שו"ת בית דוד יד

ניחא בתמי' וכי ניחא דלא צורכה דלא מותר רצה לומר מה צריך להשמיעינו שאינו מותר לכתחילה כיון דאם תלש חייב ויותר נראה למגרס הך ניחא אצל מ"ד פטור אסור והכי גרסי' מ"ד פטור אסור ניחא רצה לומר ניחא לישנא דברייתא דתני לכתחילה לא יתלוש ואם תלש פטור אבל מ"ד חייב דלא צירכה דלא מותר כלומר קושיא היא מאי צריך להשמיענו שאינו מותר והא דמסיים ר"ש לקיש אמר חייב הוא מבאר בזה מי הוא התני דתני ח יב הוא ר"ש לקיש וממילא דהתניי דתני פטור הוא ר' יוחנן ורצה לומר דהנך תרי תניי היא עצמה פלוגתא דר"י ור"ש לקיש דלעיל ולפ"ז אין הכוונה דמקשה מהך מ"ד על ר"ש לקיש כמו שהבין המפרש כיון דר"י ור"ל עצמם המה הנך תנאי דפליגי בגירסת התוספתא רק דשקיל וטרי בדבריהם גופייהו דלמר יתיישב לישנא דהתוספתא ולמר לא יתיישב ולפ"ז סלקא מלתא דר"ל בקושיא ובלא"ה נמי ר"י ור"ש לקיש פסקינן כר"י כנ"ל ברור פירוש' דהירושלמי על דרך הגהתו: עוד אפשר לפרש דברי הירושלמי בלא הגהה רק למחוק מלת פטור שאחר מ"ד חייב והכי פירושו אית תני מותר ר"ל דהפירות הנתלשים מותרים באכילה לאותה שבת וע"ז קמפרש מ"ד אסור מתיר רצה לומר דמ"ד שאינו אסור רק מדרבנן מתיר הפירות באכילה ומ"ד חייב ניחא דלא תני מידי מענין היתר אכילה דלא צורכה דלא מותר ר"ל דמלתא דפשיטא היא כיון שחייב שאינו מותר לאכילה והא דמסיים ר"ש לקיש אמר חייב הוא כמו שפירשנו לעיל דמבאר מי הם התנאים ובזה דברי הירושלמי מבוארים כמעט בלי הגהה ומ"מ הפירוש הראשין יותר נראה בעיני אף שצריך להגיה והמעיין יבחר ועל הפירש השני יש לעיין מהא דהמעשר בשבת דאמרינן בירושלמי פ"ג דיו"ט דאסור אע"ג דלא עביד רק איסורא דרבנן ועיי' בביאורי הגר"א באו"ח סי' שי"ח ס"ק א מיהו אין זה קושיא דאין לדמות גזירות חז"ל זה לזה ועוד יש להאריך בזה הרבה רק מפני שבעיני נראה עיקר כפי' תמא שכתבנו לכך לא ראיתי להאריך בזה כאן ויבואר אי"ה במק"א ועיין

