שו"ת בית דוד קמו

דהביא מהא דרב גידל יפה תירצה הר"ן שם בסוגיא דלמסקנא נדינן מכל זה עיי' שם בדברי הר"ן אך הראי' השני' מהא דפ"ק דקדושין דבעינן עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו הך ראי' אלימא טובא וקשה מאוד ליישבה לפי שיטת התו' ואף שהר"ן כתב לדחותה מ"מ לא ירדתי לסוף דעתו בזה וגם הוא עצמו כתב על זה שהוא דוחק לכך יותר נראה כשיטת הרשב"א והנה לשיטת התו' דזכי מדין שליחות הוא קטן לית לי' זכי' כלל מדאו' ועכו"ם אפי' מדרבנן לית לי' כדאמרי' בפרק איזהו נשך אך לענין דעת אחרת מקנה אותו דעת התו' דמהני אף בקטן מדאורייתא ולדבריהם מוכרחים אנחנו לומר דדעת אחרת מקנה לאו מטעם זכי' קאתינן עלה רק דהוא קנין בפ"ע וההפרש שבין דעת א"מ לזכי' הוא דדעת א"מ להקטן והקטן בעצמו הוא עושה מעשה קנין משא"כ קנין דזכי' הוא דהקטן אינו עושה בעצמו שום מעשה קנין רק דאחר זוכה עבירו אף שלא מדעתו זה מקרי זכי' ולפ"ז אפשר דאף דעכו"ם לית לי' שליחות וגם זכי' לית לי' מ"מ אפשר דדאמ"ק מהני גם גבי עכו"ם תדע דהא רבינא הוי בעי למימר גם לענין זכי' דכמו דמהני בקטן ה"נ מהני גבי עכו"ם הרי חזינן דרבינא משווה עכו"ם לקטן וא"כ נהי דדחינן להא דרבינא מטעם דעכו"ם דלא אתי לכלל שליחות לית לי' זכי' מ"מ זהו דוקא לענין זכי' דעיקר קנינו הוא מטעם שליחות אבל לענין דאמ"ק דלא שייך כלל לשליחות לשיטת התו' שפיר קיימינן בסברת רבינא לדמות עכו"ם לקטן דכמו דמהני בקטן ה"נ מהני בעכו"ם. מיהו יש לדקדק לשיטת התו' דדעת אחרת מקנה מהני גבי קטן מדאו' מהא דאמרי' בקדושין (י"ט א') ת"ש איש כו' אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן וא"א מייעד א"כ מצינו אישות לקטן ופריך הש"ס ואלא מאי איני מייעד אמאי קא ממעט לי' קרא תיפשוט מינה דמייעד אמר רב אשי הכא ביבם בן תשע שנים כו' ולשיטת התו' תיקשה דאמאי לא יוכל להיות אישות לקטן הא במקדש אשה גדולה איכא כאן דעת אחרת מקנה דעת האשה שהיא מקנה עצמה לו ותיהני הקדושין שלו מדאו' ולמה הוצרך ר"א לדחוקי ולאוקמי קרא ביבם בן תשע שנים דוקא ולא מוקים לקרא ברווחא בכל הקטנים בעלמא ובשלמא לפי שיטת הרשב"א דדעת א"מ הוי מטעם זכי' אף אם נימא דהוי דאו' וכמו שביארנו לעיל מ"מ א"ש דלא מצינו אישות לקטן כיון דעיקר הקנין הוא מטעם זכי' מקדושי קטן אין זה זכות ברור לו חדא דהא איהו מתחייב לה בשאר כסות ועונה וכתובה וגם נאסר בקרובותי' ועוד שמא לא תמצא חן בעיניו ואפי' לענין חלוקת הארץ אמרי' בקדושין מ"ב כיון דאיכא דניחא לי' בהר ואיכא דניחא לי' בבקעה תו לא הוי זכות לחוד ומכ"ש לענין אשה ודאי דאיכא דניחא לי' בהך אתתא ולא ניחא לי' בהך ואפי' לענין לקדש את בתו אמרי' לא יקדש אדם את בתו הקטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה אע"ג דאשה בכל דהוא ניחא לה מכ"ש באיש דודאי דלא הוי זכות לחוד לגבי' וכיון שכן תו לא מצינן להקנות לי אשה בקטנותו משא"כ לדעת התו' דדעת א"מ הוי קנין בפ"ע קשה אמאי לא מצינו אישות לקטן ואמאי דחוק לאוקמי ביבם דוקא ולא בכל קטנים דעלמא ונראה לדעת התו' אף דדעת ח"מ לאו מטעם זכי' הוא מ"מ לא מהני גבי קדושי קטן והיינו כיון דליכא לחיובי להקטן בשאר כסות ועונה וכתובה ממילא תו לא הוי בקדושין שום ממש דהא איהי לא מקני' נפשה רק על דעת שיתחייב לה כדין איש לאשתו וכיון שאין בחיובו כלום שוב לא מקניא נפשה וכה"ג כתב הה"מ בריש פרק כ"ט מהלכות מכירה דאף למי שסובר דקטן אית לי' זכי מדאו' בדא"מ מ"מ זהו דוקא במתנה אבל גבי מכר כיון שאין נתינתו במעות נתינה אף אין מעשיו כלום מן התור' עכ"ל עי"ש. ודברי הרמב"ם בזה נמי נראה ברור דס"ל דיש לקטן זכי' ע"י אחר מדאו' וגם בדעת אחרת מקנה הוא ג"כ מטעם זכי' שהרי בפ"ד ה' א' כ' וז"ל זכין לקטן אפי' בן יו' א' ולגדול בין בפניו בין שלא בפניו ע"כ הרי דהשווה קטן לגדול לומר כשם שזה קונה מדאו' כך זה קונה מדאו' ובפ"ח מהלכות לולב ה' יו"ד כתב ואין נותנין אותו לקטן שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מדאו' ונמצא שאם החזירו אינו חוזר הרי דס"ל דדעת אחרת מקנה הוא ג"כ מה"ת והא דכ' בפכ"ט מה' מכירה ה' א' שלשה אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר דבר תורה אבל חכמים תיקנו שיהי' החרש והקטן נושאים ונותנים ומעשיו קיימין משום כדי חייו ובהלכ' י"א כ' יראה לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו אע"פ שאין ממכרו בקרקע כלום שהקטן כמי שאינו בפנינו הוא וזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין אלא בפניו עכ"ל ולכאורה דבריו אלה סתרי אהדדי שהרי בהלכה א' כתב שאין מקחן מקח מה"ת ובהלכה י"א כתב שקנינו בקרקע הוי קנין וע"כ מה"ת קאמר דהא במקרקעי לא תיקנו רבנן תקנתא דפעוטות וא"כ דבריו סתרן אהדדי לכאורה ונראה ליישבם בפשיטות עפ"י מש"כ הרמב"ם בפרק שלשים מהלכות מכירה ה' א' וז"ל המוכר קרקע או מטלטלין וזכה בהן ללוקח שלא מדעתו יד לוקח על העליונה אם רצה הלוקח אין המוכר יכול לחזור בו ואם לא רצה תחזור לבעלים עכ"ל וזה פשוט דדין קטן הוא כדין גדול שלא בפניו ולכך שפיר כתב בהלכה י"א שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בה תעמוד בידו דכיון דאית לי' זכי' ע"י דאמ"ק אותו א"כ הוא קינה קרקע מה"ת רק שהקטן יכול לחזור בו ואין המוכר יכיל לחזיר בו ודקדק הרמב"ם לכתוב כן גבי קרקע דוקא מפני שבמטלטלין כבר תקנו חכמים שיהי' מקחן מקח וממכרן ממכר משום כדי חייו אבל במקרקעי דלא תקנו כלום לכך במקרקעי אוקמא אדאי' שיהי' דינו כדין גדול שלא בפניי שיד הלוקח על העליונה וכמו כן גבי קטן יד הקטן על העליונה וזהו מאי דמסיים הרמב"ם שהקטן כמו שאינו בפנינו הוא וזכין לאדם כו' והיינו משום דדעת אחרת מקנה הוא ג"כ מטעם זכי' וכשיטת הרשב"א וכמש"כ בקצה"ח והא דכתב בהלכה א' שלשה אין מקחן מקח ואין יומכרן ממכר דין תורה וחשיב בנייהו קטן לאו למימרא דקטן אין לו זכי' כלל במקח מדאו' אלא כיון שיכול לחזור בו בכל עת עד שיגדיל לכך קרי לי' אין מקחן מקח ורצה לומר שאין מעשיו קיימין מצד הקטן מפני שיכול לחזור בו ולא ירצה שום אדם לישא וליתן עמו על ספק ולכך תקנו חכמים במטלטלין שיהיו מעשיו קיימין ולא יוכל לחזו' בו בכדי שישאו ויתנו עמו וזהו שדקדק הרמב"ם לומר אבל חכמים תקנו שיהי' הקטן נושא ונותן ומעשיו קיימין משום כדי חייו ורצה לומר שעיקר התקנה שיהי מעשיו קיימין ולא יוכל לחזור בו כנ"ל פשוט בכוונת הרמב"ם אלא שלשון הה"מ שכ' ע"ז אבל במקח כיון שאין נתינתו בדמים נתינה אף אין מעשיו כלום מן התורה אינו מדוייק לפ"ז דהא באמת אית לי' זכי' מה"ת ואפשר דכוונת הה"מ דדוקא ע"י כסף הוא דאין קנינו כלים כיין דכל עיקר הקנין הוא נתינת המעות והקטן הוא דמצי למיהדר וליקח הכסף בחזרה נמצא שאין קנינו כלום ולכך אין מקחו מקח כלל משא"כ היכי דהחזיק בחזקה אחרת מהני אף שיכול לחזיר בו מ"מ הא אינו מבטל גוף הקנין בחזרה שלו לכן שפיר מהני הקנין ובזה אתי שפיר מה שמדייק הרמב"ם בהלכה י"א וכתב ונתן דמים והחזיק דמשמע דיקא שהחזיק בחזקה אחרת לבד מה שנתן דמים וכן כתב הרשב"א בחידושיו למס' גיטין גבי הא לכם מעות ופדו לכם את המעשר שני וז"ל מהכא משמע דקטן אית לי' זכי' מדאו' בדא"מ דאל"כ אין פודין אלא משל אב והי' להם להוסיף חומש ואי קשיא הא דתנן פרק מי שמתו זכין לקטן והין זכין לגדול יטעמו משום שאין יד לקטן לזכות עצמו כגדול תירצו בתו' וכו' וא"נ בקנין סודר כיון דקיי"ל דקונין בכליו של קונה אין לו דעת להקנות כליו עד שיגיעו לעונת הפעוטות עכ"ל אך מ"מ דחוק לפרש כן בדברי הה"מ דא"כ לא ה"ל לפלוגי בין מקח למתנה רק דבמקח גופי' ה"ל לאפלוגי בין קנין כסף לשארי קנינים דהא במתנה קנין כסף ליכא וע"כ דקונה בשארי קנינים וא"כ בכה"ג גם במקח מהני ומלשונו שם משמע דעיקר החילוק הוא בין מקח למתנה וצ"ע. ועכ"פ יהי' איך שיהי' בזה כוונת הה"מ דברי הרמב"ם נראים ברורים לענ"ד כדכתיבנא ושבקי' להה"מ דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' ולשיטת