שו"ת בית דוד קכב

שם ללשון הרמב"ם ועיי"ש בב"ש וח"מ וכן הוא בתשובות מהרי"ו שהביא לדברי הרמב"ם אלו שפסק כר"ח עיי"ש בסי' הנ"ל וכיון שכן ע"כ צריך לפרושי דברי הרמב"ם שכתב בה' סוטה אלא בינו לבינה כו' לאו למימרא דבינו לבינה ליכא משום קינוי רק דעיקר סמיכתו הוא עמש"כ שהאמירה תהא בדרך נחת ואזהרה כו' ונמצא אנו למידין מדברי הרמב"ם אלו דאף שמזהירה וכמש"כ ואזהרה אפ"ה כל שאומר כן בדרך זהירות ולא שחושדה רק שמזהירה להרחיקה מאיסור יחוד תו לית בזה משום קינוי וכיון שכן גם בנ"ד נראה דלא אמרה רק לזהירות בעלמא ולית בה משום קינוי

והריטב"א בחידושיו למס קדושין. פ'. בפסקא אמר רבא חלקין על היחוד שם באמצע הפסקא כתב וז"ל ודין הוא דהא קיי"ל אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה אבל בסתירה בלא קינוי אינה נאסרת ואפי' במקנא לה עפ"י עצמו או עפ"י ע"א ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ונכנסה עמו בפני עדים לסתר או לחורבה ושהתה עמו כדי טומאה אינה נאסרת על בעלה כדאיתא בש"ס סוטה והרי אין לך מכוער גדול מזה עכ"ל והנה לכאורה נראה מדבריו אלה דלא פסק כהא דר' חנינא דהא לר"ח שפיר נאסרת במקנא לה עפ"י עצמו בינו לבינה אף שהסתירה הי' ג"כ עפ"י עצמו ומכ"ש בנסתרה בעדים וא"כ אמאי כתב הריטב"א דאינה נאסרת מן הדין אלא ע"כ דלית לי' להא דר' חנינא וכן נראה נמי מדברי הרשב"א שהביא הב"י בסי' קע"מ שכ' וז"ל הרשב"א בתשו' סי' תקנ"ז קרוב אני בעיני לומר דמי שאמר לאשתו לא תסתר עם פלוני בלא עדים ונסתרה בפניו בלא עדים אעפ"י שמדין תורה אינה מתגרשת מ"מ מצוה לגרשה עכ"ל הנה מדבריו נמי נראה דלא פסק כהא דר"ח דאל כ אמאי כ' שמדין תורה אינה מתגרשת הא לר' חנינא מדין תורה נמי מתגרשת דחיישינן לדר' יוסי בר' יהודה ורחוק בעיני שכיון לדברי דבינו ירוחם שהביא הב"ש ריש סי' י"א דס"ל דגם בקינוי וסתירה בעדי' אעפ"י שאסורה עליו אפ"ה אין כופין אותו לגרש כל כמה דליכא טומאה עיי"ש בדבריו בנתיב ך"ג ח"ב חדא דדברי הרי"ו תמוהים בזה וכמש"כ הב"ש שם ועוד דא"כ למאי נקט הרשב"א קינוי וסתירה בלא עדים הא לדברי הרי"ו אפי' בעדי' נמי אלא וודאי דלא כיון למש"כ הרי"ו וא"כ נראה מפשטות דבריו דלא פסק להא דר"ח ובאמת דהא מלתא טעמא בעי מדוע נדחה סתמא דמימרא דאתמרא בש"ס בלי שום פלוגתא מהלכה ונראה לומר דטעמייהו הוא משום דאח"ז אמרו שם בסוגיין מאי לשון קינוי ריש לקיש אמר דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים אלמא קסבר קינוי עפ"י עצמו וכולי עלמא לא ידעי דקני לה ואמרי מאי דקמא