כ מאי פריך הש"ס מההיא דספק נזירות דלמא התם איירי כמו דמפרשי רש"י והרא"ש כגון דאמר הריני נזיר שיש בכרי הזה מאה כור או שאמר הריני נזיר אם זה פלוני ובזה לא שייכא סברא דסתם הנידר דעתו לאסור מדלא שתק דהא איכא למימר דדעתו אם יתברר שפלוני נזיר יהי' ג"כ נזיר וצריך לומר דקושיית הש"ס הוא מדקתני סתמא ספק נזירות להקל משמע בכל אופן אף באופן דאיכא לספוקי בלשון אם הוא מועיל א"ל ג"כ הוא להקל אך לכאורה קשה הא דפריך לקמן דף י"ט ורמי דר' יהודה אדר' יהודה מי א"ר יהודה לא מעייל אינש נפשי' לספיקא ורמינהו כו' ואמאי לא משני דלכך מחמיר ר' יהודה במתני' משום הך סברא דכל הנודר דעתו לאסור משא"כ בההיא דכרי כמש"כ מקודם וצ"ל דקושיית הש"ס הוא דווקא לפי מאי דמשני דמתני' דספק נזירות היא כר' יהודה וא"כ יסבור ר' יהודה דבכל אנפי הוי ספק נזירות להקל ופריך שפיר ממתניתין דידן

דף כא גמ' אמר לי' רבינא לרב אשי אמר לו טפי מסלע והלה אומר בציר משקל נדרא הוי או זירוזין הוי עיין ר"ן שפירש שני פירושים לפי' האחד צדדי האיבעי' הוא דכיון דנחתי לדיוקא אם כוונתו הוא בדווקא או לא ולפירוש השני צדדי האיבעיא הוא משום דמרחקי כולי האי אם כוונתם הוא בדווקא אי לא ונלע"ד דלהך פירושא דהאיבעיא הוא משום דנחתי לדיוקא לכך חיישינן שמא בדווקא נדרו א"כ אם אחד אומר טפי מסלע והלה אומר שקל לא שייך למיבעיא רק על זה שאומר טפי מסלע אבל האומר שקל וודאי נדרי זירוזין הוי כיון דלא נחית לדיוקא ולכך צריכינן לפרושי איבעיית הש"ס דקאי על מתניתין דידן דקמיבעיא לן על שניהם אי הוי נדרי זירוזין או לאו ע"כ דצ"ל דמאי דאמרינן אמר לו טפי מסלע והלה אומר בציר משקל דווקא כששניהם דייקי האי בטפי והאי בבציר ולאו או או קאמר אמנם לאידך פירושא דעיקר האיבעי' הוא משום דמרחקי כולי האי איכא למימר דאו או קאמר הש"ס וכן פירש באמת הרא"ש לפי שיטתו דמפרש דטעם האיבעי' הוא משום הפלגה והנה הטור וב"י כתבו וז"ל ואם המוכר אומר קונם אם אפחת מיותר מסלע או שאמר הלוקח קונם אם אוסיף לך על מעט פחות משקל ונתרצו בג' דינרים ה"ז נדר שאין דרך לזרז כשמפליגין כל כך ולנדר גמור נתכוונו עכ"ל ומדכתבו בלשונם תו או משמע דאף אם אחד אמר טפי מסלע והלה אומר שקל מ"מ לנדר גמור נתכוונו שניהם וע"כ דטעמא הוא משום הרחקה דאי משום דיוקא א"כ איך מוכח מהשני שמכוין לנדר גמור וראיתי בט"ז שם ס"ק ה' שכ' אליבא דהטור וב"י דם דס"ל עיקר כטעמא דדיוקא ולפענ"ד ליכא למימר הכי כמש"כ ואין לומר דכוונתם במה שכ' ולנדר גמור נתכוונו דקאי על כל א' בפ"ע על מי שנחת לדיוקא דכוונתו לגדר גמור דז"א חדא דהא כתבו שם דהיכי דאחד העמיד דבריו והשני לא העמיד מתוך שנתבטל לגבי אחד נתבטל לגבי חבירו ועוד דלא הי' להם כלל לכתוב תיבת או אלא ע"כ דכוונתם הוא כמש"כ

כתב הש"ך שם סי' רל"ב ס"ק ה' וז"ל ול"נ דהכי פירושו דכיון דדייק ואמר טפי מסלע א"כ כוונתו דעכ"פ פחות מסלע לא אם כן אמרינן האי טפי זירוז הוא אבל סלע נדר הוא או"ד כולה זירוז הוא וכן בפחות משקל והכי משמע מדקאמר התם בש"ס מי דמי כו' הכא ספיקא הוא דלמא פחות מסלע ויותר על שקל קאמר עכ"ל הנה מש"כ והכי משמע לא הבנתי כוונתו כלל מאי משמע לי' מהתם ולענין גוף פירושו דמפרש דהא פשיטא לי' דטפי מסלע הוי זירוז ועיקר האיבעיא הוא על הסלע לדעתי קשה מאוד דא"כ מאי פשטינן מההיא דטיפת צונן דהא החם דמיא לטפי מסלע ולא לסלע עצמה ולכך שפיר הותרה לו טיפת צונן כיון דשרינן כאן מה שהוא טפי מסלע אבל מנ"ל לומר דאף לסלע הוי נדרי זירוזין ואין לומר כיון דהתם שרינן לגמרי הנדר כמש"כ הרא"ש בסוגיין לכך פשטינן ג"כ לאיבעיין דשרי לגמרי דז"א דהא במתניתין ליתא להך דינא דשרי לגמרי הנדר ורק מסברא כתב כן הרא"ש ואם נאמר דפשיטא לי' להש"ס התם מסברא דשרי לגמרי א"כ בבעיין נמי נימא מסברא הכי ולמה הביא כלל למתניתין דהתם וצ"ע

