שו"ת בית דוד קמט

לכך החמירו בו חז"ל למיחש אולי דלדלה המחרישה איזה עצם ולכך מקילינן בהו כל הנך קילי היכי דלא שייך קנסא וכמש"כ הרא"ש והרמב"ם בפירושיהם אבל מקום הקבר ודאי דנשאר באיסורו לטמא באוהל כבתחיל' והראי' שהביאו התו' מהך סוגיא דמ"ק מברייתא דמצא שדה מצויינת ואינו יודע מה טיבה הנה המעיין שם בסוגיין יראה דפרש"י ז"ל דחוק טובא דמלבד מה שהקשינו עליו לעיל עוד יש לדקדק בו א' במה שפירש בהא דבידוע שנחרשה משים דודאי נחרשה השדה לצורך האילנות וכיון שכן ודאי דאינו מוכרח לומר שנחרשה מקודם דאימא דציינוה ואח"כ נחרשה לצורך האילנות ובע"כ צ"ל דסברא המקשה הי' דאף דנחרשה אח"כ מ"מ מדלא סלקו הציון תומ"י אחר החרישה ש"מ דגם שדה שנחרשה בעי ציון וא"כ קשה דמאי קמשני רב פפא הב"ע בשדה שאבד בה קבר דציינוהו כו' כיון דגם המקשה בע"כ ידע מזה ואפ"ה הוי קשיא לי' מדלא סלקו הציון וע"כ צ"ל דרב פפא הכי קמשני דאף דלכתחילה לא בעו ביון בנחרשה מ"מ כיון דכבר מצויינת לא מסלקי' ממנה הציון כיון דאכתי לא נטהרה לגמרי ואיכא עליו עדיין טומאת ביה"פ או דס"ל לר"פ דתלינן הא דלא סילקו הציון שלא הספיק עדיין הזמן או דאיתנסו איתום וא"כ עיקר תירוץ זה חסר מהספר ועוד דמאי ראי' הוא כלל שנחרשה כבר דדלמא הוא בין חרישה לחרישה דאטו בכל יום חורשין לצורך האילנות ועוד קשה בהא דאמר ר"י עד שיהא שם זקן תו תלמוד דלפרש"י צריך לפרש דר"י פליג וס"ל דלא תלינן בסתמא בנחרשה לצורך האילנות עד שתהא שם זקן יודע שנחרשה וזה תימא וכי לא סגי בעדות דלאו זקן או תלמיד והכי הל"ל עד שיהא אדם יודע בדבר. לכך נראה דהעיקר בפירושא דהברייתא דיש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר הוא כמש"כ התו' דההוכחה היא משום שדה שנאבד בה הקבר אין נוטעין ואין מקיימין בה אילנית וכן פירשוהו כל הראשונים בפירושיהם ועיין בר"מ ובר"ש ובהראב"ד ועיי' באהלות פי"ו ופי"ז ובפירושא דסוגיין בקושיית הש"ס ובשינוייא דר"פ נלענ"ד לפרש בפשיטות דסברת המקשה היתה דע"כ מתחלה ציינוה בשביל שנחרשה מדחזינן בה אילנות דאס"ד שנאבד בה לא הוי מקיימינן האילנות והקבר נמי ע"כ דליתא באותה שדה מדלא ציינוהו בפ"ע דהא מקום הקבר מטמא באוהל והשדה אינו מטמא באוהל וא"כ וודאי דבעי ציון בפ"ע ומדלא ציינוה בפ"ע מוכח דליתא לקבר באותה שדה והיינו משום דפינוהו משם או שמתחילה הי' בשדה הסמוכה ושתיהן שלו באופן שלא הי' על אותה שדה רק חששא דנחרשיבה קבר ואפ"ה ציינוה בשביל דשדה דנחרשה לחוד נמי בעי ציון ורב פפא קמשני דלעולם משום חששא דנחרשה לחוד לא בעי ציון לכתחילה