דקא בדלא ואתו למעבד קנאה בהדה ורב יימר בר שלמיא משמי' דאביי אמר דבר המטיל קנאה בינו לבינה אלמא קסבר קינוי ע"פ שנים וכ"ע ידעי דקני לה ואיהו הוא דאתי למעבד קנאה בהדה עכ"ד הגמ' וכיון שכן י"ל דאינהו נראה להם לפסוק כאביי דהוא בתרא דס"ל דקינוי הוא עפ"י שנים דווקא ולכך דחו דברי ר' חנינא מהלכה ואף דמסקינן שם בסוגיין אלמא קסברי דאסור לקנאות ולמ"ד מותר לקנאות מהו לשון קינוי א"ר נחמן בר יצחק אין קינוי אלא לשון התראה וא"כ לדידן דקיי"ל כר' עקיבא דחובה לקנאות א"כ לא קיי"ל כאביי מ"מ משום הא לא תברא דניהי דבמאי דס"ל לאביי דאסור לקנאות לא קיי"ל כוותי' מ"מ במאי דפליג על ר"ל וס"ל דקינוי עפ"י שנים שפיר יש לנו לפסוק כוות' וכהנה רבות בפוסקים ועוד נראה לומר דאינהו קמפרשי למימרא דר' חנינא דלא אמרה אלא לזהירות יתירה לחוש לזה לכתחילה אבל לא לענין דיעבד משום דקיי"ל ר"א ור' יהושע הלכה כר' יהושע ור' יוסי בר יהודה לאו משמי' דנפשי' אמרה אלא משום ר' אליעזר אמרה כדאמרינן שם בהדיא וכיון שכן בדיעבד וודאי דהדרינא לכללן דאמרינן בכל דוכתי דהלכה כר' יהושע לגבי ר' אליעזר ור' חנינא נמי לא אמרה רק לכתחילה ואף דקמסיים למילתי' וקאסר לה עלי' איסורא דלעלם הכל הוא לדברי ר"י בר"י וה"ק דלר"י בר"י תהי' אסורה עליו איסור עולם וא"כ יש לנו לחוש לדבריו עכ"פ לכתחילה דלא למעבד כן למיחת נפשי' בספיקא דפלוגתא ולפ"ז גם מדברי הסמ"ג נמי אין ראי' כ"כ דפליג עלייהו בהך מלתא דהא איהו לא העתיק רק למימרא דר' חנינא כמות שהוא בלי שום הוספת דברים וא"כ שפיר נוכל לפרושי כדפרישית דלענין לכתחילה לחוד הוא דקאמר רק שמדברי הסמ"ק אינו נראה כן גם דברי הרמב"ם בפכ"ד מה' אישות ברור מללו דאפילו לדידן אסורה עליו גם בדיעבד ולפ"ז יהי' הך דינא דקינוי בינו לבינה במחלוקת שנוי' דלהרמב"ם והסמ"ק והטור הוי קינוי אפי' בדיעבד לאסרה עליו ולהרשב"א והריטב"א לא הוי קינוי בדיעבד ודברי הסמ"ג בזה לא מכרען כמאן ס"ל וכדכתיבנא וא"כ הי' מזה סניף להקל בנ"ד דלא הוי קינוי להרשב"א והריטב"א

אך באמת אין מדברי הריטב"א והרשב"א הוכחה גמורה לומר דפליגי על הרמב"ם בהך מילתא והיינו משום דעיקר שקלא וטריא דהריטב"א שם בהאי פיסקא הוא להוכיח דבעידי כיעור לחוד לא מפקינן לה מבעלה ואינה נשארת עליו מן הדין ואם רוצה לקיימה מותר לקיימה וע"ז האריך שם להביא ראיות שאינה נאסרת עליו מן הדין ולזה שפיר הביא ראי' מדר' יהושע דס"ל דמקנא לה עפ"י שנים דווקא אבל אם קינא לה עפ"י עצמו או בע"א אף שנסתרה בעדים מ"ח אינה נאסרת עליו אף דאין לך כיעור