שו"ת בית דוד קמג

שקראו לו אדר נכנס זה להיות בר עונשין ח"ו ולא נאמר נתעברה השנה נתעברה לו הלא קריאת השם לאו משו"ה אתא אלא מפני שאדר הוא חודש האחרון לחדשים נתנו לו זה השם כי מר"ה עד סוף אדר מעברים השנה ולא קודם לכן אם לא לצורך גדול אבל ניסן היא ראש לחדשי השנה וגם תקופות שהן על סדר ימות החמה מניסן מנינן והעיבור הוא למלא פגימתו להשלים חדשי הלבנה לחדשי החמה כו' וכמו שקראוהו אדר היו יכולים לקרוא שבט ובתר שמי' לא אזלינן כדפי' עכ"ל בקצרה ועיי"ש באריכות גם זה קשה דלדבריו א"כ ט"ו בשבט דהוא ר"ה לאילנות נמי נימא דבשנה מעוברת הוא בט"ו לאדר הראשון כיון שעיקרו הוא שבט וקריאת שם אדר אינו אלא שם המושאל מפני שאין לנו שם אחר לקרותו וזה ודאי אינו כדאמרי' להדי' במס' ר"ה (ט"ו ע"א) בעי מיני' רבא מר"נ כו' הית' שנה מעוברת מהו אמר לי' הלך אחר רוב שנים ועי"ש בפי' רש"י הרי דאדר אינו עומד במקום שבט ועוד שהרי כל מצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון לבד ממקרא מגילה ומתנות לאביונים בכדי למסמך גאולה לגאולה כדאמרי' במס' מגילה ועי' מש"כ בזה בביאורי הגר"א בשו"ע או"ח סי' תקס"ח ח לענין תענית יא"צ ולענין כל התעניתים הכתובים במגילת תענית מקודם שבטלוה היו נוהגים בשניהם הרי להדיא דדינו כאדר ולא כשבט ודלא כמהורי"מ ודו"ק. גם מש"כ מהרי"מ להביא ראי' מדברי התוס' דנדרים סוף פרק קונם שכ' וז"ל חודש העיבור אדר הראשון הוא ולא אדר השני תדע שהרי אדר הראשון היא ל' יום והשני כ"ט יום ועוד דמגילה ופורים בשני אלמא ראשון חודש העיבור עכ"ל גם ע"ז יש להשיב שהרי הך פלוגתא דר"מ ור"י דפליגי אי אדר סתם הוא הראשון או השני אינו ענין כלל לנ"ד דר"מ ור"י פליגי בלשון בני אדם מה נקרא אצלם אדר סתם דר"מ ס"ל דסתם אדר בלשון הוא השני ולכך היכי דידע דמעברא שתא ואמר סתם כוונתו על השני דבנדרים ושטרות הולכין אחר לשון בני אדם ור"י ס"ל דסתם אדר הוא הראשון בלשון בני אדם ואפי' ידע דמעברה שתא נמי כוונתו על הראשון ולכך אינו ענין כלל לנידון דידי' דמספקינן בעיקר הדין בשנת י"ג דהנער שנולד בפשוטה אי חודש העיבור נכלל בתוך שנתו וכן לענין שכירות נמי עיקר הספק הוא אם נכלל בתוך לשין שנה מעיקר הדין אם לא ולא תלי הך ספיקא בלשון ב"א כלל והתוס' דפ' קונם כתבו בדר"מ דס"ל דבידע דמעברה שתא סתם אדר בלשון ב"א השני הוא וע"ז באו התוס' ליתן טעם לסברת ר"מ דלכך ס"ל כן משום דאדר ראשון הוא ל' יום ושני כ"ט ועוד דמגילה ופורים בשני ולכך סתם אדר בלשון ב"א הוא השני אבל אין ראי' מזה לומר דגם מעיקר הדין אדר הראשון הוא הנוסף והשני הוא העיקר ותו דאף אי נימא דר"מ ס"ל כן גם לענין עיקר הדין דאדר הראשון הוא הנוסף והשני הוא העיקר מ"מ הא ר"י פליג עלה וס"ל דגם בידע דמעברה שתא סתם אדר הוא הראשין ולא חש להנך הוכחות שכ' התוס' ואנן קיי"ל כר"י וכמו שפסקו כל הפוסקים קדמאי ובתראי כר"י זולתי הרמב"ם לבדו הוא יחיד בזה שפסק כר"מ ולכך לא חשו הפוסקים לדבריו כלל בדיעבד כמו שהוא מבואר בשו"ע אהע"ז סי' קכ"ו בהגהת רמ"א ועי"ש שם בב"ש ועיין באו"ח סי' תקס"ח בביאורי הגר"א שהאריך בזה וא"כ לדידן אין כאן ראי' כלל מהתו' מיהו לזה י"ל דמשמע לי' למוהרי"מ מלשון תדע שכ' התו' שס"ל כן לעיקר הדין דהראשון הוא הנוסף ור"מ אזיל בתר עיקר הדין ור"י דפליג ג"כ לא פליג עלי' בעיקר הדין רק משום דבלשון ב"א קרי לאדר ראשון סתם אדר ולכך שפיר הביא ראי' מהתו'

