שו"ת בית דוד קכח

כי' והסכים לזה בנתיבות סי' הנ"ל. וכתב שהוא מלתא דפשיטא וטענת פחת במשכון ודאי דהוי כטענת יש לי בידך דמלתא אחריתא הוא ואיני מגרע חזקתו בזה וכ"כ בנתיבות סי' ע"ב בכדי ליישב הך קושיא עצמה שהקשה מעכת"ר. ודבריהם פשוטים ומבוארים בזה ואינם צריכים סעד לתומכן ומעתה אתיין שפיר פסקי השו"ע בסעי' י"ד וסעיף כ"ו ולית כאן רומיא כלל ועוד יש ליישב בכמה אנפי ולא רציתי להאריך בזה מפני שדברי הקצה"ח והנתיבות נראין עיקר בזה

ומאחר שכן הוא בלי ספק נשובה לראות בנ"ד למאי מדמינן לה לטענת פרעון או לטענת יש לי בידך כנגדו והנה אם לא הי' בכאן שום שכר אחר רק שכר שמירה בלבד הי' הדבר שקול כי יש פנים לכאן ולכאן כי יש לדון ולאמר דעד כאן לא אמרינן דטענת פחת במשכון אינו מגרע חזקתו אלא היכי דהחוב הוא בא מפאת ההלואה דכיון דבהלואה אין בה שום ספק כלל א"כ טענת פחת מלתא אחריתא היא כטענת יש לי בידך כנגדו משא"כ היכי דהחוב היא שכר שמירה דבזה אף אם הי' הדין נותן שלא להתחייב בפחת כגון בשטרות והקדשות או שהי' שמיר' בבעלים וכיוצא מ"מ הרי הפסיד את שכרו כדמוכח מההיא סוגיא דהזהב וכמו שהביא כת"ר במ"כ נמצא דטענת פחת בכאן הוי כטענת פרעון על שכר שמירה כיון דאם אמת נכון הדבר שנאבד לא נתחייב בשכר שמירה כלל וא"כ אף שהוא מוחזק במשכון הרי אבד את חזקתו וכההיא דסעי' י"ד דלעיל אמנם גם בהיפך יש לומר דעד כאן לא אמרינן בשטרות והקדשות דשכרן מיהא הפסידו רק משום דכיון דפטרתן התורה מתשלומי הפחת א"כ עיקר טענתו בפחת אינו אלא להפסיד את שכרו אבל בשומר דעלמא דחייב לשלם הפחת אף אם יעלה דמי הפחת הרבה יותר מכדי שמירתו אפ"ה חייב לשלם הכל ולא מצי למפטר נפשי' באיבוד שכר שמירתו לחוד א"כ הסברא נותנת דאינו תלוי כלל זה בזה רק שהשומר הוא מחויב לשלם דמי משכורתו שלימה נמצא דעיקר תביעתו של המפקיד אינו לפטור עצמו משכר שמירה דהא אם דמי הפחת הוא יותר משכרו תובע ממנו כל דמי הפחת ואדרבה כל עיקר טענתו הוא כיון שנתחייבתי לך בשכר שמירה על ידי זה נתחייבת לי דמי הפסד מגו"א וכיון שכן תו הוי כטענת יש לי בידך כנגדו דמילתא אחריתא היא ואיני מגרע בזה חזקת משכונו וכההיא דסעי' כ"ו דלעיל האף דדינא דזה גובה וזה גובה לא שייך הכא כ"כ דאין סברא שיטול זה שכרו במזומן דווקא כדין שכיר דלא מצי למיומר טול מה שעשית בשכרך וכמש"כ התוס' בב"ק [ט' א'] ד"ה ר"ה בשם ר"ח דשלשה חילוקים בפרעון יש ועיי"ש וזה ישלם לו עבור נזקי בקרקע כדין מזיק מ"מ גם בהיפך לומר דמגרע בזה חזקתו אין שייך כאן דהא מ"מ שכרו הוא תובע בברי וסברא דכל שטר לפרעון עומד שב' בקצה"ח ג"כ לא שייך כאן וכיון שהדבר שקיל ומוכרע וודאי אם כבר נפסק הדין עפ"י הרוב לחייב את בעל הסחורה לשלם אין אח"ז כלום כי על אלה וכיוצא בזה אמרה תורה אחרי רבים להטות