גדול מזה אלא ש"מ דבע"כ לחוד לא מפקינן איתתא מבעלה וכיון שכן שפיר יש לומר דס"ל להלכה כר' חנינא דאפי' בינו לבינה נמי הוי קינוי לאוסרה עליו משום דחיישינן לדר"י בר"י רק שעכ"ז לענין עידי כיעור לחוד שפיר הביא ראי' מדר' יהושע וניהי דאנן קיי"ל דהוי קינוי מ"מ הא חזינן דלר' יהושע דס"ל דלא הוי קינוי משום כיעור לחוד לא קמתסרא והיינו דקמסיים בדבריו והרי אין לך מכוער גדול מזה ואף שדבריו סתומים קצת בזה דהא לא הזכיר כלל להא דר' יהושע בדבריו מ"מ נראה ברור שכן כוונתו ודו"ק. גם דברי הרב"א יתפרשו עד"ז דעיקר שקלא וטריא דהרשב"א התם בתשובה הנ"ל על אודות ראובן שראה דברים מראים באשתו שזנתה אם תיקן בזה רבינו גרשון שלא יגרשנה בע"כ ושקל וטרי שם דבכה"ג לא תיקן רגמ"ה משום דמצוה לגרשה ובמקום מצוה לא תיקן וע"ז כתב שם וקרוב אני בעיני נומר כו' וכמש"כ בשמו הב"י כנ"ל ור"ל דאפי' לר' יהושע דאינה מתגרשת מן הדין מ"מ מצוה לגרשה גם דברי הרשב"א בסי' אלף רנ"ו שכ' שם באמצע התשובה וז"ל ואין האשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קו"ס ואפי קינא לה ונסתרה בע"א אינה אסורה עכ"ל נמי מתפרשין כמו שפרשנו לדברי הריטב"א משום דשם באותה תשובה מיירי לענין עידי כיעור דלא מפקינן לה מבעלה וכהריטב"א ומעתה כיון דנוכל לפרושי לדבריהם באופן שלא יסתרו לדברי הרמב"ם אף דמסתימת לשונם לכאורה לא משמע כן מ"מ כך חובותינו וכך יפה לנו להשוות את הפוסקים ושלא להרבות במחלוק ביניהם לכך אין לעשות מזה שום סניף להקל בנ"ד ועיין

עוד זאת יש לחקור בנ"ד דקינא לה מרבים ובירושלמי ברפ"ק דסוטה ה' ב' אמרו מהו שיקנא לה משני ב"א כאחד ר' יודן אמר במחלוקת שנוי' מאן דמר מקנא לה מאביי' ומבנה מקנא לה משני ב"א כאחת ר' יוסי בעי מקנא לה ממאה בני אדם אמר ר' יוסי בר בון אמר לה אל תכנסי לבית הכנסת נכנסת ע"כ דברי הירושלמי והרמב"ם פסק דקינוי מב' ב"א כאחת הוי קינוי וכתב עלה הכ"מ דאף דר' יודין אמר כמחלוקת שנוי' מ"מ כיון דר' יוסי אמר בעי מקנא לה ממאה ב"א כאחד והך בעי פירושו הוא לשון רצון ולא לשין איבעיא ור"ל דאם רוצה לקנאות לה אפי' ממאה ב"א ולכך פסק הרמב"ם דקינוי מב' ב"א הוי קינוי משום דרי יוסי ס"ל כן גם הגר"א בביאוריו לאהע"ז העתיק ג"כ לדברי הכ"מ ופירושו דהך בעי הוא לשון רבון ולדבריהם לאו דווקא מב' ב"א הוי קינוי אלא אפי' ממאה נמי הוי קינוי אך לא יכולתי להלום לפירושם הא דמסיק עלה כירושלמי למימרא דר' יוסי בר בון דאם אמר לה אל תכנסי לביהכנ"ס נכנסת דאינו ענין כלל לפלפליו וגם אם הוא מימרא בפ"ע אינו ענין