רק דהכא מיירי דמתחילה ציינוה בשביל שנאבד בה קבר ומדחזינן בה אילנות מוכח שנמצא אח"כ ופינוהו משם מדלא ציינוהו בפ"ע ומהא דלא נסתלקו הציונים אוכח דנחרשה אח"כ ולכך כיון דנשאר שם טומאה על השדה בשביל חרישתה לכן לא נסתלקו הציונים דנהי דנחרשה לא בעי ציון לכתחילה מ"מ אחרי שכבר מציינת לא מסלקינן להציווים ממנה מאחר דלא נטהרה מכל וכל ובזה מתיישבא כולא סוגיא שפיר בלי שום גמגום ומיושב כל מה שדקדקנו והקשינו לפי' רש"י ואזדא לה נמי הוכחת התוס' במס' כתובות ודו"ק היטיב בכל זה ופירוש זה למדתי מדברי הר"ש במס' אהלות בפי"ד מ"ה עיי"ש במש"כ שבסוגיא זו טעו בה הפרשנים והיא פשוטה וכו' וסיו' דבריו ועוד יש לפרש בשדה שאבד בו קבר מתחיל' וציינוה ומדחזינן בה אילנית השתא תלינן דאחרי כן נמצא הקבר ופינהו ומ"מ חיישינן מיהת שמא נחרשה מדלא נסתלקו הציונים ופריך מינה דאמרי' דשדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון ומשני ר"פ כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר דציינוהו ויש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר כלומר ובטעות צייניה שהי' סבורים שאבד בה קבר אינו קשר עכ"ל הר"ש ז"ל עי"ש והנה ראשית דבריו המה כמו שפירשתי דהא משמע מדבריו דבא לפרושי מלתא דר"פ מדנקט בלשנא בשדה שאבד בה קבר מתחיל' וציינוה שזהו מדברי ר"פ דהא המקשה לא הי' ידע דציינוהו מתחילה בשביל שאבד בה קבר אלא ממש"כ אח"כ ופריך מינה כו' ובשינויא דר"פ פי' שהיו סבורים שאבד ובטעות ציינוה משמע מזה דראשית דבריו לפרושי דברי המקשה קאתי ולא יכולתי להשלום את דבריו בזה כלל דאנה נזכר בדברי המקשה דציינוהו בתחילה בשביל שאבד בה קבר הלא זהו דחידש ר"פ בשינוייא דידי' ועוד פירושו בשינוייא דר"פ שבטעות ציינוה אינו מובן כלל דא"כ אמאי לא נסתלקו הציונים ועוד אם נאמר דדבריו הראשונים לפרושי דברי המקשה קאתי א"כ לא הוי מקשי מידי ודו"ק לכך צ"ל דדבריו הראשונים לפרושי שינוייא דר"פ קאתי והוא ממש כמו שפירשתי וסיום דבריו ופריך מינה כו' יש בהם איזה ט"ס כאשר הוא מצוי טובא בהר"ש ואינם מובנים והפירוש הברור בשוגיין הוא כדכתיבנ' ועכ"פ הא וודאי למדנו מדברי הר"ש מדכתב ופינוהו ש"מ דלא ס"ל כסברת התוס' במס' כתובות דלאחר שנחרשה מקילין גם במקום הקבר כבשאר שדה דא"כ לא הי' צריך לאוקמי דמיירי בפינוהו וא"כ איכא חניא דמסייע לן דלא ס"ל כהתוס' כללא דנקטינן מהנך מילי מעליותא דכתבינן דלענ"ד דברי התוס' דמס' כתובות המה תמוהים מאוד והר"ש והתוס' במס' שבת לא ס"ל כן גם מסתימת לשון הרמב"ם נראה דאזיל בשיטת הר"ש