שו"ת בית דוד קלב

ר"ה סעי' ז' י"א ברמ"ח דאם הפחידו לאו כלום חדא הא המחבר פסק דגם להפחידו הוה אונס וא"כ המשרת מוחזק ויכול לומר קים לי ועוד עיין בנתיבות סעי' ז' ביאורים ס"ק י"ב מבוא דבברי היזקא כגון מלשינות וכיוצא בו הוה אונס ע"ש וכן מבואר להדי' במחבר ש"ע סימן י"ב סעי' י"א וז"ל אם ראובן הפחיד את שמעון למסרו אם לא וכו' ועשו פשרה בקנין וביטול מודעא יכול לחזור בו עכ"ל וע"ש בסמ"ע ס"ק כ"ב ולחייבו מצד שחתם ע"א על השטר חדא דלא נתקיימה עדיין חתימתו ועוד הש"ך בסי' נ"א ס"ק ג' פסק דשט"ח בעד א' נאמן לומר פרעתי בהיסת ואפשר גם לטעון ע"י אונס חתמתי נאמן ולחייבו מטעם כת"י בנאמנות הא מבואר בסי' ס"ט סוף סעי' ב' אם טוען אמנה הייתי אם נתקיימה חתימתו אינו נאמן ואם לא נתקיימה חתימתו נאמן לומר פרעתי ומשמע שם דנאמן לומר אמנה במיגו דפרעתי וע"ש בסמ"ע ס"ק י"ד וכאן חתימת יד המשרת א"א לקיימו רק שקצת ספק אצלי אם יש לדמות טענת אונס על השטר לטענת אמנה כמו באמנה ופרעתי מהימן בשבועת היסת אם הכת"י אינו מקויים או אפשר אונס אינו שכיח ולכאורה לדעתי יש להשביע את המשרת שהאמת שנתן ח"י מחמת אונס וגס נכלול בשבועתו על החשדים שבעה"ב חושדו כמו שמבואר בסי' צ"ו סעי' ו' דאם נסתלק הבן בית ואח"כ נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגל עליו שבועה הראשונה ע"ש ולענין שלא ליתן שבועה להמשרת מאחר שהוא חשוד הא מבואר בש"ע סי' צ"ב דאין אדם נפסל מחמת עצמו וכאן לא הי' עדים אלא שהודה בעצמו דהי' יכול לומר קניתי החפץ ההוא ומבואר שם ברמ"א דאין נפסל על קול וחשד ובקשתי להשיב הדין איך לפסוק. [ע"כ לשון השואל]

תשובה

הנה בעיקר הדין גם אם הוא כדברי המשרת אם זה מקרי אונס אם לאו הדבר מבואר בשו"ע ח"מ סי' ר"ה ועיין בטור וב"י דדעת הרמב"ם והרשב"א והר"ן הוא דהפחידו נמי מקרי אונס וכן פסק הב"י וכמעט שאין חולק בזה אלא שהרמ"א הגיה ע"ז וז"ל מיהו יש חולקין וס"ל דהפחידו לאו כלום הוא דעביד אינש דגזים ולא עביד עכ"ל והוא מדברי המהרי"ק בשורש קפ"ה והנה מהך דגזים ולא עביד דאמר הש"ס במס' שבועות בפ' כל הנשבעין דאמר ר"נ האי מאן דנקיט נרגא בידו ואמר איזול ואקעלי' לדקלא דפלניא ואשתכח דקטיל ושדי לא אמרינן דהוא קטלי' דעביד אינש דגזים ולא עביד וודאי דאין שום ראי' לזה דשאני התם דלענין אפוקי ממונא מהמוחזק שפיר אמרינן להך סברא דגזים ולא עביד ולא מפקינן ממונא מספיקא אבל לענין מודעה וודאי דהסברא נותנת דאף דהוי מספיקא אם יעשה כן מ"מ מספיקא נמי מתפחד כיון שבידו לעשי' שלא יעש' כמאמרו ולכך שפיר הוי אונ' וכבר הרגיש המהרי"ק עצמו דמהש"ס לחוד אין ראי' אלא שהו' הכרי' דליכ' לפלוגי בהכי בזה מדברי המרדכי בפ' הנזקין דר"ל להדיא דלא מקרי אנוס ומשים דעביד אינש דגזים ולא עביד ולענ"ד דברי מהרי"ק אלו צ"ע טובא כי המעיין במרדכי יראה דלא זו שאין ראי' לדברי מהרי"ק אלא דאדרבה לכאורה יש להביא ראי' משם להיפוך והיינו משום דשני מיני אונס יש. א' אונס המבטל את המכר ע"י עידי מודעה ואת המתנה גם בלא מודעה ע"י אונס לחוד נמי קמבטל את המתנה וכמש"כ הרשב"ם וכל הפוסקים דתלוהו וזבין זביני זביני אבל תלוהו ויהיב לאו כלום הוא ב' ועוד יש מין אונס שהוא מקיים את המתנה והיינו הא דתנן במס' גיטין בסוגיין דסקריקון דבגזירה קמייתא ומציעתא כיון דהיו מסורים להריגה אגב דקטלי' להו גיזרי ומקני אפי' בלא נתינת מעות וכבר הקשה הב"י דמ"ש זה מהא דקיי"ל תלוהו ויהיב לאו כלום הוא ותירץ בשם הרשב"א דשאני אונס דהריגה כיון שלא הי' מקוים לשוב לנחלתם ולכך גמרי ומקני ועוד תירץ מסברא דנפשי' דשאני ההיא דסקריקון דהאונס לא הי' על המתנה רק דהאונס הי' כלל להריגה ובמתנה זו הי פודה את נפשו ממוח וא"כ אין כאן אונס אלא זכות משא"כ בתלוהו ויהיב דהאונס הוא על המתנה ולכך אין במתנתו כלום עי"ש היטב והמרדכי הקשה ג"כ קושיא זו ותירץ בשם ר"ת וז"ל נראה לר"ת דהא מלתא דמי לזביני דקיי"ל תלוהו וזבין זביני' זביני כיון דאי לא יהיב לי' קרקע מסתפי דלמא קטיל להו דמי כאלו הסקרקון עצמו מכר לו בשביל הקרקע שלו עכ"ל וכוונתו נראה פשוט דבסקרקון כיון שחייו מסורים ביד הסקריקון הוי כאלו נותן לו הסקריקון את נפשו של בעל השדה תמורת השדה שקיבל ממנו והוי כמו זביני משא"כ ביסורים גרידא לא שייך בזה לומר דיהיב לי' מידי ולכך לא הוי כזביני' דהא אינו נותן לו מידי עבור שדיהו רק מניעת היסורים אבל בסיקריקון הוא נותן לו את נפשו עבור שדיהו והוי כזביני. ועיין