ועכ"פ למדנו מדברי הירושלמי למי הלזה פירושא דהך תוספתא דהא דבהשרישו בקרקע עלי' פטורין ממעשר ושביעית הייני משום שאינו רוצה בהשרשתן ובהא גם ריש לקיש מודה דתליא באינו רוצה ולענין טומאה נמי לכו"ע עלו מטומאתן משום דהתורה רבתה בהן טהרה ולענין שבת תליא בפלוגתא דר"י ורשב"ל והשת' נתיישב מה שהקשינו לעיל דאמאי לא קפשיט הירושלמי אבעייתו לענין שביעית מהך תוספתא דגם בשביעית בעינן שדה דווקא דלפי מה שנתבאר הך תוספתא אינו ענין כלל להתם ומטעמא אחרינא קפטר להו משום שאינו רוצה בהשרשתן ובזה וודאי דדמו מעשר לשביעית וא"כ אין לפשוט מזה מידי לענין דנבעי שדה ושפיר סלקי בירושלמי בבעיא דלא נפשטה ובהכי ניחא מאי דלא משני בירושלמי אהא דמקשה בחזקתן ואת אמרת עלו דשאני מעשר דבעינן שדה משום דלענין שביעית לא ברירא מלתא דנבעי שדה ודוק מיהו בלא"ה נמי אינו קושיא משום דקושטא דמלתא קמשני גם למ"ד דפטור דס"ל דהוי כתלוש לכל מילי ואפ"ה לענין טומאה עלו מטומאתן משום דהתורה רבתה טהרה וכו' ומהתימא על ביאורי הגר"א איך נעלמה לפי שעה מעינו הבדולח עיניו המשוטטות בכל דברי הירושלמי במקומן דלפי מה שנתבאר אינו ענין כלל הך תוספתא לדינו של הרא"ש דהא הרא"ש שם בתשובה מיירי בנזרע בכוונה על גג שמלאוהו עפר גם אינו ענין להגהתו שהגיה בתוספתא כיון דהוא פלוגתא דאמוראי בזה בירושלמי ולפי מה שביארנו סלקא בקושיא מ"ד חייב וא"כ העיקר כמ"ד דפטור ובלא"ה נמי ר"י ורשב"ל הלכה כר"י וא"כ אדרבה העיקר כגירסא דידן ואין ל מר דכוונת הגר"א הוא רק להשיג על ראייתו של הרא"ש דמייתי ממתניתן דבצלים שהשרישו דמיירי לענין טומאה וע"ז השיב הגר"א מהתוספתא דשמעינן מינה דלא דמי טומאה למעשר דאיך שיהיה הפירוש מ"מ למדנו ממנה דלא דמי טומאה למעשר דמדבריו שם נרא' דבא להשיג על עיקר דינו של הרא"ש מהתוספת' דעל ראיו' הרא"ש לחוד לא הי' כותב אבל הוא תמוה רק ואינו ראי' כיון דהרא"ש לא על הך ראי' לחוד קסעיד כי הביא עוד ראיות ראיתי שיש לקיים דברי הגר"א ע"פ פירושו של המפרש שפירש להך ודא הוא דרובא שהכוונה שר' שמעון בן לקיש פליג גם בשביעית וס"ל ל דלא תליא מלתא דשביעית כלל באינו רוצה ולפ"ז ע"כ צ"ל דרשב"ל מפרש להך תוספת' דמדמי שביעית למעשר לפטור בהשרישו בקרקע עלי' היינו ע"כ מטעמא דלא מיקרי שדה וכמו שהביאו הגר"א ואף דר"י לא ס"ל כן וקי"ל ר"י ור"ל הלכה כר"י וגם בלא"ה סלקא הך דר"ל בקושיא מ"מ כיון דבש"ס דילן בפ' במה טומנין לפי מה דפירשו שם רש"י ותוס' מוכח דבהשרישו וודאי דאסור וכר"ל לכך נראה לו להגר"א לפסוק בהך מלתא כר"ל ולפ"ז שפיר הקשה על הרא"ש אך כל זה אינו חדא דהעיקר הוא כמו שפירשנו ודלא כהמפרש ועוד דהא מהסוגיא דפרק במה טומנין אין ראי' כלל דהוא דלא כר"י דשפיר מתפרשא כר"י ומיירי גם בהשרישו רק דרש"י ותוס' מפרשים כן דמיירי בלא השרישו וא"כ אם באנו לדחות זה מפני זה וודאי דטפי יש לנו לדחות דברי רש"י ותוס' מפני הירושלמי משנאמר בהיפוך דדברי הירושלמי דחויים בשביל שרש"י ותוס' לא פירשו כן ועוד דא"כ ה"ל להביא דברי הירושלמי ולמשקל ולמטרי בדבריו וכל כה"ג ה"ל לפרושי סוף דבר דדבריו צ"ע

