שו"ת בית דוד קכ

ג"כ לזול"נ מספק כיון דכבר היא בחזקת טמאה א"כ צריכה ג"כ לחוש גם לספיקא דזו"נ לא נהירא לפענ"ד דהתינח לשיטת רש"י והרשב"א דפירשו להא דאמר רב הונ' חולין (ט' א') בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשמטה דהיינו בחזקת אבר מן החי ולפירושם זה ילפינן דמחזיקין מאיסור לאיסור כיון דמחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור נבלה אבל להתוס' במס' ביצה (כ"ה א) ועוד בכמה דוכתי שהשיגו על פירש"י ופירשו להא דאמר רב הונא בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת היינו בחזקת איסור שאינה זבוחה והיינו משום דמשמע להו בפשיטות דמאיסור לאיסור לא מחזיקינן וכן הוא דעת הרא"ש וכן הכריחו כל האחרונים כהך שיטתא בראיות ברורות מן התלמוד ועיין בס' בינת אדם בשער רוב וחזקה שהאריך בזה

וכבר עמדנו ת"ל על פרט זה והארכנו מזה לעיל בתשובת העגונה דוואלאזין והעולה משם דכל היכי דנולד הספק אח"כ אפילו נולד הספק באותו איסור עצמו לא מחזקינן ואמרינן אוקמה אחזקה דמקודם שהיתה ראוי' להיות מותרת אלו נסתלק מעלי' איסורא דרביע עלי' ובזה התוס' והרשב"א שוין ואין כאן שום מחלוקת וכאשר מוכח כן מפשטי השמועות דכריתות ודיבמות כי פליגי בנולד הספק באופן שלא היתה עליו אפילו חזקה זו שהי' ראוי' להיות מותרת בהא ס"ל להרשב"א דמחזקינן מאיסור לאיסור כיון דליכא חזקת היתר כלל ולהתוס' אפילו בכה"ג נמי לא מחזיקין מאל"א עיי"ש היטיב ולפ"ז בכה"ג דנידון דידן בזה הוא מחלקותם של רש"י התוס' דלהתוס' והרא"ש גם בכה"ג דנ"ד לא מחזיקינן מאיסור לאיסור וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי תשב לזו"נ ולא אמרינן העמד נפל על חזקתו שלא נתרקם עדיין ואי משום שהוחזקה כבר בטומאת נדה מ"מ מטומאת נדה לטומאת יולדת לית לן לאחזוקי כיון שהם שני איסורים נפרדים וחלוקין בלאווין לשיטת התוס' וסייעתם דס"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור

ואף אם נרצה ליישב זה בדוחק ולומר כיון דכתיב בקרא כימי נדת דותה תטמא א"כ דין הנדה והיולדת כחד איסור חשבינן להו כיון דבקרא משווה אותם ואינם חלוקים בשום דבר לענין איסורם וטומאתם ולכך אפילו לשיטת התוס' וסייעתם נמי מחזקינן בהא מאיסור נדה לאיסור לידה משום דכחדא איסורא חשבינן להו מ"מ זה אינו נראה כלל משום דניהי דלענין טומאה אפשר למחשב כחד איסור כיון דשוים הם לענין טומאתם ולענין איסורם מ"מ לענין קרבן וודאי דחלוק איסור יולדת מאיסור נדה וכיון דתנן במתניתן תשב לזול"נ וודאי דמביאה קרבן על הספק רק שאינו נאכל והיינו חטאת העוף הבא על הספק וכן פסק להדיא הרמב"ם בפ"א מהלכות מחו"כ ה"ד דבלא הוחזקה עוברה מביאה קרבן ואינו נאכל וא"כ האי ענין איסור נדה לזה וכי בשביל שטמאה נדה תהי' נצרכת להביא קרבן מספק וא"כ לא מבעי לשיטת התוס' דס"ל דאין מחזיקין מאי' לאיסור א"כ וודאי דחזקת נדה אינו מועיל לענין קרבן אלא אפילו לשיטת רש"י, דס"ל דמחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור נבילה היינו משום דשם איסור אחד הוא אף דחלוקין בלאווין מ"מ לענין איסורם אין חילוק אבל לאחזוקי מטומאת נדה להצריכה קרבן כזה לא שמענו מעולם דהא לענין זה הוי חזקה מעליא דוודאי אינה בחזקת מחו"כ ודמיא להא דאמרינן בחולין בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן ואף דהתם מסקינן כמתניתא דהוי נבלה ומטמאה במשא שאני התם משום דהשתא מתה היא והרי נבלה היא לפניו משא"כ הכא דאינו ענין כלל חזקת טומאת הנדה לחיובא דקרבן ועכ"פ יהי' איך שיהי' לפי שיטת רש"י דאף אם נרצה להתעקש ולומר דלשיטתו כיון דפסקינן דהוי נבילה ומטמאה במשא א"כ גם בנ"ד אית לן לא חזוקי מטומאה לקרבן ח"ח לשיטת התוס' וסייעתם דנקטי דווקא איסור אינה זבוחה הדבר ברור דבכה"ג דנ"ד לא מחזיקים מאיסור לאיסור וא"כ כיון דכל הפוסקים האחרונים נקטי לעיקר כשיטת התוס' א"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי תשב לזו"נ אלא דע"כ אין זה חזקה כלל לומר העמד נפל על חזקתו שלא נתרקמו איבריו והיינו מטעמא דכתיבנא לעיל חדא משום דקודם לזה אין לו מציאות כלל ולא שייך בו לומר העמידו על חזקתו ועוד כיון דעיקר כספק הוא מתי נתעברה ונגד זה איכא רובא דרוב נשים מתעברות

