שו"ת בית דוד יג

זרעים מודה ר"ש דטהור והיינו כדמפרש התם בגמרא לטעמי' דר"ש משום דהתורה רבתה טהרה אצל זרעים שנאמר על כל זרע זרוע אשר יזרע וא"כ חזינן לר"ש דטומאה שאני וקיל טפי מכל מילי ודריש לה מקרא וכמו כן נוכל לומר גם לרבנן דנהי דלענין עציץ נקוב חשיבא להו לרבנן כמחובר לכל מילי ולא צריכא בזה לדרשא דר"ש מקרא מ"מ אפשר דלא פליגי עלה דר"ש בעיקר הך דרשא דהתורה רבתה טהרה אצל זרעים רק דבעציץ בלא"ה הוי כמחובר לדידהו לכל מילי אבל בקרקע עלי' שפיר נוכל לקיים גירסא דידן בתוספתא ואם תלש פטור משום דלכל מילי חשוב קרקע עלי' כתלוש לענין ערלה ושבת ושביעית ואפ"ה עלו מטומאתן משום דהתורה רבתה בהן טהרה ולענין קרקע עלי' גם רבנן דרשי להך דרשא דר"ש כיון דלא מצינו דפליגי בעיקר הך דרשא דר"ש או אפשר דהך תוספתא אתיא כר"ש ולדידי' וודאי דלא דמו שבת לטומאה וא"כ יהי' נסתר דינו של הרא"ש גם לענין ערלה ואין לומר דקרא דר"ש איירי לענין הכשר זרעים בלבד דבזה הוא דרבתה התורה טהרה משא"כ לענין עלו מטומאתן ליכא לפלוגי בין טומאה לשאר מילי דזה אינו דעיקר קרא דעל כל זרע כו' בטומאה כתיב וכי יפול מנבלתם על כל זרע כו' וכן כתבו התוס' במסכת חולין (קכח א) ד"ה אלא ומסתמא גם לענין טומאה עכ"ל עיי"ש ובאמת לישנא דמסתמא שכתבו התוס' אינו מדוייק כ"כ דמאי מסתמא דקאמרי הא וודאי הוא כן כיון דעיקר קרא מיירי בהכי ועכ"פ גם דעת התוס' דאין חילוק בין הכשר לטומאה: ועוד קשה טובא דאי כדברי הגר"א דלכל מילי חשיבא קרקע עלי' כמחובר ורק לענין תרומה הוא פטור משום דבעינן שדה א"כ הרי חזינן להדיא בהך תוספתא דמדמי שביעית לתרומה להא מלתא כדקתני הרי הן למעשר ולשביעית וא"כ תיקשה אמאי סלקא בירושלמי שביעית באיבעיא דלא איפשטא אי בעינן שדה בשביעית אי לא ואמאי לא פשיט מהך תוספתא דגם בשביעית בעינן שדה דווקא

שוב ראיתי בירושלמי פ"ה דמעשרות וז"ל ר' יוחנן בשם ר' ינאי ערימה של בצלים שהשרישה התולש מהן בשבת פטור שאינו רוצה בהשרשתן א"ל ר"ש בן לקיש מאי אכפלא שבת גבי מעשרות לא תנינן אלא אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת אמר ר' זעירא לר' אבוהא חמו מה אמר לא אמר אלא מאי אכפלה שבת גבי מעשרות הא שביעית אכפלה שאם הי' רוצה בהשרשתן שהם אסורין משום ספיחין ואם לאו מותרין משום ספיחין אמר ר' מיישא לר"ז ודא הוא דרובא אלו תני בצל יחידי יאות השרישו בקופה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאין לא עלו מידי טומאתן השרישו בעלי' הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאין עלו מטומאתן בחזקתן ואת אמר עלו ר' יוסי בשם רבי התורה רבתה בטהרת זרעים מאי טעמא וכי יפול מנבלתם על זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא תני לא יתלוש עבר ותלש אית תניי תני חייב אית תניי תני מותר מ"ד אסור מתיר מ"ד חייב פטור ניחא דלא צריכה דלא מותר ר"ש בן לקיש אמר חייב עכ"ל הירושלמי והכי פירושו ערימה של בצלים רצה לומר דמונח ע"ג קרקע ככל ערימות שבש"ס דהיינו כרי המונח ע"ג קרקע (ובמפרש שם פי' דמונח ע"ג קרקע עלי' ואין צורך לזה מיהו לענין דינא היינו הך וכמו שיתבאר) ואפ"ה קפטר ר"י משום שאינו רוצה בהשרשתן ור"ש בן לקיש פליג עלי' דר"י ואמר דלענין מעשרות הוא דיש לחלק בין רוצה ואינו רוצה משא"כ לענין שבת ליכא לפלוגי בהכי לחייב גם באינו רוצה וזהו מ"ש ר"ל מאי אכפלה כו' והא דקאמר לא תנינן כו' וניטלין בשבת הי' נראה לפרש שהם דברי ר' יוחנן שהשיב על ר"ש בן לקיש דאמר דלענין שבת אין חילוק בין רוצה בין אינו רוצה ובכל גווני מחייב וע"ז קמייתי ר"י ראי' ממתניתן דגם לענין שבת פטור באינו רוצה כדקתני וניטלין בשבת ור"י קמפרש לה דמיירי בהשרישו ואפ"ה פטור משום שאינו רוצה בהשרשתן ודלא כרש"י ותוס' בפ' במה טומנין א (דף נ' ע"ב) שכתבו בפשיטות דמיירי בלא השרישו דבהשרישו ליכא שום צד סברא להתיר נטילתן בשבת דהך סברא אינה רק לר"ש לקיש דאיהו ע"כ קמפרש למתניתן דמיירי בלא השרישו אבל לר"י גם בהשרישו פטור ולפ"ז צריך למחות מלת אלא בירושלמי ולמגרס הכי לא תנינן אינו חושש כו' או אפשר שכן הוא לשון הירושלמי והמפרש פירש דהם דברי ר"ש לקיש וקמדייק מדתני וניטלין ולא תני ונתלשין ש"מ דאיירי בלא השרישו אבל בהשרישו אסור אפילו באינו רוצה ולשנא דהירושלמי לא משמע כן גם דיוקו מדלא תני ונתלשין הוא דקדוק קלוש ורחוק להעמיסו בכוונת ריש לקיש מיהו לענין דינא אין נ"מ דגם לפירושו צ"ל דר"י לא מדייק כן ומוקי בהשרישו או אפשר דר"י סבר דדווקא לענין התר לכתחילה הוא דבעינן לא השרישו אבל לענין פטור אבל אסור פטור גם בהשרישו (והמעיין יבחר) והא דאמר ר' זעירא לר' אבוהא חמו מה אמר כו' רצה לומר דמדייק מדברי ר"ש לקיש מדלא קשיא לי' רק מאי אכפלא שבת כו' ולא קשיא לי' לענין שביעית שמע מינה דבשביעית גם ר"ל מודה דאיכא לפלוגי בין רוצה ואינו רוצה וכן פירש גם המפרש ור' מיישא השיב ודא הוא דרובא כו' כלומר וכי מה הוא רבותא עד שצריך למילף כן מדברי ר"ש לקיש הלא גם בלא דברי ר"ש לקיש הסברא פשוטה כן שיש לחלק בשביעית בין רוצה ואינו רוצה ואין שום צד רבותא בזה אילו הוי תני בצל יחידי יאות כלומר בבצל יחידי אז הוי רבותא קצת גם בשביעית משום דמחוי כמאן דמכוין לזריעה אבל בערימה אין שום רבותא דלא מחזי כזריעה כלל והכל יודעים שאינו רוצה בהשרשתן ובאינו רוצה וודאי דהסברא פשוטה דפטור משביעית ולא צריכין בזה למילף מדיוקא דדברי ר"ש לקיש ובמפרש