שו"ת בית דוד קמב

שוב חוזר הטבע ומסכים עמהם להיות בתוליה חוזרין. ומזה הוכיח דגם בסוף הזמן נחשב העיבור בתוך שנתה דהא בעת שנבעלה כבר כלה לה ג' שנים ויום אחד וכשעיברו ב"ד השנה אח"כ שוב נחשב לאדר הראשון בתוך ג' שנים ולא נעשית בת ג' שנים עד אדר השני והעלה דגם לשכירות בתים הדין כן וכמו שסיים שם באותו תשובה זה הוא יסוד ראייתו. עיי"ש היטב

והנה באותו תשובה העתיק לשון הירושלמי ונמלכו ב"ד לעבר את השנה וע"ז פלפל המהר"י מינץ דאמאי נקט הירושלמי עיבור שנה דאינו בכל השנים ולא נקיט עיבור חודש דאיתא מידי שנה בשנה ותירץ משום דבפרק יוצא דופן באיבעיא דהנך בתולים מיזל אזלו ואתו או דלמא אתצידו הוא דלא מתצד כו' קאמר שם הש"ס אי אמרת מיזל אזלי ואתי שהות הוא דלא הוי להו למהדר ולכך נקיט עיבור שנה דהיינו חודש שלם בכדי דלהוי שהות לבתולים למהדר דביום אחד דהיינו בעיבור חודש אפשר דלא סגי להו לבתולים למהדר ושוב הקשה ע"ז דא"כ אמאי לא קפשיט הש"ס לאבעייתו מהך ברייתא דמייתי הירושלמי דמדנקט עיבור שנה ולא עיבור חודש ש"מ דס"ל דמיזל אזלי וביום ח' לית להו שהות למהדר וע"ז תירץ דהבעיין וודאי לא ידע דבר והפשטן דהוא רב חסדא ניחא לי' טפי למפשט ממתניתין דכנותן אצבע בעין מה עין מדמעת כו' ש"מ מיזל אזלי ואתו וכל אלה הם דברים תמוהים למאוד דמה שתירץ דלכך לא נקיט הירושלמי יום אחד דעיבור חודש דאפשר דביום אחד ליכא שהות לבתולים למהדר קשה טובא דהא במסקנא לא קיימא הכי כדמתקיף לה רב חייא ברי' דרב איקא ומאן נימא לן דמכה שבתוך ג' אינה חוזרת לאלתר ותו אף אם נימא כיון דרב חייא בלשון ספק אמרה א"כ אפשר נמי דבעינן שהות וכך ס"ל להירושלמי א"כ אמאי לא דחי הש"ס דברי ר"ח מבריית' דהירו' וזה לא יתורץ בתירוצו ועוד אף אם נאמר דבעינן שהות ויו' א' לא סגי להכי מ"מ מה בכך דיום א' לא סגי סוף סוף כיון דעיברו ב"ד את החודש ונמצא דנבעלה בתוך ג' דקיי"ל דבתולי' חוזרין תו היו בתולי' חוזרין אף אח"כ ביום או יומים לאחר ג"ש ויו"א תדע דהא גם בלא עברו ב"ד את החודש אם נאמר דבעינן שהות לבתולים למהדר ולא סגי ביום א' אטו אם נבעלה שעה אחת קודם כלות משך ג"ש ויו"א נימא דאין בתולי' חוזרין הא וודאי בורכא דהא הך דפחותה מג"ש ויו"א בתולי' חוזרין הלמ"מ היא כדאמרינן שם בסוגיין שאמר ר"ע לתלמידיו כשם שכל התורה כילה הללמ"מ והללמ"מ סתמא קאמר כל שפחותה מג"ש לו' בתולי' חוזרין ומשמע אפי' שעה א' פאות נמי בתולי' חוזרין ואי נימא דבעינן שהות ולא סגי ביו"א ע"כ דחוזרין אפי' לאחר ג"ש ויו"א רק דהבעילה היתה בתוך ג"ש וא"כ בעיבור חודש נמי שייך הך מלתא דבתולי' חוזרין כיון דלמפרע נמצא דנבעלה בתוך ג"ש ואזדא לי' תירוצו מכל וכל ובעיקר קושייתו יש ליישב בפשיטות משום דהך לישנא ונמלכו ב"ד לעבר השנה שכ' בעל התשובה לא נמצא כן בירושלמי רק ונמלכו ב"ד לעברו לבד והך לעבר השנה שכ' בתשובה הוא הוספה מדברי בעל התשובה לפרש דברי הירושלמי ובאמת הירושלמי עצמו נוכל לפרושי ברוחא דקאי על עיבור חודש ושוב אין מקום לקושייתו וגם עיקר ראייתו שהביא מזה להוכיח דגם בבא חודש העיבור בסוף זמנו נמי נחשב בתוך שנה שעברה ג"כ נדחה בזה כיון דיותר נוח לן לפרושי להירושלמי דמיירי בעיבור חודש בכדי שלא תיקשה קושייתו דאמאי לא נקיט עיבור חודש דשכיח טפי ועוד דלשנא דלעברו בלשון זכר משמע טבי דקאי על עיבור חודש דאלו על עיבור שנה הל"ל לעברה דשנה הוא לשון נקיבה ולשון ונמלכו מתיישב שפיר גם בעיבור החודש דאף שהיו מקדשין עפ"י ראי' מ"מ הלא מאיימין היו על העדים בכדי לעברו אי לקדשו כפי הצורך שהי' נראה לב"ד משום ירקא או מתייא. וא"כ גם בזה שייך שפיר לשנא דונמלכו

