שו"ת בית דוד קיט

בנ"ד דחזקת נפל אינו מבטל לחזקת נדה כלל וא"כ שפיר אמרינן אוקי חזקה להדי חזקה והוי טמאה עכ"פ מספק ועיין תוס' ישנים בקדושין (ע"ח) ובמש"כ לקמן ודו"ק

אך בעיקר הך חזקה דחידש המהרי"ק לומר העמד נפל על חזקתו ועדיין לא נתרקמו איבריו איני מבין דבריו ולא דברי בנו של הרב בעל נו"ב והנו"ב בעצמו המחזיקים על ידו אב"א גמרא ואב"א סברא:. והנה מצד הסברא וודאי דאין כאן חזקה כלל דעד כאן לא אמרינן העמד דבר על חזקתו אלא בדבר שהי' לו מציאות קודם וידענו בבירור שמקודם לא הי' הך מלתא בדבר הזה כגון חזקת הגוף של בתולה וכדומה שידעינן ברור שהאשה הזאת היתה לה חזקת בתולה מקודם אבל הנפל הזה שעכשיו הוא תחילת יצירתו ומקודם לא הי' רק מיא בעלמא ותחילת יצירתו מתחיל מריקום אבריו כדאמרינן בנדה (כ"ה) ת"ר איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחילת ברייתו מראשו וב' עיניו כשתי טפין של זבוב וכו' מרוחקין זה מזה ב' חוטמיו כב' טיפין של זבוב מקורבין זא"ז ופיו מתוח כחוט השערה כו' עיי"ש וחיתוך ידים ורגלים אין לו ועליו מפורש בקבלה הלא כחלב תתיכני כו' הרי להדיא דתחילת יצירתו מתחיל מריקום אבריו: (ודלא כמש"ב בנו"ב שתחילת יצירתו הוא כחתיכת בשר ואח"כ ילביש בעצמות וגידין דוה אינו כדמוכח מהך סוגיא דכתיבנא דבריית עור ובשר הוי אח"כ) ומקודם לא הוי אלא מיא בעלמא וא"כ איזה מציאות יש לו מקודם עד דנימא העמידוהו על חזקתו ועוד בעיקר דברי הרב מוהר"ש בנו של הרב נו"ב מה שהניח ליסוד מוסד דאף אחר מ' יום אינו וודאי שיתרקמו איבריו משום דע"כ לא אמרינן בש"ס אלא דקודם מ' יום בוודאי אינו יכול להתרקם אבל לאחר מ' יום אין לו זמן מוגבל לריקום והביא ראי' לוה מדאמרינן המפלת ליום מ"א תשב לזו"נ ולנדה ואס"ד דתיכף לאחר מ' יום בוודאי נתרקמו איבריו א"כ אמאי תשב לנדה אלא ע"כ דאין לזה זמן מוגבל מיום מ' ואילך מתי יתרקמו איבריו ומחמת זה פירשו דהא דמפלגינן בש"ס בין הוחזקה עוברה ללא הוחזקה עוברה דהכוונה היא אם שהה ג' חדשים שהיא זמן הכרת העובר או לא שהה ג' חדשים לא כן הוא דעת אדונינו מורינו ורבינו הרשב"א ז"ל בסוף תוה"א בדיני יולדות ומפלת בבית שביעי שער ששי וז"ל שם ומיהו תשב גם לנדה דכיון דליכא אלא מ"א יום מיום טבילה שמא לא נקלט עד יום שלישי ועדיין לא נגמר הוולד ולפיכך מסתברא דעד יום ארבעים ושלשה תשב גם לנדה אבל מכאן ואילך אינה יושבת לנדה דכל שאינו קולט לשלשה ימים שוב אינה קולטת עכ"ל הנה למדנו מדבריו אלו דאחר מ' יום לקליטה מתחיל הריקום בהכרח והך גבול דמ' יום כשם שהוא גבול לפניו לומר דקודם לזה וודאי דאין שם ריקום כך הוא גבול לאחריו לומר שלאחר מ' יום וודאי נתרקמו כבר ודלא כהרב מוהר"ש בנו של בעל נו"ב ולא מצינו לשום אחד מגדולי הראשונים שחולק על הרשב"א בזה ומסתימת לשון הרמב"ם אין ראי' שמדרכו לכתוב לשון המשנה והגמ' כצורתם ואיך שיתפרש לשון המשנה והגמ' יתפרשו גם דבריו כמבואר למעיין

ומעתה נחזי אם יש מקום להך חזקה שחידש לנו הרב מהרי"ק לומר העמד נפל על חזקתו ועדיין לא נתרקמו אבריו דכיון דלאחר מ' יום ע"כ וודאי כבר נתרקמו איבריו א"כ כל עיקר הספק הוא אם הוא קודם מ' יום או אחר מ' יום ונמצא דעיקר הספק הוא מתי נתעברה ובזה וודאי דלא שייך למימר העמד האשה על חזקתה ונתעברה אח"כ דהא אדרבה נגד זה איכא רובא דרוב נשים מתעברות ורובא וחזקה רובא עדיף ובשלמא לפי מאי דהוי סבר הנו"ב דגם לאחר מ' יום אין גבול לדבר מתי יהי' הריקום א"כ שפיר איכא קצת סברא לפי דבריו לומר דגם לאחר מ' יום נעמידנו על חזקתו שהי' קודם מ' יום אבל לפי דברי הרשב"א דלאחר מ' יום וודאי כבר נתרקם א"כ כל עיקר הספק הוא מתי נתעברה ובזה וודאי דלא שייך לומר העמידנו על חזקתו ונתעברה אח"כ דהא נגד זה איכא רובא דרוב נשים מתעברות

