שו"ת בית דוד קכו

חו"מ

סימן א

שאלה

מעשה באחד שמסר לחבירו מאה שקים קמח שיוליכם על ספינה שלו לנמל פלוני וכל שק יהי' במשקל ארבעה פוד קמח וקיבל עליו הנפקד כל אחריות והמפקיד התחייב א"ע עבור זה שכר לערך מאה ר"ט והנה לאחר שמסר לו המפקיד על ספינתו נהג השומר ברמאות ולא שקלם כלל לפני המפקיד ואח"כ אירע מעשה שאחר שבא לפארט חסר לפי דברי המפקיד באופן שהחסרון עולה יותר מדמי שכירות שהתחייב א"ע ליתן בעד הולכת הספינה איך לידייני' דיינא להאי דינא כי הנפקד השיב א"י מה שהנחתה אתה נוטל הגם שהוא בעצמו לא הלך על הספינה ואינו יכול לטעון ברי שאינו נחסר כלום מ"מ הוי כא"י אם נתחייבתי לך והשאר הוא הילך. ולכאורה כן הדבר מבואר בח"מ סי' רצ"ח בסופו בהגהת הרב שאם המפקיד אומר נגנב מפקדוני והנפקד אומר א"י מה שהנחת' אתה נוטל דפטור וכטעמא דאמרן אך כד דייקינן שפיר אינו דומה לזה אלא כעוכלא לדנא ונאמר אם מסר המפקיד לשומר עשרה שטרות והתחייב א"ע ליתן עשרה זהובים בעד שכר שמירתן ונאבד א' מהן על ידי פשיעת השומר באופן שחייב הגם דהתורה מעטה בשמירתן ופטור השומר מלשלם מכל מקום גם המפקיד פטור מלשלם השכירות שהתחייב א"ע כמבואר בח"מ סי' ש"א דעכ"פ מפסיד שכרו ולדעתי פשוט שאינו מחוייב לשלם כלל היינו כל עשרה זהו' כיון שלא השלים עבודתו וגרם לו הפסד יותר משכרו ויש להביא ראי' ע"ז הגם שאינו צריך לדעתי ממה שמוכח בש"ס בב"מ [נ"ח א'] דאם פשע ביום א' ולא שמר כראוי שאינו מחוייב לשלם כל שכירות השנה אם הי' נשכר בהבלעה היינו על משך שנה או חודש ומה לי שכר הזמן שמפסיד מחמת שהיתה בהבלעה והנשכר לא השלים עבודתו ביום א' ומה לי שכר באיכות החפץ שהית' בהבלעה ואם לא השלים בא' מחפצים אינו מחוייב לשלם לו כל השכירות כללא דמלתא כל זמן שלא השלים עבודתו ותנאו שנתחייב השומר אינו מתחייב המפקיד בשכר שמירה וא"כ הוא הדין בנ"ד יכול המפקיד לטעון אני יודע בבירור שאתה לא קיימת תנאך ע"כ איני מחוייב לך השכר וא"כ ה"ל כשומר אמר א"י אם אתה חייב לי שכר שמירה והמפקיד אמר ברי שאיני חייב לך שאינו יכול להוציא מידו השכירות דחיוב השכירות אינה אלא לבסוף ואפי' למ"ד ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מ"מ כל שלא השלים תנאו ומחזיר לו באמצע הדרך בוודאי אינו חייב כלל אלא לאחר שהשלים תנאו ועבודתו פליגי אם התחילה כבר או שלא התחיל כלל אלא עתה [הגם אם נאמר שכבר ההתחייבות היתה מתחלה אך כשאירע עתה קילקול לפי דברי המפקיד הוי לדידי' כספק פירעון א"כ הוי כמלוה טוען שמא נפרעתי דפטור הלוה הגם שמוחזק ותופס בפיקדון אין זה תפיסה אלא מספק ופיקדון ברשותי' דמרי' קאי] ויותר מזה מבואר בח"מ סי' ע"ב גם במשכון אם הי' ספק למלוה כמה נתחייב הלוה על משכונו והלוה טוען ברי שמחוייב המלוה להחזיר לו משכונו בכ"ש אם אינו אלא פיקדון שאינו יכול לתפוס וע"כ לדעתי הדבר פשוט כביעתא בכותח שמחויי' השומר להחזיר את הפיקדון למפקיד בלי שום תשלומין כיון שא"י בעצמו אם השלים תנאו ועבודתו שהתחייב א"ע ואיך יכול ליקח שכירתו אך מה אעשה שלא זכיתי שיודו חבירי לדברי ונפסק הדין עפ"י הרוב שיפטר השומר בטענת א"י שישבע ע"ז ויטול שכרו משלם והנה בקשתי מחבירי שעכ"פ ינוכה משכירתו כיון שגרם במעט שלא רצה לשקול וליתן כתב קבלה ע"ז כמה קיבל על הספינה אנן סהדי שלא הי' מתחייב השוכר ומרבה בשכירות על אופן כזה שיכול לטעון מה שהנחתה אתה נוטל והנה בזה היו מודים קצת לדברי אך לא הי' דעתם רחבה לפסוק הדין בבירור ועשו פשרה בזה ולדעתי פשוט לכל מתחיל שאינו חייב לו כל שכירתו וחייב השומר לנכות משכירתו באומד יפה ובעיקר כתבתי לעיל ובקשתי להודיעני ע"י מוקדם באופן כשיבואו הבע"ד בעשיית פשרה נדע איך להתנהג כשיכריע מע"ל כדעתי

