שו"ת בית דוד קיח

סימן ךד

נשאלתי

באשה מבכרת שהיתה מסולקת ווסת כאחד עשר שבועות מעת שירדה לטבול ואח"כ הפילה ולא ידעה מה הפילה והנשים אשר עמדו עלי' בעת ההיא קצתן אומרות שהי' ניכר בו ריקום אברים וקצתן אומרות שלא הי' ניכר בו שום ריקום אברים ואח"כ נתעברה וילדה זכר ונשאלתי על זה מה משפט הנער היולד אם מחוייב אביו לפדותו אם לאו

תשובה

כבר נשאל בזה במהרי"ק שורש קמ"ג (ודבריו הובאו ביתה יוסף בסי' ש"ה) ופסק דמחוייב לפדותו מתרי טעמא חדא דהעמד האשה על חזקתה ועדיין לא נפטר רחמה ועוד דהעמד הנפל על חזקתו דעדיין לא נתרקמו איבריו עיי"ש במהרי"ק ובב"י שהביא דבריו שהאריך קצת בזה ובשו"ע לא הביא הב"י לדבריו כלל רק בהגהת רמ"א הביא מקצת דבריו לא כולם

והרב בתשובת חכם צבי השיב עליו בזה מהא דאמרינן בנדה (דף כ"ט א) אמר ר' יהושע בן לוי עברה נהר והפילה ואינה יודעת מה הפילה מביאה קרבן ונאכל מ"ט רוב נשים ולד מעליא ילדן הרי חזינן להדיא דגם בהפילה נמי אמרינן דוולד מרוקם באבריו הפילה מטעמא דרוב נשים וולד מעליא ילדן וכדמוכח שם בסוגיא דגם בנפל שלא כלו לו חדשיו קמיירי מדקפריך עלה ממתניתן דאין ידוע אם וולד הפילה תשב לזול"נ ולנדה עיי"ש וכיון שכן גם בכה"ג דנידון דמהרי"ק נמי אית לן למיזל בתר רובא דהוי וולד מעליא ופוטר את הבא אחריו מהבכורה ודלא כמהרי"ק ע"כ תוכן כוונתו בקצרה: וצ"ל דס"ל להרב בעל ח"צ בפשיטות דהא דקיי"ל בעלמא רובא וחזקה רובא עדיף לא לבד מחד חזקה הוא עדיף אלא אפילו מתרי חזקות נמי עדיף רובא דהא בהך דנידון דמהרי"ק איכא תרי חזקה חזקת האם שלא נפטר רחמה וחזקת הנפל שלא נתרקמו איבריו וא"כ מאי ראי' מייתי מההיא דמביאה קרבן ונאכל אימא שאני התם דלא מיירי במבכרת א"כ ליכא רק חדא חזקה דחזקת נפל שלא נתרקמו איבריו ונגד הך חזקה איכא רובא דרוב נשים וולד מעליא ילדן וכיון דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף לכך מביאה קרבן ונאכל משא"כ בההיא דמהרי"ק דכיון דמיירי במבכרת דאיכא תרי חזקה א"כ מנ"ל דרובא עדיף מנייהו אלא ע"כ צ"ל דס"ל להח"צ בפשיטות דרובא עדיף אף מתרי חזקי או דס"ל דהני תרי חזקי כחדא חשבינן להו משום דתליין זה בזה וכבר האריכו למעניתם בזה בתשובת נודע ביהודה קמא בחלק אהע"ז סי' (מ"ג) ובספר מקמ"ח בסופו בקונטרס ענף עץ עבות בתשובות אדמו"ר הגאון מוהר"ח זצ"ל ובתשובת הרב בעל מנחת אהרן והעולה מדברי כולם דרובא עדיף אף מתרי חוקה ודלא כהריב"ש שכתב בהיפוך עיי"ש בדבריהם ואכמ"ל

והנה בתשובת נודע ביהודא תנינא בתשובת בנו הרב מוהר"ש סי' קפ"ח השיג על הח"צ דהא מקשינן שם בנדה ממתניתן דהמפלת ואין ידוע מהו תשב למל"נ ולכדה ומתרץ מתניהן שלא הוחזקה עוברה וכי אר"י כשהוחזקה עוברה וע"כ צריך לפרש הוחוקה עוברה היינו אחר שלשה חדשים וקודם שלשה חדשים מקרי לא הוחזקה עוברה וכיון שכן נמצא דדברי המהרי"ק כנים הם דהא עובדא דידי' מיירי שהיה קודם שלשה חדשים א"כ לא מקרי הוחזקה עוברה וע"ז לא קאמר ר"י רוב נשים וולד מעליא ילדן ומוקמינן לי' אחזקתי' שאינו מרוקם משום דעד כאן לא אמרינן בש"ס אלא דקודם ארבעים יום בוודאי אינו יכול להתרקם אבל לאמר מ' יום אין לו זמן מוגבל ולא אמרינן דתיכף לאמר מ' יום בוודאי נתרקמו איבריו וראי' לזה מדאמרינן בנדה דהמפלת ליום מ' אינה חוששת לולד ליום מ"א תשב לזול"נ ולנדה ואס"ד דתיכף אחר מ' יום בוודאי נתרקמו מו אבריו א"כ קשה אמאי תשב לנדה לא תשב רק לזול"נ אלא ע"כ דאין לזה זמן מוגבל אימתי יתרקמו אבריו לכך אמרינן דתשב גם לנדה ושפיר פסק המהרי"ק דמוקמינן אחזקה דאינו מרוקם משום שתחלת בריית הוולד הוא כחתיכת בשר ואח"כ ולובש בעצמות וגידין ועליו הפורש בקבלה הלא כחלב תתיכני ואין להקשות לפ"ד המהרי"ק דמוקמינן אחזקה שלא נתרקמו איבריו עדיין אמאי אמרינן התם המפלת ליום מ"א תשב לזול"נ ולנדה הא לפי דבריו הוי לן לאוקמי אחזקה שלא נתרקמו איבריו עדיין ואין כאן שום וולד דשאני התם דליכא למימר אוקמי אחזקה לפי שעכ"פ תיכף האשה טמאה נדה לפי שא"א לפתיחת הקבר בלא דם וכיון שכבר מטמאין אותה שוב יש לה חזקת טומאה ואי אפשר לטהרה עד אחר י"ד יום כיון דאיכא כבר חזקת טומאה ואוקמי חזקה להדי חזקה ומטמאינן לה טומאת לידה מספק משא"כ לענין פדיון בכור נשאר הך חזקה בתקפו שלא נכטר רחמה והנפל בחזקת שלא נתרקם ע"כ דברי הנ"ב בקצרה