מיהו לענין דינא יש לקיים דבריו דנהי דמהתוספתא אין ראי' לסתור דינו של הרא"ש וכמש"כ מ"מ מדברי הירושלמי דפ"ק דערלה לחוד בלא הך תוספתא נמי יש לדחות דברי הרא"ש דהסברא נותנת דלא עדיף גג הבית מאילן הנטוע בתוך הבית דפטור מת"ומ משום דלא מקרי שדה וא"כ ה"ה לגג הבית דלא מקרי שדה אך יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דגג הבית כיון שמגולה לאויר מכל צד וגם כי היא בלא תיקרה מקרי טפי שדה ממה שבתוך הבית שאינו מגולה לאויר ומכוסה בתיקרה מיהו לפ"ז גם על ראיות של הגר"א מהתוספתא ולפי מה שהבין הוא נמי יש לומר כן דעלי' נמי היא מוקפת מחיצות עם תיקרה משא"כ בגג וצ"ע ועוד למדנו מדברי הירושלמי הנ"ל דקרקע עלי' וודאי חשוב כמחובר לענין שאם נזרע בו בכוונה שחייב בערלה עכ"פ וא"כ לענין ערלה וודאי כי צדקו דברי הרא"ש

ומעתה נחזי אנן למ"ד דתני חייב והיינו משום שאינו מחלק לענין שבת בין רוצה לאינו רוצה א"כ ע"כ הא דהשרישו בקרקע עלי' מיירי דאית עפר בקרקע העלי' דכלא עפר לא מסתבר כלל שיהיו כמחוברים לענין שבת ואין לומר דיתחייב משים עוקר דבר מגידולו כמו תולש פיטרא מאונ' דחצבא דחייב משום עוקר דבר מגידולו דא"כ בקופה נמי לתחייב דהא אוני דחצבא הוא תלוש ואפ"ה חייב התלוש ממנו אלא ע"כ צ"ל דאין זה עוקר דבר מגידולו ולא דמי לפיטרא ורק משום תולש מן המחובר מחייבינן לי' ובלא עפר לא מסתבר כלל שיהיה חשיבי השרשין כמחובר דאל"כ אפי' מונחים בחלון נמי יתחייב התולש מהם ומ"ש קרקע עלי' דנקיט ועוד דסתם קרקע עלי' יש בה עפר וא"כ ע"כ דומיא דהכא נמי בקופה איירי דאית בה עפר דאלת"ה תיקשה דאמאי קמפליג בין קופה לקרקע עלי' ולא קמפליג בקופה גופה בין אית בה עפר אם לא אלא ע"כ צ"ל אף דאית עפר בקופה נמי חשיבי כתלושים לכל מילי וסתם קופה שבכל הש"ס הוא של עץ ועיין בנדה (ג' ב') בסוגיא דקופה שיש לה אוגנים דפירש"י שכפופים ראשי הנסרים תדע דבי' פרקים הראשונים ממס' כלים דמיירי מדין כלי חרס לא הוזכר שם שם קופה רק בפי"ז דמיירי מדין כלי עץ תני שם קופת הגננים והבלנים ש"מ דסתם קופה הוא של עץ ולפי"ז לפיר"ת תיקשה הא בשל עץ לא בעי נקיבה לשיטתו וא"כ גם בקופה יתחייב התולש מהם דהוי כמחוברים אבל לפירש"י אתי שפיר וע"כ צ"ל בדוחק לפיר"ת דהא דמחלק בין קופה לקרקע עלי' היינו משום דסתם קופה אין בה עפר וסתם קרקע יש בה עפר אבל אה"נ אם יש עפר בקופה גם בקופה חייב וזה וודאי דוחק

עוד נראה לענ"ד להביא ראי' ברורה לשיטת רש"י מהא דתנינן בתוספתא דערלה הנוטע בספינה בעציץ ובראש הגג חייב בערלה נזרעו בעציץ שאינו נקוב נשבר וחזר וזרעו בעציץ נקוב אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור כיצד