אמנם באמת בנידון דידן לא צריכין למיחת נפשין לה ספיקא כלל כי כל זה אינו רק אם לא הי' בזה שום תשלומין אחרים רק שכר שמירה בלבד אולם בנ"ד שעיקר השכר הוא שכר הולכת הסחורה למקום הידוע ושכר הספינה וגם כי יש לו לבעל הספינה ע"ז כמה הוצאות ורפסתא דספינתא וחיוב שמירתו אינו אלא בההוא הנאה דתפיס לי' אאגרי' כדין אומן ובזה כבר הביא בקה"ח בשם הרשב"ץ בסי' ש"ה ס"ק ב' באומן שעשה מלאכה לבעה"ב והבעה"ב סייעו במלאכתו באופן דהוי שמירה בבעלים ונאבדה המלאכה קודם שהחזירה לבעה"ב ב ופסק הרשב"ץ דעל פחת האבידה פטור מלשלם דהוי שמירה בבעלים וכיון שכן חייב ליתן לו שכרו משלם ובקה"ח תפס ע"ז מהך סוגיא דהזהב דבהקדשות ניהו דפטרתו התורה מלשלם מ"מ שכרן הפסידו וה"נ דכוותה ושוב צידד קה"ח לומר דעד כאן לא אמרינן דהפסידו שכרן אלא דהשכר הוא שכר שמירה משא"כ הכא דהשכר בא לו בשביל אומנתו שפיר פסק הרשב"ץ דמחייב לשלם שכרן ולבסוף הניח בצ"ע הדבר ובנתיבות כתב עליו דאין בזה שום ספק וממקומו הוא מוכרע דהא בני העיר ששלחו שקליהן דאמרי' עלה אגרייהו מיהו לפסדו הא גם התם השכר אינו שכר שמירה רק שכר הולכת המעות ליד הגיזבר ואפ"ה הפסידו לשכרן וא"כ ה"נ גבי אומן מפסיד גם שכר אומנתו ונראה דבנ"ד כ"ע מודים דמחויב לשלם לו שכר הולכת הספינה בעד הסחורה הנשארת דהא יש להבין דבאמת נראה סברת בעל קה"ח נכונה ומיושרת דמה לו לבעה"ב אצל שכר אומנתו של האומן מה שהרויח בפועל ידיו ואם נגנב או נאבד מפני שלא שמר כראוי אם שכיר הוא בא בשכרו אבל מה שייכות יש לו לשכר אומנתו אך ראיית בעל נתיבות להפסידו גם שכר אומנתו ג"כ היא ראי' ברורה שאין להשיב עלי' עוד יש להבין בסוגיין קושיית הגמ' אגרייהו מיהו לפסדו מה הוא סברת הש"ס בזה אם הוא מצד הסברא דניהו דהם פטורי' מלשלם מ"מ כיון שהם הגורמי' במה שנגנב או נאבד גם המה יפסידו עכ"פ שכרן זה ודאי אין סברה כלל דכיון שהתורה פוטרתן מהיכי תיתי לחייבינהו ואי משום דכיון שלא שמרו כראוי אמאי יתן לו שכר התינח על שכר שמירה לבד שפיר הוי מקשה הש"ס כן מסברא אבל על שכר שליחות יותר מסתברין בזה סברת בעל קה"ח דאין לזה שייכות כלל עם מה שלא שמרו כראוי

אמנם עיקרן של דברים אלו מבוארים היטב עפ"י מאי דקיי"ל דשליח או פועל שארעו אונס ולא נהנה הבעה"ב כלל ממלאכתו אם האונס בא מפאת השליח דלא מצי למימר אנא קאמינא הוא מפסיד שכרו מכל וכל כמו בשליח שהביא אגרת ומצא תגר שכ' המרדכי ועי' בסמ"ע סי' של"ה ס"ק ט"ו. אבל אם האונס בא מפאת הבעה"ב דמצי השליח למימר אנא הא קאמינא מחויב ליתן לו הבעה"ב שכרו וכדאמרי' בשמעתין נשבעין ליטול שכרן מבעה"ב וכ"ז הוא כשלא נהנה בעה"ב אבל כשנהנה בעה"ב אף שה שהאונס בא מפאת הפועל אפ"ה צריך לשלם בעד מה שנהנה וכדאמרי' בהשוכר את האומנין (ע"ט א') דשוכר את החמור ומת בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך דאלו עד הכא בעית למיתי לאו אגרא בעית למיתב ועי"ש בתוס' ד"ה אלו וכל אלו חלוקי דינים מבואר היטב מתוך הש"ס ומפסקי הש"ע ועיי' בנתיבות סי' של"ה ס"ק ג'

ומעתה נתבאר לנו היטב קושיית הש"ס דמקשו אגרייהו מיהו לפסדו משום דהכא שנגנב הכל ולא נהנה כלל בשליחותן דהכי משמע לשנא דנגנבו או שאבדו דנגנב הכל וכיון דאין להמשלח שום הנאה בשליחותן אם הי' אונס גמור חשבינן לי' כאונס שבא מפאת הבעה"ב דנותן להם שכרם אף שלא נהנה משום דהשליח מצי למימר אנא הא קאמינא ומה לי במה שנאנסו מעותיך אבל כיון שנאבד ע"י גו"א נהי דהתורה פטרן מ"מ לא עדיף זה מאונס הבא ע"י שליח כמו בהביא אגרת ומצא חגר או במת החמור בחצי הדרך דהיכי דלא נהנה הבעה"ב אינו נוטל שכר כלל אף דהוא אונס גמור וה"נ כמו כן בנגנב אף דהתור' פטרתו מ"מ כיון דלא נהנה בעה"ב כלל בשליחות וזה בא מפאת השליח לא עדיף זה מאונס גמור שמפאת השליח שאינו נוטל שום שכר וזהו כוונת רש"י במש"כ בסוף הדיבור והרי לא השלימו מלאכתן ודו"ק וגם בהך עובדא דבעקצה"ח שפיר קפטר לי' בנתיבות ומוכח כן מסוגיין כיון שלא נהנה הבהע"ב כלום והרי לא השלים מלאכתו דהשלמת המלאכה אינו אלא לאחר חזרה ליד בעלים וכמו שהוכיחו כן מהתו' דפרק הגוזל קמא והך שמירה בבעלים ניהו דהתורה פטרתו מ"מ לא עדיף מאונס הבא מפאת השליח וכדכתיבנא כנלע"ד ברור פירושא דסוגיין וכיון שכן בנ"ד דנהנה בעל הסחורה במה שהביא הסחורה הנשארת. א"כ אם הי' הדין נותן בכאן דיפטר מגו"א כגון אלו הי' כאן שמירה בבעלים וכדומה בודאי דהי' מתחייב לשלם שכרו בשלימות בעד הסחורה שהביא כיון שנהנה בעה"ב משום דדמיא להא