והנה אין להקשות לפי דבריו מהא דאמרינן שם (ל"א) למה הוזכר כלל זכר אי לימי טומאה הא קתני נקבה ואי לימי טהרה הא קתני נידה שאם תראה יום ל"ד ותחזור ותראה ליום מ"א תהא מקולקלת עד מ"ח דהא שם מסתמא כבר טבלה והיא בחזקת טהרה א"כ אמאי אית לן למיחש לספיקא דזכר ולא אמרינן העמד נפל על חזקתו ועדיין לא נתרקמו אבריו דזה אינו דגה שם כיון דעכ"פ מטמאינן לה יום אחד משום שומרת יום כנגד יום א"כ שוב הוי לה בחוקת טמאה וצריכא למיחש לספיקא דזכר

גם אין להקשות לפי דבריו דהא לא דמי הך חזקת טומאה משום שהיא טמאה נדה לשארי חזקות דעלמא דעד כאן לא אמרינן בעלמא העמד דבר על חזקתו אלא בדבר שהיינו מוחזקים בו מכבר ואח"כ נולד בו ספק בזה הוא דאמרינן העמידנו על חזקתו דמעיקרא אבל כאן דספק נדה וספק לידה באין כאחד דלא ידעינן משום מאי נטמי' אי משום נדה אי משום יולדת נקבה א"כ מאי חזקה איכא כאן כיון שלא הוחזקה מקודם בטומאת נדה בטרם שנולד לה הספק לידה דזה אינו כלום דשפיר מצינו חזקה בכה"ג בנזיר (ח' א') דאף דקיי"ל ספק נזירות להקל מ"מ אם אמר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה כו' רואין את הקופה כאלו היא מלאה חרדל והוי נזיר כל ימיו וקמפרש שם ר"י מ"ט דכיון דנחית לנזירות במאי לסלוקי מניה וה"נ בנ"ד דכוותי' וזה פשוט

גם אין להקשות על מאי דאמר ואוקי חזקה להדי חוקה דהא אמרינן בנדה (ב' ב') אדרבה העמד מקוה על חזקתה ומשני הרי חסר לפניך וחסר ואתא וחסר ואתא משמע דאי לאו הך טעמא דהרי חסר לפניך וחסר ואתא הוי אזלינן בתר חוקת מקוה דהיא חזקה בתרייתא ולא אמרינן אוקי חזקה להדי חזקה וא"כ ה"נ בנ"ד אית לן למיזל בתר חזקת נפל שלא נתרקמו איבריו דהיא חזקה בתרייתא והדק"ל אמאי תשב לזול"נ ואין לומר דהתם בנדה עיקר קושיית הש"ס על מאי דמחזקינן בחזקת טומאה וודאי דנהי דאית לן לאוקמי חזקה להדי חזקה מ"מ לא הי' לו להיות טמא מספק ולכך שפיר קפריך התם הגמ' דזה אינו דהא הגמ' פריך התם גם על חביות כה"ג אדרבה העמד יין על חזקתו ואימא לא החמיץ ומשני ג"כ הרי חומץ לפניך והחמיץ ואתא וכו' והא התם לא הוי רק ספק כדאמרינן מכאן ואילך ספק ואפ"ה קפריך הגמ' אדרבה העמד יין על חזקתו דלא ליהוי אפילו ספק ש"מ דסברת הגמרא היא דלא אמרינן אוקי חוקה להדי חזקה אלא דאמרינן אוקמינן אחזקה בתרייתא לגמרי וא"כ ה"נ בנ"ד נמי אית לן למיזל בתר חוקת נפל דהיא בתרייתא והדרא קושיא לדוכתי' ואמאי חשב לזכר ולנקבה דהא בכאן ליכא הך סברא דהרי חומץ לפניך והחמיץ ואתא כו' אך גם זה אינו קשה כ"כ משום דעד כאן לא בעי הגמ' למימר התם דנזיל בתר חזקת מקוה או חזקת יין אלא משום דהך חזקה בתרייתא היא מסלקת ומבטלת לחזקה קמייתא דהטבילה או הפרשת התרומה המה מוציאים אותה מחוקה קמייתא וכיון דהרי טבל לפניך א"כ הרי כבר יצא מחזקה קמייתא ולא נשאר רק הספק במקוה ובזה אמרינן העמד מקוה על חזקתה משא"כ