שו"ת בית דוד קכה

מבני ר"ה שלא יבוא אחד מה' לבי' וא"כ מאי סתירה הוא זה וסתירה הא בעינן עכ"פ שתהי' ומקרא מלא דבר הכתוב ונסתרה כו' ועכ"פ בנ"ד וודאי כראה דלא הוי סתירה ואף דהבעל הקפיד גם ע"ז וכמו שאמר בעד החלון תשקי' מ"מ אין בקפידתו שום ממש בזה ודמיא למה שאמרו בירושלמי אלו אמר לה אל תכנסי לביהכ"נ דנכנסת ולא משגיחינן בקפידתו וה"נ כיין דיו"נ שווה ממש ליושב ומשמר לענין דינא ח"כ לא משגחינן בקפידתו דמה שהקפיד ע"ז הוא מפני שלא ידע הדין דיו"נ הוי ג"כ שמירה מעלייתא כחו יושב ומשמר אבל אנן בתר עיקר הדין אית לן למיזל ואין כאן סתירה כלל

ואל תשיבני מהא דקיי"ל בקדושין דנשים מבחוץ ואנשים מבפנים חוששין משום יחוד אף דאיכא להאנשים שמבפנים דרך עליהן ואיכא למימר דמרתת ואפ"ה חיישינן דו' אינו דהא על כרחך זה גרע אפי' מפת' פתו' לר"ה דה' בפ"פ לר"ה קיי"ל דאין בו משום יחוד ובנשים מבחוץ יש בו משום יחוד וא"כ כיון שהוכחנו דהך דנידון דידן עדיף אפי' מפ"פ לר"ה א"כ מכ"ש דעדיף מהא דאנשים מבפנים ונשים מבחוץ והכל מטעמא דיו"נ עדיף טפי משום דוודאי יכנס וגם מטעם דנתייחד לשומר לכך מירתתי מיני' טפי

גם אין להשיב ע"ו מהא דאמרינן במס' סוכה דלהכי לא עבדינן סוכה בחופה לחד מ"ד משום איסור יחוד ופירש"י שמא יצטרך החתן לצאת לנקבי' והוי נמי לכאורה דומיא דיו"נ ואפ"ה חיישינן משום יחוד דשאני התם דבתי כיסאות שלהם הי' בשדה והוי כמו הפליג ולכאורה הי' נראה להביא ראי מסוגייא זו לשיטת רש"י דס"ל דהא דבעלה בעיר אין חוששין משום יחוד היינו לאיסור מלקות אבל איסורא איכא דאל"כ א אמאי חוששין לענין חופה בסיכה משום ימוד הא החתן בעיר מיהו יש לדחות דשאני חיפה דחוששין משום יחוד שושבינין ובשושבנין שבנין גם בבעלה בעיר חיישינן כדאמרינן התם בקדושין שאני רב ביבי דשושבינתו הוואי וגייסא בי' ועיין ועכ"פ מש"כ נלע"ד ברור דביוצא ונכנס וכגוונא דנידון דידן לית בי' משום סתירה ולא דמי למאי דאמרינן בטוש"ע דהא דשרי בשי' שם דרך עקלתון היינו בשאין שם אל' אח' אבל אם יש שנים או יותר אסור שאפשר לאחד לשמור הדרך וה"נ בנ"ד כיון דהוי יותר מאחד א"כ לא מהני יו"נ דטובא יש לחלק בין דרך עקלתון ליו"נ דיו"נ עדיף טפי דהוי ממש כיושב ומשמרו כדכתיבנא ועוד דהא האי דינא מקורו הוא מדברי הרשב"א והרשב"א גופי' אף דבתוה"ק סתם דבריו ולכן נמשכו אחריו הטוש"ע בסתם עכ"ז הנה בתו"הא מבואר שם דלא אמרה למלתי' רק מסברא בעלמא מבלי שום ראי' ואיהו גופי' שדא בי' נרגא דמדברי הש"ס משמע איפכא דהא קתני שם בלשון רבים וסיים ע"ז ורחוק לומר שהי' מספר דרכי עקלקלות כמספר האנשים וא"כ האי דינא גופא לאו דסמכא היא ומכ"ש שלא לדמות לזה נ"ד וכמש"כ ועוד נראה דבנ"ד דליכא רגלים לדבר לא מחשב סתירה כלל דהא כל עיקר מאי דאסרה התורה ע"י קינוי וסתירה הוא משום דאיכא רגלים לדבר כדאמרינן במס' נדה ובמס' סוטה ובכמה דוכתי' בש"ס ובירושלמי אמרינן עמו א"ר מנא לא אמר אלא עמו הא זה אחר זה לא ר' אבין אמר אפי' ואח"ז מכל מקום יש רגלים לדבר הרי דלא אמרינן ע"י סתירה רק היכי דאיכא רגלים לדבר אבל בלא רגלים לדבר לא הוי סתירה וא"כ בנ"ד אין כאן שום רגלים לדבר דמאי הוי לה למיעבד דהא בעלה לא צווה עלי' רק שלא תניח את אחי ללכת החוצה אבל לא שתניח את הילד החולה לבדו ותנוס ותצא החוצה וא"כ מאי הוי ליה למיעבד וכי בידה הי"ל להחזיק באחיה שלא יעזבנה וילך החוצה וכיון שאין כאן רגלים לדבר לא מחשב סתירה כלל ועוד נראה דאפי' אם הי' אומר לה בפירוש אם ילך אחיה שתנוס ותצא החוצה אפ"ה אין כאן סתירה מכיון שהייתה שם מתחילה בחדר ההוא וכמו דמדייק הירושלמי מלשנא דעמו ועל כרחך לאו מלשנ' דעמו לחוד קמדייק דהא אין בזה שום דיוק דהא הסתירה אי אפשר שתהי' מבלעדו אלא ע"כ דהירושלמי מדייק מלשנא דאל תכנסי עמו ולכך הוי בעי למימר דאם לא נכנסו שתיהן יחד רק בזאח"ז אף דנסתרה עמו מ"מ כיון שהכניסה לא הי' ביחד שוב אין כאן קפידא ומשום דליכא רגלים לדבר וכמשכ"ל וא"כ ניהי דהסיק הירושלמי דאף בוא"ו נמי חיישינן היינו משום דגם זה עמו מקרי ומשום דאמרי דעצת זימה הייתה וקנוניא עשו ביניהם להכנס בזא"ז שלא ירגישו בהן אבל הא וודאי דנכנסה עכ"פ בעינן ובלא"ה אין כאן סתירה כלל והיינו משום דליכא רגלים לדבר ממה שלא יצתה החוצה בצאת אחיה דאפשר דלא הרגישה תומ"י בצאתו ולאו אדעתה כמי שיקרה כן להרבה מאנשים בעלי מחשבות או אפשר שנתנמנה פורתא וכדומה ולכך בעינן נכנסה דווקא דעשתה מעשה דאז הוא דמקרי רגלים לדבר ובלא"ה לא ועיין: מכל הלין טעמי יראה לענ"ד דאתתא דא שריא לבעלה ולית בזה שום ספיקא והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי

דוד טעביל כמ' משה זללה"ה