וראיתי להש"ך ביו"ד סי' ר"כ ס"ק י"ז שגם הוא דקדק כן מלשון תדע שכ' התוס' דס"ל להלכה אלא מאי דמשמע לי' להש"ך מזה דדעת התוס' לפסוק כר"מ בפלוגתא דעד אדר דהוא אדר ב' מכה הוכחות אלו וכשיטת הרמב"ם דפסק כן להלכה כר"מ הוא תמוה לענ"ד דאטו אנן מסברא דנפשין ניקום להכריע בפלוגתא דר"מ ור"י כמאן מסתבר טפי ונסמוך ע"ז לפסק הלכה וכיון דר"מ וודאי דלא פליג על הך דמגילה ופורים בשני ואפ"ה לא חש להך מלתא וס"ל דאדר סתם הוא הראשון א"כ איך ניחוש אנן לזה וממילא אית לן למפסק כר"י כדקי"ל בכל דוכתי ר"מ ור"י הלכה כר"י והרמב"ם לא מסברא פסק כן רק משום דסתם מתניתין הוא כר"מ וכמו שכ' הכ"מ אבל לפמש"כ אתי שפיר דאין כוונת התוס' להכריע כר"מ רק לפרש טעמא דר"מ דס"ל דאזלינן בתר עיקר הזמן ונ"מ לאומר שנה א' או שנה סתם וכהך דנ"ד ור"י לא פליג עליו בעיקר הדין רק דס"ל דאזלינן בתר לשון ב"א באומר עד אדר אבל בשנה א' או שנה סתם גם ר"י מודה דעיקר אדר הוא השני ולכך הביא מזה מוהרי"מ ראי' לנ"ד

מיהו אף שזהו ברור בכוונת מוהרי"מ. מ"מ הדבר מבואר שאינו ראי' כ"כ כיון דנוכל לפרושי כפשוטו דלא באו התוס' רק לפרושי טעמא דר"מ דס"ל דבלשון ב"א סתם אדר הוא השני ולשנא דתדע אינו מוכרע כ"כ ועוד דבעיקר ראייתם של התוס' יש לפקפק דמש"כ דמגילה ופורים בשני לאו משו"ה הוא אלא בכדי למסמך גאולה לגאולה כדאמרי' במגילה ומש"כ שהראשון הוא ל' יום והשני כ"ט תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי במס' ר"ה [י"ט ע"ב] דאיכא מ"ד דשניהם חסירים או שניהם מלאים ואיכא מ"ד דחסירים דווקא ומ"ד דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר מסיק שם הש"ס בתיובתא ומסקנת הש"ס הוא דזימנין מלא וזימנין חסר וא"כ אין כאן ראי' כלל על אדר השני שהוא העיקר ולכך יותר נוח לן לפרושי בדברי התוס' דלא באו רק לפרושי טעמא דר"מ ולא לדקדק בלשון תדע בכדי שלא יהי' דברי התוס' תמוהים כ"כ וא"כ אין כאן ראי' כלל מהתוס' דפ' קונם ויותר ה"ל למוהרי"מ להביא ראי' מדברי התוס' דמס' ר"ה בדף הנ"ל בד"ה אדר כו' שכ' וז"ל אבל לדידן טוב למלאות הראשון דהוא חודש העיבור שניתוסף על השנה עכ"ל מיהו גם שם לא כתבו שום ראי' לזה באופן שבשכירות בתים או כהך דנ"ד שהוא לאפוקי מחזקת המשכיר וודאי דלית למסמך ע"ז. ועוד דגם אם נחליט דאדר הראשון הוא התוספת מ"מ מאן יאמר לנו דהעומד בר"ח אדר בשנה פשוטה ואומר שנה אחת או שנה סתם דלא כלתה לו שנתו בסוף שבט

ולענין הלכה האיר ה' את עיני ומצאתי הדבר כתוב ומפורש כדברי הרב מוהרי"מ והוא בירושלמי דמס' מגילה פ"א ה' ה' וז"ל אדר הראשון תוס' אדר השני תוספת [פי' קא מיבעיא לי' איזהו אדר הוא התוס'] מאי ביניהון [ר"ל מאי נפקא מיני'] רב שמואל בר רב יצחק אמר כבשים איכא ביניהון [ר"ל שנות הכבשים האמורים בתורה כבש בן שנתו איכא ביניהון] נולד בחמשה עשר באדר בשנה שאינה מעוברת ונכנס נשנה שהיא מעוברת אין תימר אדר הראשון תוס' שנה ארוכה הוא אין תימר אדר השני תוס' אין לו אלא עד חמשה עשר באדר הראשון אמר ר' אייבא בר נגרא במתניתא אמר כן אדר הראשון תוס' דתנינין תמן הן העידו שמעברין את השנה כל חודש אדר שהיו אומרים עד הפורים הן העידו שמעברים על תניא הדא אמרה אדר הראשון תוס' אין תימר אדר השני תוס' לקיים על שתא ומעבר להו מר עוקבא אשכח תרין אגרין בחדא כתיב ושפר באפיי ובאפי חבריי מוספה על שתא תלתין יומין ובחדא כתיב ושפיר באפין ובאפי חברייא מוספה על שתא ירח יומין מאן דאמר תלתין יומין אדר הראשון תוס' ומאן דאמר ירח יומין הדר השני תוס' אין מן הדא לית שמע מינה כלום דאמר ר' יעקב בר אחא ור' יודין גזורי ור' יהושע בן לוי לעולם שני חדשים חסירים [וכן הוא עיקר הגרסא כמו שכתוב שם המפרש בתוספותיו] עיבר את הראשון ולא עיבר את השני מה שעשה עשוי לעולם אדר סמוך לניסן חסר הרי נתבאר להדיא דלהירושלמי הוי מספקא לי' הך מלתא וקפשיט דכבש שנולד בט"ו לאדר בפשוטה לא כלתה לו שנתו עד ט"ו לאדר שני דאדר ראשון הוי תוספת וכשנה אריכתא דמי וא"כ ה"נ לענין בר מצוה לא