ולזאת קשה בעיני לסמוך על דבריהם אפי' באיסור ביה"פ דרבנן ובפרט שהעלתי לעיל דגם לדברי התוס' ליתא להנך קולות בשדה זרועה שהיא רה"י לטומאה אפי' באינה גדורה ועוד נוסף ע"ז דהא לדברי התוס' ע"כ צ"ל כמו שכ' התוס' במס' מ"ק שלא היו רגילים לקבור מיתיהם כ"כ בעומק כדהשתא וא"כ לדידן שקוברין בעומק אף לדברי התוס' לא נתבטל מקום הקבר וא"כ אכתי איכא לאיסתפוקי דלמא אחר שבאת השדה ליד ישראל וחרש אותה שוב נעשית ביה"פ ע"י חרישת הישראל אחרי שמקום הקבר נשאר בחזקתו ומטמא באוהל ואף שיש צד סברא לומר דכל מה שתוכל המחרישה לעלות העלתה בפעם הראשון בחרישת העכו"ם ושוב בחרישת הישראל לא העלתה ולא כלום מ"מ איכא נמי צד סברא לומר בהיפוך כיון דכל עיקר טומאת ביה"פ אינו אלא משום קנסא שחרש את הקבר במזיד וא"כ מה לי שחרש בפעם ראשון או שחרש אחרי חריש' העכו"ם סוף סוף יש למיקנסי' משום שחרש את הקבר כיון דמקום הקבר לא נתבטל ואכתי מידי ספיקא לא נפיק ולענין עיקר הדין שנינו להדיא בתוספתא דמס' אהלות פ"ח שאין מדוד העמים ולא ביה"פ בחוץ לארץ וכן פסק הרמב"ם בפי"א מה' טומאת מת ה' י"א ע"ש וגם הר"ש הביא להך תוספתא והקשה ע"ז מאי אין מדור העמים בחוץ לארץ דקתני דהא ח"ל בלא"ה טמאה משום חרץ העמים ותירץ דנ"מ לענין כהנים דחו"ל דשרי להו לכנס למדור העמי' ובבית הפרס וגם התוס' במס' פסחים ט"ו י"א הביאו להך תוספתא לענין דשרו כהנים בחו"ל לכנס למדור העמים וכיון שכן אחרי שבנ"ד מקום הקבר ידוע ועיקר הספק איני אלא לענין שאר השדה ובזה וודאי דמותרים הכהנים לכנס משום שאין ביה"פ בחו"ל ואף שהב"י הביא בשם מ"כ לפרושי להך תוספתא לחומרא דבחו"ל לא מהני בדיקה לביה"פ ולמדור העמים אבל לא לטהרם בחו"ל מ"מ הדבר ברור דלא שבקינן דברי הרמב"ם והר"ש והתוס' במס' פסחים דמפרשי להתוספתא כפשוטו מפני דברי המ"כ שהביא הכ"מ אשר לא ידענו מאן חחים עלה ומי הולידו ובפרט דפשטא דלשנא דהתוספתא אינו סובל כלל את פירושו של המ"כ כאשר יראה כל מעיין שופט בצדק ולזאת בנ"ד הדבר ברור להתיר מיהו כ"ז אינו רק לשיטת הר"ש והתוס' במס' שבת דס"ל דגם ברה"י איתא להנך קולות דמקילינן בביה"פ אבל לשיטת התוס' דמס' כתובות שכתבו דלהכי הוי ביה"פ דרבנן משום דספק טומאה ברה"ר טהור מכלל דברה"י לא מקילינן שום קולא בביה"פ וממילא דהך קולא נמי דתנינן בתוספחא שאין ביה"פ בחו"ל נמי אינו אלא ברה"ר אבל ברה"י דספיקו טמא מדאורייתא א"כ אין נ"מ בין ארץ ישראל לחו"ל וא"כ בנ"ד דהוי רה"י בהיות' זרוע' אין כאן היתר מהך דהתוספת אך לפי מה שהעלתי לעיל דהעיקר כשיטת הר"ש והתו' במס'