שו"ת בית דוד קטז

מהר"צ בשם הב"ח וכן מסיק הרח"ש דבראוהו נתפח אפי' לאלתר לא מהני טב"ע וכן משמע פשטא דתלמודא בעובדא דדגלת דקאמר אבל אשתהי מתפח תפח ופירשוהו הרבב"א והר"ן ושאר פוסקים דאף שאינו ניכר בו שום תפיחה אפ"ה חיישינן לדלמא תפח ואינו ניכר א"כ בחזינן להדיא דתפח כל שכן דאין מעידין עליו עכ"ד ומה שרוצה כת"ר לסמוך בזה על דברי הרשד"ם שהביא בקו"ע הנה בהשקפה ראשונה אנכי ראיתי כן תמהתי משום דהי' נראה לי מלשונו המובא בקו"ע דאין כוונת הרשד"ם לומר דאעפ"י שנתכחו פניו מ"מ המים מעמידין תואר צורתו שלא תשתנה באיכותה עד שיהי' ניכר בטב"ע וכמו שהבין כת"ר חדא דהל"ל להקל כהאי מלתא מסברת הכרס במה שנראה בהיפוך מפשטא דלשנא דתלמודא ועוד דלשונו אינו מורה ע"ז כלל וגם כי החוש מכחישו דכיון שנתפח וודאי דאינו ניכר וכמו שאמר העד הראשון בנ"ד שלא הי' יכול להכירו מקרוב מצד תפיחתו רק דעיקר כוונת הרשד"ם לומר דאע"ג דחזינן דהגוף נתפח מ"מ כל זמן שאין רואין שינוי בצורתו אמרינן דהמים מצמתי לי' לצורת פניו דוהי שהגוף נתפח מפאת המים שבאו בקרבו דרך נקבי פניו וחוטמו כי כלם מתקבצים ובאים לתוך חלל הגוף ומתנפח עי"ז כי בראשו ובצורת פניו אין מקום להתקבצות המים כי אף אם נכנסו דרך נקבי החוטם לחדרי המוח מ"מ העצם מקיפו מכל צד ואינו מתנפח עי"ז ולכך אעפ"י שנתפח מ"מ המים מצמתי לפניו ואינו מניחו לההנפח ולזאת כל שאין אנו רואין שום שינוי בצורתו שפיר מעידין עליו ובא לאפוקי מסברת הב"ח שהבאתי לעיל דס"ל דכיון שנתפח גופו תו חיישינן לדלמא נתפח גם צורתו אף דאין שום שינוי בצורתו כיון דחזינן דאזלא לה פעולת המים לזה בא הרשד"ם לומר דזהו דבר שבלתי אפשר שלא יתנפח הגוף בד' או ה' ימים אבל בחזינן דנתפח גם פניו לית דין ולית דיין ומלתא דפשיטא היא שאין מעידין עליו וגם הרשד"ם מודה בזה כן הי' נראה לי לדבר פשוט בהשקפה ראשונה עד שהייתי מתמי' על כת"ר מה זה שרצה לסמוך על דעת הרשד"ם בנ"ד

שוב ראיתי שכדברי כת"ר כן הוא בתשו' הגאון בעל חמדת שלמה שגם הוא הבין מדברי הרשד"ם כמו שהבין כת"ר וגם מדברי הגאון בעל בית מאיר נראה שהבין כן וז"ל הרב בעל בי"מ כ' הח"מ נ"ל דלעולם כ"ז שאין מתקלקלת צורתו וכו' ובק"ע דמהורח"ש דף מ"ה ע"ב כ' אך מה שיש להסתפק אם ראו לאלתר ונתפח מה דינו אי אמרינן דמעידין עליו דבגמ' לא אמרינן דמעידין אלא באשתהי דווקא או דילמא דבגמ' לא איירי אלא דלא ראינו שנתפח ובזה דווקא אי אישתהי חיישינן לדלמא תפח או תלינן דבסתמא תפח אבל לאלתר לא חיישינן הא ראינו שנתפח אפי' לאלתר אין מעידין דזיל בתר טעמא היכי דאשתהי טעמא מאי דאין מעידין דלמא נתפח ממילא שמעינן דהיכי דחזינן דנתפח אפי' לאלתר לא מהני וזה נ"ל יותר ועיין ברשד"ם סי' ר"ד עכ"ל ובתשובת מוהר"א ששון העתיק תשו' רשד"ם וז"ל ומעתה יש להקשות כי איך אפשר להכחיש שמי שעומד בים ד' או ה' ימים שלא יתפח מצד החים הנכנסין דרך פיו ודרך הנקבים וא"כ איך אפשר להעיד עליו אלא שנראה דניהי שהגוף נתפח מצד המים אבל צורת הפנים עומד ואינו משתנה כי המים מעמידין צורתו וכ"נ דקדוק לשון רש"י והטור ומשמעות הח"מ כמשמעות תשובה זו דאף שנתפח כל שראוהו לאלתר וצורתו אינה מתקלקלת מעידין עליו עכ"ל הבית מאיר ומסיום לשונו שכתב ומשמעות הח"מ כו' משמע שהבין כמו שהבין כת"ר