שם פירש ודא היא דרובא כלומר דר"ש פליג גם בשביעית כי היכי דפליג בשבת רק שלא הוצרך לבאר זה משום דלא הוי רבותא כלל דוודאי דמיא שביעית לשבת וממילא ידעינן מדפליג בשבת א"כ ה"ה לענין שביעית עכ"ל ולא דק דהא מהתוספתא שמביא הירושלמי סמוך לזה אשר עליו סובבת דיוקו של ר' זעירי וכמש"כ גם המפרש עצמו מוכח מינה להדיא דשביעית דמי למעשר ולא לשבת ודוק והפירוש הברור שבירושלמי הוא כמו שפירשנו ועיין: ואח"ז מייתי הירושלמי הך תוספתא שהבאתי לעיל השרישו בקופות כו' השרישו בקרקע עלי' כו' ומקשה עלה בחזקתן ואת אמרת עלו רצה לומר דהוי כתרתי דסתרי אהדדי וכן פירש גם במפרש ומשני התורה רבתה טהרה וכו' ואח"ז מייתי לסיפא דתוספתא (וכן הוא הדרך גם בש"ס דילן להפסיק באמצע לשון הברייתא באיזה קושיא ופירוקא) דמסיים בקרקע עלי' לא יתלוש ואם תלש פטור לפי גירסא דידן בתוספתא שלפנינו ומיירי בשבת וע"ז מייתי בירושלמי דאית בזה פלוגתא דאמוראי דאית תניי תני חייב ואית תניי תני מותר ור"ל דפליגי הנך אמוראי בגירסת התוספתא אי גרסי בה חייב או מותר וע"ז התחיל לפרש מ"ד אסור מתיר מ"ד חייב פטור וכו' ובאמת כי סוף דברי הירושלמי הם קשים להולמם ואי אפשר לפרשם מבלי הגהה ובמפרש שם הגיה אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור מ"ד פטור אסור (כלומר אבל אסור) מ"ד חייב ניחא מ"ד פטור אסור לא הוצרכה דלא מותר ועפ"י הגהה זו פירש דהכי קא קשיא לי' למאן דאמר פטור אבל אסור לר"ל דנהי דס"ל דפטור באינו רוצה ופליג בזה על ר"ש לקיש מ"מ למה אסור לכתחילה באינו רוצה אטו רוצה הא ר"ש בן לקיש לא מחלק כלל בין רוצה ואינו רוצה לענין שבת וא"כ מאן דפטר אפי' ברוצה ה"ל למיפטר' ותו לא שייך למגזר אינו רוצה אטו רוצה כיון דגם רוצה פטור וכל אלה הם דברים תמוהים דוודאי ברוצה ליכא שום צד סברא למפטרי' גם לר"ש לקיש רק דר"ש לקיש מחייב גם באינו רוצה ואיך ס"ד למפטרי' לר"ל גם ברוצה אין זה אלא תימא גם ממ"נ אם מאי דפליג הך מ"ד על ר"ש לקיש וס"ל דפטור באינו רוצה הוי ניחא לי' ולא קשיא מינה לר"ל והיינו ע"כ משום דיש כח ביד ר"ש לקיש למפלג על הך מ"ד א"כ מאי קא קשיא לי' מהך מ"ד מאי דמפליג בין רוצה ואינו רוצה על ר"ש לקיש דכי היכי דפליג עלה ר"ש לקיש בעיקר דינו ה"נ יפלוג גם בזה גם יתר דבריו שם תמוהים

לכך נרל"פ ג"כ על דרך הגהתו אך אין צורך להגיה כ"כ רק דה"ג אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור מ"ד פטור אסור מ"ד חייב ניחא דלא צריכ' דלא מותר ורצה לומר דהכי קא קשיא לי' דלמ"ד חייב למאי תני כלל הך לא יתלוש דמלתא דפשיטא הוא כיון דאם תלש חייב וודאי דלא יתלוש לכתחילה והכי ה"ל למיתני והתולש בשבת חייב ותו לא וזהו מה שאמר