דף כד בגמ' לעולם ר"א בן יעקב הוא כו' דאמר לאו כלבא אנא כו' ולכאורה יש להקשות לפמש"כ הר"ן בשם הירושלמי דהיכי דזה אמר מפני כבודי וזה אמר מפני כבודי דברי הכל אסור ואינו יכול להתיר וא"כ תיקשה ממ"נ אם אומר המדיר הך טעמא דלאו כלבא אנא א"כ הוי כזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי דאינו יכול להתיר ואם אינו אומר הך טעמא דלאו כלבא א"כ הוי נדרי זירוזין ואינו צריך כלל התרה ואף בסתם כשהמדיר אינו אומר כלום ג"כ קשה ממ"נ על הך מתני' דאם באנו עליו מהך טעמא דלאי כלבא א"כ אין לו התרה ובלאו הך סברא הוי נדרי זירוזין ולמאי מיבעי' לי' כלל היתר ומלשנא דמתני' משמע דבעינן דווקא שיאמר לו וכן משמע מלשון הפוסקי' דבעינן שיאמר לו דווקא המודר הך לשנא דכלום אמרת אלא מפני כבודי אך באמת קשה הך קושיא על תירוצא דהש"ס גופי' דקמשני דקאמר לאו כלבא אנא הא במתניתין קתני שיוכל לומר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי הרי דטעמו הוא מפני כבוד המודר ולא מפני כבוד המדיר וצריך לומר דכוונת הש"ס הכי הוא דלעולם העיקר מה שהוא רוצה ליתן לו המתנה כוונתו הוא משום כבור המודר והא דקאמר מר לאו כלבא ה"ק אם לא תקבל ממני מיחזי שאתה רוצה שאהנה ממך ואתה איני רוצה ליהנות ממני א"כ מיחזי אני בעינך ככלב לכך יכול להתיר לו ולומר זהו כבודי וכיון דמה שאינו מקבל ממנו הוא מטעם שזה כבודו יותר א"כ ממילא נתבטל גם הטעם דלאו כלבא אנא דמה שאינו מקבל ממנו הוא משום שזהו כבודו של המודר ולא מפני שהוא בעיניו ככלב והכי דייקא לשנא דהש"ס דקאמר דמתהנינא מינך ונא מתהנית מנאי ומשמע דעיקר טעמו הוא מה שאינו רוצה ליהנות ממנו

שם ע"ב גמ' תנא נדרי הבאי מותרין שבועות הבאי אסורין והר"ן גורס כך שבועות הבאי מותרין ולפי הך גירסא צריך לומר דהא דפריך רבינא ודלמא האי גברא קינא דשומשמי חזא ע"כ צ"ל דהקושיא הוא על לשנא דברייתא דקרי להו שבועות הבאי ולשנא קשיא לי' דדלמא שפיר אשתבע וב"כ הרשב"א בחידושיו להדיא

דף כו ע"ב בר"ן ד"ה לרבא מיהו איכא מ"ד דכי אמר דבמעמיד כולן אסורין דיוקא דומיא דמתניתין כו' וכדבריו נ"ל להכריע כו' עכ"ל לולי דמסתפינא הוי אמינא דלא קשיא כ"כ דע"כ לא סברי האיכא מ"ד דבהותר אחד ע"י שאלה הותרו כולן אלא אליבא דרבה דס"ל דבמעמיד כ"ע לא פליגי דאסור והיינו ע"כ דס"ל דבמעמיד לא מקרי כלל נדר שהותר מקצתו דאי הוי מקרי הותר מקצתו הוי מותר כולהו אליבא דב"ה אלא ע"כ דלא מקרי כלל הותר מקצתו וע"כ צ"ל דטעמו הוא משום דהוה לא כיון כלל מתחילה על אביו ואחיי ונמצא שלא היו כלל בכלל הנדר ולכך לא מקרי הותר מקצתו אמנם כשהותר ע"י שאלה הרי הותר מקצת הנדר ולכך ס"ל להאיכא מ"ד אליבא דב"ה דהותר כולו אבל לרבא דס"ל דבמשנה כולהו מודו דהותר מקצתו הותר כולו וכי פליגי במעמיד דווקא א"כ לדידי' ע"כ מקרי נדר שהותר מקצתו וטעמו דכיון שאמר סתם בראשונה הרי עליכם קרבן גם אביו בכלל ואח"כ כשמתיר לאביו שוב מקרי הותר מקצתו רק דפליגי רבנן ור"ע וב"ש וב"ה אי תפוס לשון ראשין או לשון אחרון וקמפרשי האיכא מ"ד דה"פ