ועוד קשה לדבריו שכתב דכל עיקר מאי דצריכה לישב לזול"נ הוא משום דצריכה לישב לנדה וא"כ איכא לה חזקת טומאה דהא הרשב"א הביא בשער הנ"ל בשם הגאון ר' אחא משבחא דהא דקתני המפלת ליום מ' אינה חוששת לולד אם אין עמה דם אינה חוששת אפילו לנדה ואפילו למ"ד א"א לפתיחת הקבר בלא דם היינו דווקא מיום ארבעים ואילך אבל קודם לכן מיא בעלמא הוא ולית לי' פתיחת הקבר ומייתי ראי' מכריתות וכו' אבל הר"א ז"ל חולק עליו וכו' וראוי לחוש לדבריו עכ"ל ונהי דמסיק הרשב"א דראוי לחוש לדברי הר"א היינו לחומרא בעלמא אבל מעיקר הדין נראה שם מדבריו דס"ל דהעיקר כשיטת הגאון ועיי"ש בבד"ה ובמשמרת הבית ועיין בסדרי טהרה סי' קצ"ד והשתא לפי דעת הגאון א"כ תיקשה מתניתן דאמאי חוששת לזכר ולנקבה דמעתה ליכא לתרוצי כתירוץ של הרב מוהר"ש דהא לשיטתו אי מוקמינן לה אחזקת נפל שלא נתרקם עדיין והוי מיא בעלמא א"כ גם משום נדה לא מטמאין לה משום דלשיטתו בכה"ג אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אלא ע"כ דליתא להאי חזקה כלל וכדכתיבנא

העולה מתוך מה שכתבנו דרך חזקה שחידש הרב מהרי"ק לומר דהעמד נפל על חזקתו ועדיין לא נתרקמו איבריו אינו נראה כלל לא מגמרא ולא מסברא

ומעתה לא נשאר לנו רק הך חזקה דבעמד האשה על חזקתה שלא נפטר רחמה והנה אי הוי ברירא לי הך מלתא דהך רובא דרוב נשים מתעברות הוי רוב גמור א"כ כיון שהבאתי לעיל מדברי הגאונים שהסכימו דרובא עדיף מחזקה אף מתרי חזקה א"כ גם בנ"ד לית לן למיזל בתר הך חזקה דלא נפטר רחמה רק בתר רובא דר"נ מתעברות אך קשה בעיני לסמוך על הך רובא אף שעשינו כמוכים לזה מדברי הרשב"א ועוד דהך מלתא דרובא עדיף גם מתרי חזקה נמי לא ברירא לי כ"כ

מיהו אכתי יש להביא ראי' דגם חזקה שלא נפטר רחמה נמי לא הוי חזקה והיינו מאותה משנה עצמה דהמפלת וא"י מה הפילה תשב לזול"נ ומתניתן סתמא קתני וא"כ מסתמא איירי בכל גווני בין במבכרת ובין באינה מבכרת וא"כ אי ס"ד דאיתא להך חזקה דלא נפטר רחמה א"כ הוי למתניתין לפרושי דווקא באינה מבכרת הוא דתשב לזו"נ אבל במבכרת אחרינן חזקה שלא נפטר רחמה ואינה צריכה לישב לזו"ל גם הרמב"ם בהל' מחו"כ כתב להך דינא דמתניתן בסתמא ולא קמפליג בין במבכרת לאינה מבכרת ש"מ דגם במבכרת ליתא להך חזקה אך יש לדחות דמתניתן מיירי ברוב נשים דעלמא ורוב נשים אינם מבכרת ולכך לא אצטריך לפרושי והרמב"ם לישנא דמתניתן נקט כדרכו ודו"ק

עוד יש להביא ראי' מפירש"י והרא"ש דגם הך חזקה שלא נפטר רחמה נמי לא אזלינן בתרה דהא רש"י בב"מ (ו ב') פירש להך מתניתן דספק בכורות א' בכור אדם ואחד בכור בהמה כו' המע"ה דהכוונה היא שהפילה מקודם וא"י מה הפילה אי וולד או רוח וכן פירש גם הרא"ש להך מתניתין במס' נדרים (י"ט ב') עיי"ש והשתא לפי דברי המהרי"ק תיקשה אמאי הוי ספק ולמה לא נימא העמד האם על חזקתה שלא נפטר רחמה והבא אחריו להוי בכור וודאי ונהי דמבכור בהמה אין ראי' משום דאיכא חוקה אחריתא כנגדה דהעמד הולד על חזקתו שלא הי' קדוש במעי אמו דהא בכור אינו קדוש אלא מרחם ולכך אין להביא ראי' ממתניתן דבכורות ריש פרק הלוקח עיי"ש ועיין בתוס' ד"ה חלב פוטר דכתבו להך סברא דהעמד הולד על חזקתו שהי' חולין במעי אמו אבל מבכור אדם דלית בי' שום קדושת הגוף, רק חיוב ממון לכהן וודאי דיש להביא ראי' דלא אזלינן בתר הך חזקה דלא נפטר רחמה אך גם ראי' זו אינה ברירא כ"כ כיון שאינה רק מפירש"י והרא"ש אבל לולי דבריהם ממתניתן לחוד אין כאן שום ראי' משום דנוכל לפרושי למתניתן כפי' הר"ן שם בנדרים דמיירי בילדה זכר ונקבה ואינו ידוע איזו קודם ואף דבכור בהמה דתני במתניתן מיירי גם בכה"ג דפירש רש"י דהפילה וא"י מהו ומשום דאיכא