ועוד נלענ"ד להוכיח כן מדברי הירושלמי במס' נדרים בפ' הנודר מן המבושל הלכה ח' רב הושעי' כד הוי מקבל סהדיא בעין טב הוי אמר לון הוין ידעין כמה עדות יוצא מפיכם כמה שכר בתים יוצא מפיכם אמר ר' אבינא אין כך הוא אפי' דיני נפשות בת שלשה שנים ויום אחד בא עלי' ה"ז בסקילה נמלכו לעברו ובא עלי' אינו בסקילה א"ר אבין אקרא לאלוקי' כו' בת שלשה שנים נמלכו ב"ד לעברו בתולי' חוזרין ואם לאו אין חוזרין ע"כ וכהך מימרא ככתבה וכלשונה איתא נמי במס' סנהדרין בירושלמי והך מימרא דרב הושיעא וודאי דמיירי בעדות החודש חדא דלשנא דמקבל סהדיא אינו אלא בעדות החודש דבעיבור שנה אין שם קבלת עדות כלל ותו דבעין טב הי' מקום מוכן לקבלת עדות החודש כדאמרינן במס' ר"ה זיל לעין טב וקדשי' וא"כ הנך מימרא דר' אבין דאקרא לאל גומר כו' נמי דכוות' מסתמא מיירי בעדות החודש ובמדרש שוחר טוב סי' ד' איתא אמר רב הושיעה איזו אומה שמעכבת על אלוקוה כאומה זו כיצד בשעה שהזקינים יושבים לעבר שנה הקב"ה מסכים על ידיהם ועליהם אמר דוד אקרא לאלקי עליון לאל גומר עלי ית' שמו של הקב"ה שהוא משלים עם ישראל מה שהם גוזרי' מלך ב"ו גוזר גזירה אם מבקשים סנקלוטים לבטלה אינם יכולים אבל המלך בעצמו אם מבקש מקיים ואם מבקש מבעל אבל הקב"ה אננו כן אלא מה שסנהדרין גוזרים הוא מקיים אימתי בר"ה שהסנהדרין יושבים ואומרים ר"ה ביום ב' או ג' בשבת מיד מושיב הקב"ה סנהדרין של מלאכים ואומר להם לכו וראו אם גזרו התחתונים וגמרו ומשיבים לו רבש"ע גמרו שיהא ביום פלוני מיד הקב"ה יושב באותו יום לדון עולמו וכו' למה כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב ישראל גזרו אותו היום ר"ה ואף הוא משפט לאלוקי יעקב שהוא מקיים גזירותיהם ומסכים עמהם הוי אקרא לחלקים עליון לאל גומר עלי שהוא מסכים לדעתן של ישראל ע"כ. והנה סיפא דהך מדרשא נראה בעליל דדריש להך קרא דאקרא לאלקים עליון וגומר על עיבור החודש דהא אימתי הוא ר"ה הוא תלי בעיבור חודש. וע"ז הביא להך קרא דאקרא לאלקים עליון וגם רישא דהך מדרשא דאמר בשעה שהזקינים יושבים לעבר שנה כו' הי' נלענ"ד לפרשו דקאי על עיבור חודש אלול בכדי לקבוע יום ר"ה ולזה קורא אותו עיבור שנה בעבור שמעברים השנה שעברה ביתרון יום אחד. ונוח לי לפרושי כן בכדי שיהי' הך מאמר דבתרי' ית"ש של הקב"ה וכו' מוסב אדלעיל מיני' והכל מאמר א' כי כן נר נראה מהמשך הלשון מיהו גם אם נפרשו כפשוטו דרישא דמדרשא קאי על עיבור שנה ממש ביתרון חודש א' ותרתי קאמר המדרש שהקב"ה מסכים על ידיהם בין בעיבור שנה ובין בעיבור חודש ועל שניהם קדריש להך קרא דאקרא כו' מ"מ כיון דמצינו בהך מדרשא דדריש נמי לקרא על עיבור חודש א"כ בלי ספק דנוח לן לפרושי דברי הירושלמי דקאי על עיבור חודש בכדי שלא תקשה לן קושית מהר"י מינץ וכדמשמען לשני' דהירושלמי בנדרים ובסנהדרין ומהך מדרש אין להביא ראי' לדינו של מהרי"מ אף אם נפרשנו דקאי על עיבור שנה דהא בהך מדרשא לא אידכר הך מלתא דבתולים חוזרין ונוכל לפרושי דמה שהקב"ה מסכים על ידיהם הוא לענין קביעות המועדות ושארי דברים כמובן. וראיתי בירושלמי דפוס קראקא הנדפס עם פי' קצר ושם פירש בכתובות להך מימרא דר' אבין דקאי על עיבור חודש. ומעתה אזדא לה ראייתו של מוהרי"מ מכל וכל דמעיבור החודש ודאי דאין להביא ראי' לעיבור שנה דשאני עיבור חודש דשם חודש העיבור עליו דהא בזמן שהי' מקדשים ע"פי ראי' לא הי' לו שם בפ"ע רק שהי' מצטרף בשמו לחודש העבר משא"כ בעיבור שנה דהתודש הניתוסף שם אדר עליו ושפיר איכא למימר דכלתה שנתו בר"ח אדר ראשון ולא נכנס כלל בתוך שנתו. ומש"כ המהרי"מ דאדר הראשון עיקרו הוא שבט וקריאת שם אדר אינו אלא בשביל שאין לנו שם אחר לחדשים דשמות חדשים עלו מבבל וז' מהן כתובים במקרא ולזה כ' וז"ל ואלו קרא אותו שבט פשיטא שהיו אומרים שהי' בר מצוה באדר כדפרישית כו' ה"נ ל"ש וכי בשביל קריאת שם