שוב עיינתי דנראה ברור גם אם הי' כבר חיוב על המפקיד מחוב אחר והשומר הוא המלוה טוען א"י אם נחסר מהפקדון והלוה הי' טוען ברי שנחסר לו מהפקדון הי' מחויב המלוה הוא השומר להחזיר לו פקדונו בחנם הגם שוודאי נתחייב לו הלוה והספק פרעון בא ממקום אחר בטענת יש לי בידך כנגדם שהפסדתה מפקדוני דהא דשמא עדיף היינו להחזיק ולא להוציא הגם שמבואר בש"ע סי' ע"ב סעי' כ"ו בסופו דאם המלוה טוען א"י כמה נפחת והלוה טוען ברי שישבע המלוה שבועת היסת ונפטר היינו דווקא משכון דב"ח קונה משכון והוי כשלו והוי כלוה רוצה להוציא מתחת ידו ומש"ה נשבע היסת ונפטר ונראה דבזה אפשר ליישב אחר העיון מה שנתחבטו למה די בהיסת ולא בעינן נק"ח דמיירי דאין המלוה תובע כלום וכסברת הר"ן הביא הסמ"ע ס"ק י"ט משא"כ בפקדון דברשותו דמרי' קאי מחויב המלוה להחזיר כיון דהלוה טוען ברי שפרעתי לך החוב אך באמת גם במשכון הנ"ל צ"ע דהא מבואר שם סעיף י"ד בהגהת הרב דאם הם מחולקין בפרעון ואצל המלוה נולד ספק בפרעון שמחוייב להחזיר המשכון בחנם וא"כ מדוע נשתנה דינו כאן בסעי' כ"ו דאם המלוה מסופק כמה נפחת שישבע ויטול דמה לי ספק פרעון או טענת שנפחת מהמשכון ע"י פשיעותו ואין בידי ליישב זה כי אם בסברת הט"ז בסעיף הנ"ל דזה לא מחשיב כלל לספק ולא דמי לאינו יודע אם נפרעתי כיון שאומר ששמרתי' כראוי ובמקום המשתמר א"כ מסתמא לא נעשה שום סיבה ופחת ואם נעשה היא באונס אך בנ"ד שלא הלך בעצמו אין להחשיבו לטענת ברי וגם לפי שיטת הפוסקים וכן סתם המחבר לקמן סי' ש"ג דש"ש חייב על גניבת אונס א"כ נראה דהוי ספק גמור ויש לי עוד הרהורי דברים בטענת שמא וברי אך מפני שאינו נוגע לזה לא אספנו פה: ע"כ לשון השואל

תשובה

וזה אשר השבתי לו

מכתבו היקר הגיעני ומפני הטרדה לא השבתי עד כה עתה ראיתי להשיבו מפני הכבוד ואכתוב כפי הנלע"ד בקצרה והנה בראשית ההשקפה הי' הדבר זר בעיני לחייב את בעל הספינה באחריות גניבה ואבידה כי כפי הנהוג בקאנטרקטין באספלאוו דפה שלא לכתוב קבלת אחריות בפירוש. אף דודאי הוי כש"ש להתחייב בגניבה ואבידה דלא גרע מהאומנין דבההוא הנאה דתפיס לי' אאגרי' הוי ש"ש. עכ"ז מעולם לא החלטנו הדין לחייבו בגניבה ואבידה והיינו מהא דאמרי' בב"ק (נ"ו ב') בפיסקא דמסרו לרועה דאמרי' שם מאי מסרו לרועה. מסרו רועה לברזלי' דאורחי' דרועה לממסר לברזיל' עי"ש וכן פסק בשו"ע סי' רצ"א סעי' כ"ב. ועי' ש"ך שם ס"ק ל"ב. שכתב דאפי' לדעת החולקין באשתו ובניו אם אין להם במה לשלם מודים בזה דפטור עי"ש ודו"ק וכיון שהדבר ידוע ומפורס' שאין מדרך בעל הספינה ללכת בעצמו על ספינתו. רק להושיב אחר במקומו (הנקרא שאפער) א"כ אין דינו של בעל הסחורה באחריות גניבה ואבידה עם בעל הספינה כלל רק עם השאפער. ואף דנהיגי למכת' בשטרי הקאנטרקט אחריות אש ומים לא קבלתי עלי. ליכא לדיוקי מהא לישנא מכלל דשאר אחריות קבל עלי' דאפשר דלא כתב כן אלא לשופרא דשטרא ומנא אמינא לה מהא דאיתא בב"ב (ע' א') בעי מיני' רב אחא ב"ר הונא מר"ש. חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני אותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובים קנה. או דלמא שאר חרובים נמי לא קנה. אמר לי' לא