שו"ת בית דוד קמא

להרשב"א הוי חודש העיבור בכלל אבל באמת דברי הסמ"ע תמוהין מאוד ואי אפשר לפרש כן בדברי הרשב"א בשום אופן חדא דהא מהראי' שהביא הרשב"א א מבתי ערי חומה מוכח להדיא דדעת הרשב"א דסתם שנה א' אין חידש העיבור בכלל כל כמה דלא רבי רחמנא מקרא ולהסמ"ע הוא בהיפוך דבסתם שנה א' נכלל חודש העיבור רק בעומד בתחילת השנה מדהל"ל שנה זו ולא קאמר ש"מ דבא למעט חודש העיבור. ועוד דהא להדיא כ' הרשב"א בחידושיו (והובא בקצרה גם בר"ן בשמו) וז"ל והא דתנן בפ' השואל המשכיר בית לחבירו לשנה כו' דלמא ההיא באומר שנה זו ולפי מה שאמרנו לא תמצא שיהא לו לעולם י"ג חדשים אלא בעומד בר"ה ונתעברה השנה אבל בעומד באמצע השנה לעולם לא דאי אמר לי' השנה או שנה זו אין לו אלא עד ר"ה ואי אמר שנה אחת אינה מונה אלא יב"ח ואפי' באומר מהיום שנה אחת וכמו שאמרנו עכ"ל הרי להדיא להיפוך מדברי הסמ"ע דאלו להסמ"ע משכחת להאי דינא שיהי' להשוכר י"ג חדשים בעומד באמצע השנה ואמר שנה אחת וזה סותר לכל דבריו ודו"ק ועוד קשה עליו גם לפי דבריו במה שכלל דין שנה סתם עם דין שנה אחת כחדא דנראה מדבריו דמתחילת השנה גם באומר שנה סתם אין חודש העיבור בכלל מדלא קאמר שנה זו והא ודאי ליתא דהא שנה סתם סלקא באיבעיא דלא אפשטא אי הוי כשנה אחת או כהשנה ואי נימא דהוי כהשנה ודאי דגם חודש העיבור בכלל וא"כ בנדרים ודאי נקטינן לחומרא דלמא כהשנה דמי ואסור בחודש העיבור וגם לענין שכירות בתים אם השוכר מוחזק דהיינו שכבר דר בה תו לא מפקינן מיני' גם הש"ך ביו"ד סי' ר"כ ס"ק ט"ו הביא לדברי הסמ"ע האלו ולא הרגיש בשגגתו אלא שהוסיף על דבריו שגם דעת הר"ן הוא כן ובזה מתרץ הך סתירה שדברי הר"ן סותרים זא"ז מדף ס"א לדף ס"ג וכמו שכ' לעיל. והשיג על הסמ"ע שכ' שאין כוונת הר"ן כן ובאמת אין זה השגה כלל דהסמ"ע לא כתב רק שהר"ן לא הבין כן בכוונת הרשב"א אבל לא שהר"ן עצמו ל ס"ל כן ובעיקר דברי הש"ך מה שכ' בכוונת הר"ן הגם כי אינם מוקשים כ"כ כדברי הסמ"ע מ"מ רחוק בעיני שיהי' כן כוונת הר"ן ויסתום דבריו כ"כ ואין ל' הר"ן מורה ע"ז כלל שהרי הר"ן לא כ' רק דאי דיני' כשנה א' לא מתסר בעיבורה אלא ביב"ח כרוב שנים ולא נזכר בדבריו הך מלתא מדלא אמר שנה זו או השנה ואין זה אלא דברי נביאות לכוין בדבריו מה שלא נרמז בדבריו כלל ועוד יש להקשות לפי דברי הש"ך דא"כ מהיכי קפשיט הש"ס דש"מ שנה כהשנה דמי מדמתסר בעיבורה דלמא מיירי מתני' בעומד באמצע השנה וא"כ אף אי שנה כשנה א' דמי נמי א"ש הא דמתסר בעיבורה ומנ"ל