והנה בהך עובדא דהמרדכי הי' הענין שדחקו את חביריהם בתפיסה והיו מגזמים להרוג אותם אם לא יתנו להם כך וכך וע"ז כתב המרדכי דלא דמי לסקריקון דקמייתא ודמציעתא ונימא דאגב אונסי' דהריגה גמר ומקני גם במתנה דשאני התם שהיו מסורים בידם להריגה אבל כאן עביד אינש דגזים ולא עביד עי"ש במש"כ הרי דעיקר כוונת המרדכי במאי דחידש להך סברא דגזים ולא עביד היינו כי היכי דלא נימא דהוי אונס גדול כאונס דסקרקון שהוא מקיים את המתנה אבל מ"מ הא ודאי דאונס בינוני מיהת הוי ככל אונסי דעלמא שהן מבטלין את המתנה ומשום דלענין זה לא שייך סברא דגזים ולא עביד כיון דמ"מ מתפחד מזה שפיר מקרי אונס לבטל את המתנה תדע דהא המרדכי עצמו בעובדא דידי' פסק דאין במתנתם כלום והיינו ע"כ מהאי טעמא דלענין לבטל את המתנה שפיר מקרי אונס ולא שייך בזה הך דגזים ולא עביד ודוק ולא נעלם ממני שיש לדחות ולומר שגם בהיפוך אין ראי מהמרדכי והיינו משום דאפשר לומר דהתפיסה הוי אונס לבטל המתנה ולא מאי דמגזמו להריגה אך פשטא דלשנא דהמרדכי לא משמע כן כמבואר למעיין בדבריו אבל עכ"פ הא ודאי דגם לדינו של מהרי"ק אין כאן ראיה כלל ומשום דמה ענין הך אונסא דמבטל את המתנה להך אונסא דמקיים את המתנה ועוד דזה בא להעמיד בחזקת מרא קמא וזה בא לאפוקי מחזקת מ"ק ומאחר דאין ראייתו מהמרדכי מוכרחת א"כ מנ"ל לחלוק עלינו את השווין ולומר דהמרדכי פליג על הר"ח והרמב"ם והרשב"א והר"ן דכולהו ס"ל דלהפחידו נמי הוי אונס ובפרט לחלוק על הר"ח שעליו כתבו שכל דבריו דברי קבלה ודברי הראבי' שהביא המהרי"ק חפשתי אחריהם ולא מצאתים וגם אם ישנם בשום מקום הוא יחיד בזה נגד כל הנך רבוותא וכיון דשום א' מהראשונים לא הביאו דבריו א"כ לא מצי המוחזק לומר קים לי כיחידאה וכמש"כ הפוסקים

ועוד נלפע"ד דניהי דמהמרדכי אין להוכיח בהיפוך דזה הוי אונס לבטל המתנה ומשום דאיכא למדחי כדדחינו לעיל דהתפיסה גופי' הוי אונס מ"מ מהש"ס עצמו יש להביא ראי' לזה תדע דהא בגזירה שלישית ג"כ היו מגזמים להרוג אותם והיו אומרים שא קרקע זו והניחני רק כיון שלא היו מסורים בידם להריגה עפ"י גזירת המלך תו לא אמרי' דגמרי ומקני ואעפ"כ לענין לבטל את המתנה שפיר חשיב אונס וכדתנן לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעה"ב מקחו בטל וליכא למדחי דגם שם הי' איזה אונס זולת הגיזום להריגה חדא דלא נזכר זה בש"ס כלל ומאין לנו לומר כן ועוד דהא דומיא דגזירה קמייתא ומציעתא קאמרינן ובהנך גזירת דקמייתא ומציעתא ודאי דגם בלא שום אונס אחר רק במה שהיו מגזמים להורגם אמרי' דגמרי ומקני כיון שהיו רשאים לעשות כן עפ"י גזירת המלך וה"נ דכוותי' בגזירה ג' דאמרי' דלא גמרי ומקני נמי מיירי בלא שום אונס אחר דהא הש"ס לא מחלק בנייהו בהכי רק במה שבאלו היו מסורים בידם ע"פ גזירת המלך ובשלישית לא היו מסורים בידם אלא ע"כ דגם בגזירה ג' נמי לא הי' שם שום אונס אחר ואפ"ה לענין לבטל את המתנ'