ואין לומר דכיון דחזינן דיצאה האשה מהרוב דהא רוב נשים מתעברות ויולדות והך אשה כיון דהפילה א"כ כבר יצאתה מהרוב וכיון שכן תו לא אמרינן בה רוב נשים מתעברות דזה אינו דהך רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות לא תליין אהדדי כלל דאף דיצאתה מהרוב דיולדות מ"מ לא יצאתה בזה מהרוב דמתעברות דכאו"א הוא רוב בפ"ע תדע דהא בעברה נהר והפילה דמביאה קרבן ונאכל משום דרוב נשים וולד מעליא ילדן אף דיצאתה מהרוב והפילה מ"מ בזה לא יצאתה מהרוב ואמרינן דוולד מעליא הפילה וכן במתניתן דהפילה ואינה יודעת מה הפילה דמוקמינן לה דווקא בלא הוחזקה עוברה הא אי הוי הוחזקה עוברה הוי אמרינן דוולד מעליא הפילה וכמו כן נמי הך רובא דמתעברות ויולדות אין האחד תלוי בחבירו דאף דיצאתה מהרוב דיולדות והפילה מ"מ בשביל זה לא יצאתה מהרוב דמתעברות והכי נמי דייק לישנא דהש"ס ביבמות (קי"ט א') דאמרינן שם רוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות הרי משמע דהך רובא דרוב נשים מתעברות קאי גם אמיעוט דמפילות ועיין בזה במשמרת הבית להרשב"א דף ח' ע"א וז"ל שם עוד אני אומר דשאני ההיא מעוטא דהתם דבפרק האשה שהלך בעלה משום דאותו מיעוט מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקי כלומר מאותו חלק המרובה ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו הרוב שמתעברו' יש מקצ' שמפילו שא"ל שכל הרוב מתעברו' ויולדות שאם כן הכל מתעברות והרוב יולדות ומיעוט מפילות דהא ליתא דאיכא עקרות ואיילנות אלא הרוב מתעברות ומיעוט אין מתעברות ורוב המתעברות יולדות ומיעוט מפילות עכ"ל הרי למדנו מדבריו דהך מיעוט דמפילות אינו מגרע הרוב של רוב נשים מתעברות ועיין בזה

והנה למדנו מדברי הרשב"א דהך דהוחזקה עוברה ולא הוחזקה עוברה דאמרו בגמ' אין הכוונה אם שהתה ג' חדשים והוכר עוברה אז מקרי הוחזקה עוברה וכל שלא שהתה ג' חדשים לא מיקרי הוחזקה עוברה וכמו שפי' הרב בעל נו"ב דזה אינו דהא להדיא כתב הרשב"א דלאחר מ"ג יום תו לא בעי למיתב לנדה אלא דע"כ להרשב"א צ"ל דתיכף לאחר מ"ג יום מקרי הוחזקה עוברה ולא הוחזקה עוברה הוי מיום מ"א עד יום מ"ג דמספקא לן מתי נקלט ומעתה נוכל לומר דבנידון דמהרי"ק כבר מיקרי הוחזקה עוברה ובפרט אם היתה מסולקת ווסת דאף אם היא רואה אין ראי' שלא נתעברה דכל ג' חדשים הראשונים שלא הוכר עוברה אינה בחזקת מסולקת דהא אפילו ווסת קובעת בימים אלו כדאמרינן בהדיא בש"ס ודלא כתשובת עה"ג שרצה ללמוד מדברי רש"י שכתב עלה דהך משנה דהמפלת ליום מ' דהיינו מ' לטבילתה דכל שרואה דם אינה מעוברת בוודאי והוא שגגה גדולה וכבר הושג בזה בפוסקים האחרונים אבל בהיפוך אי חזינן דנסתלק הווסת ברווחא נוכל לומר דלאחר מ"ג מקרי הוחזקה עוברה אף שלא פירש בעלה מחנה ותמהני מהרב בעל נו"ב דמה ענין הוחזקה עוברה להוכר עוברה דזמן ג' חדשים הוא להכרת העובר אבל הוחזקה עוברה לפי דברי הרשב"א הוא לאחר מ"ג יום והוא מטעמא דרוב נשים מתעברות ובפרט אם היא מסולקת לראות דאז אפילו לא פירש ממנה אפשר לומר דמקרי הוחזקה עוברה ולא נעלם ממני דברי הפוסקים האחרונים שכתבו דגם סילוק הווסת נמי אין ראי' שהיא מעוברת אבל אין דבריהם מוכרחים בזה ובפרט זמן רב ח' או ט' שבועות דלא שכיח שיסתלק הווסת בלא עובר וודאי דנוכל לומר דהוי הוחזקה עוברה דהא רוב סליק הווסת הוא מחמת עיבור ואי משום דלפעמים מסתלק מחמת מקרה אחרת מ"מ אית לן למיזל גם בזה בהר רובא ולפ"ז לפי דברי הרשב"א אלו צדקו דברי הרב בעל ח"צ דבנ"ד מיקרי הוחזקה עוברה ועיין בזה

ואם מצד הגמרא הנה משנה שלימה שנינו המפלת וא"י מהו תשב לזול"נ ולנדה ואס"ד כסברת המהרי"ק אמאי תשב לזול"נ אימא דהעמד נפל על חזקתו ועדיין לא נתרקמו אבריו דכיון דמתניתן מוקמינן לה בגמרא בלא הוחזק עוברה דליכא למימר בה רוב נשים וולד מעליא ילדן א"כ אדרבה נימא לאידך גיסא העמד הנפל על חזקתו שלא נתרקמו איבריו עדיין וא"כ אמאי תשב לזול"נ

ומה שתי' ע"ז בנו"ב דכיון דבע"כ מטמאין לה משום נדה א"כ כבר היא בחוקת טמאה ולכך בהכרח צריכה לישב