להש"ס לאוקמי למתני' בעומד מתחילת השנה ולאוכחי מינה דשנה כהשנה דמי אימא דאיירי בעומד באמצע השנה ולא מוכח מינה מידי מיהו לזה י"ל דס"ל להש"ס דמתניתן מדלא קמחלק בין עומד באמצע השנה או בתחילתה ש"מ דמיירי בכל גווני ואפי' בעומד בתחילתה ולכך שפיר קפשיט מיני' דשנה כהשנה דמי אך מ"מ הדבר ברור בעיני שלא כיון לזה הר"ן כלל כיון שלא מצאנו שום רמז בדבריו לדברים האלו שהמציאו הסמ"ע והש"ך ולענין סתירת דברי הר"ן מדף ס"א לדף ס"ג נראה פשוט דלפום הך ואני חוכך שכ' הר"ן בדף ס"ג תו לא יפרש להך סוגיא דדף ס"א כפירושו שם רק כפי' הרא"ש או התוס' שפירשו להך סוגיא בפנים אחרים באופן שאין להוכיח ממנה לאומר שנה א' דלא מתסר בעיבורה כמבואר למעיין בדבריהם גם הרשב"א בחידושיו כ' דמההיא סוגיא יש לדחות דלא מוכח מידי עיי"ש בדבריו ועל אלו הפירושים סמך הר"ן במה שכ' ואני חוכך עוד וכו' וזה פשוט שוב ראיתי שגם בתשו' מהר"א ששון כ"כ בפי' דברי הר"ן וזה ברור. תבנא לקדמנא דדברי הרשב"א ברורים דאפי' עומד באמצע השנה ואומר שנה א' מהיום נמי אין חודש העיבור בכלל ודלא כהסמ"ע וכיון שכן הך דינא דנ"ד במחלוקת שנוי' וכדכתיבנא לעיל וממילא הוי השוכר המע"ה אך באמת אעפ"י שהרשב"א כ"כ בחידושיו וכמו שהביא הר"ן בשמו וגם הטור ח"מ בסי' שי"ב הביא לדברי הרשב"א א אלו מ"מ כיון שמצינו להרשב"א בתשובותיו שהוא עצמו לא רצה לסמוך על דבריו נגד רבותיו וכמי שהביא הב"י בחו"מ בסי' שי"ב ולכך השמיט בשו"ע לדעתו ולא הזכירו כלל לכך לא מצי המוחזק לומר קים לי כהך שיטתא דכללא הוא בידינו דכל דיעה שלא הובא בשו"ע לא מצי המוחזק לומר קים לי ולזאת מצד זה יש לזכות את השוכר דשייך לי' חודש העיבור

ולענין הך ספיקא קמא דנסתפקנו לומר דלמא עד כאן לא קאמרינן דנתעברה השנה לשוכר אלא בבא באמצע שנתו כגון מאייר לאייר וכדומה אבל לא בבא בסוף שנתו כהך דנ"ד. הנה לכאורה הי' נראה להביא ראי' לזה מהך דנדרים (דף ס"א) דאמרינן שם אלא לאו דאמר שנה וש"מ דשנה כהשנה דמי ופי' שם הרא"ש וז"ל דאי הוי כמו שנה א' כיון דנאסר עד תוך שנה אחרת מאי נפקא מיני' בעיבורה עכ"ל עיי"ש ור"ל דלית כאן רבותא כלל מאי דמתסר בעיבורה כיון דבעינן למחשב מאייר לאייר או מסיון לסיין א"כ וודאי דחודש העיבור נאסר בכלל השנה וא"כ אס"ד דנודר בר"ח אדר בשנה פשוטה ואמר שנה א' ושנה הבאה היא מעוברת דנאסר עד אדר שני א"כ רבותא גדולה יש בזה דלא נימא דכלתה שנתו בר"ח אדר ראשון וא"כ מנ"ל לאוכחי דשנה כהשנה דמי דאימא כשנה א' דמי וקמ"ל דאפי' בנדר בר"ח אדר בפשוטה אפ"ה מתסר בעיבורה ואסור עד אדר השני ואין לדחות זה ולומר דא"כ ה"ל למתניתין לפרושי דמיירי בעומד בר"ח אדר ואיך תני סתמא דזה אינו כלים דוודאי מתניתין מיירי בכל גווני בין בנודר בשארי חדשים כיון דהדין דין אמת בכולם דתמיד מתסר גם בעיבור רק דבנודר בשארי חדשים ליכא רבותא ועיקר הרבותא הוא משום הנודר בר"ח אדר ולכך תני סתמא משום הך רבותא דנודר ברח"א וכה"ג צריכינן למימר גם לפי' הר"ן שם במתני' דף ס"ג דעיקר הרבותא הוא משום נודר בתחילת השנה עיי"ש במש"כ ואפ"ה לא קפריש מתניתן להך מלתא דמיירי בתחילת השנה כיון דהך דינא איתא נמי בנודר באמצע השנה אלא דבאמצע השנה אין כאן רבותא ולכך תני סתמא ומיירי בכל גווני וממילא שמעינן רבותא לנודר מתחילת השנה וה"נ דכוותי' אלא ע"כ דקושטא דמלתא דנודר ברח"א כלתה שנתו בר"ח אדר הראשון כן הי' נראה לכאורה

אך באמת כבר עמד על חקירה זו בתשובת מהר"י מינץ סי' ט' שנשאל על נער אחד שנולד בר"ח אדר בשנה פשוטה ושנת י"ג היא מעוברת אימתי נעשה בר מצוה להחשב כגדול לענין עונשין ולענין שיהי' חייב בכל המצות וגם הוא הרגיש דיש לחלק בין שבאו חדשי העיבור באמצע הזמן ובין שבא בסוף הזמן והעלה דאין לחלק בזה והביא כן בשם איזה תשובה קדמוניות [אשר לא ידעתי בשל מי הוא] שכתב וז"ל על עסק הנער שהגיע לי ג' שנה אם חודש העיבור בכלל נ"ל דוודאי אינו מן המנין מדאמר בירושלמי דמהירות סימני' ואיחור סימנין וג' שנים של בתולה תלוי' בעיבור חודש של השנה שנ' אקרא לאלוקי' עליון לאל גומר עלי פי' גומר ומסכים עם ב"ד של מטה בעיבורם ואם עברו השנה בתוליה חוזרין וה"ה לתפלה ולסי' גדלות ונערות ולי"ג שנים חידש העיבור בכלל וכן משמע בפ' השואל גבי מרחץ וגבי משכיר בית לחבירו עכ"ל וכתב ע"ז הרב מהרי"מ והנה אע"ג דמשמע שהשאלה היתה על חדשי העיבורים שבאמצע הי"ג שנה אם הם נחשבים בפ"ע או נכללו בכלל השנים וי"ג חדשים של שנת העיבור לשנה אחת יחשב וע"ז השיב דחדשי העיבור וודאי אינו מן המנין וי"ג חדשים נחשבים לשנה אחת מ"מ בעיין נפשטא דה"ה בסוף כמו נ"ד חודש העיבור בכלל וכן מוכח מדבריו מהראי' שהביא מקרא דלאל גומר עלי ופירש גומר ומסכים עם ב"ד של מטה ואם עיברו השנה בתוליה חוזרים והיינו בסוף הג' שנים הרי לפנינו בהדיא שגם בסוף הג' שנים נותן לה חודש העיבור ולא נתמלא שנת ג' עד אדר השני עכ"ד והיינו שהוא קמפרש הך דנמלכי ב"ד לעבר השנה מיירי דנמלכו לאחר שנבעלה דאם לא היו מעברים לא הי' בתוליה חוזרין וכשנמלכו לעברו