והרב בחמדת שלמה הביא מתחילה דברי רש"י וז"ל ורש"י פירש בגמ' מיא מצמת צמתי ואינו מניחו לנפוח ולהשתנות ולשון זה אין לו הכרע די"ל דהיכי דחזינן נפוח הרי חזינן דלא צמתי לי' מיא או אפשר אף דנעשה נפוח מ"מ תואר הפנים לא נשתנה וראיתי שהגאון בעל בית מאיר הביא מחלוקת הגדולים המהורח"ש וכו' והעתיק כל לשון הבית מאיר שהבאתי לעיל עד וכ"נ דקדוק לשון רש"י והטור וכתב ע"ז ע"כ נראה לי דס"ל דסיום לשון רש"י משמע שאינו מניח לנפוח כ"כ שיהי' שינוי בתואר הפנים כי תואר הפנים נשאר רק שמתעבה ומרחיב מפתח הנפוח משא"כ באשתהי דאז מתפח תפח באופן שאין התואר של הפנים עומדת כמו שהי' בחיי' עכ"ל והבינו הגאונים בעל בית מאיר ובעל ממדת שלמה דזה שכ' הרשד"ם וכ"נ דקדוק לשון רש"י והטור דכוונתו לדייק מלשון ולהשתנות שנ' רש"י אלא ע"כ דהכוונה הוא שאינו מניחו לנפוח באופן שיש הנה תואר צוותו אבל מ"מ הוא מתנפח דאל"כ הוה לי' לרש"י לומר בקצרה שאינו תניחו לנכוח וגם דיוקו מלשון הטור הוא ממש"כ שהמים מעמידין אותו שלא ישתנה צורתו ומדכ' שלא ישתנה ולא כ' שלא יתנפח ש"מ שבאמת מתנכח רק שאינו משתנה ולפי דבריהם הוא באמת דיוק קלוש מאוד כאשר כ' הרב בעל ממ"ש בעצמו שאין מדברי רש"י הכרע דברווחא נוכל לומר דכוונת רש"י לפרושי טעמא דהך מילתא מה חיסרון איכא במאי דאתכח תפח וע"ז כ' רש"י דע"י הנפיחה הוא משתנה ואי אפשר להכירו עד כי יוכל להתחלף באחר וגם הטור עיקר החיסרון נקט במילתי' במה שהוא משתנה אבל עיקר הכוונה הוא שמשתנה ע"י נפיחה והנה הרב בעל חמדת שלמה בעצמו שדא בי' נרגא והוא ממש"כ רש"י גבי מיא מרזו מכה הכבודי' הכאב ונפוח דמשמע ובנפיחה לחוד תליא מילתא ועוד אני מוסיף על דבריו דמלשון רש"י עצמו שהם מביאים ראי' יש ג"כ לדקדק בהיפוך דא"כ למאי כ' רש"י כלל הך לשנא שאינו מניחו לנפוח ובקצרה הנ"ל שאינו מניחו להשתנות

אך כל זה גרם להם להגאונים הנ"ל שלא הי' לפניהם ספרו של הרשד"ם ונא ראו רק מה שהעתיק ממנו בתשו' מהור"א ששון והמהר"א ששון קיצר בהעתקתו ולא פירש מה הוא דיוקו של הרשד"ם מלשון רש"י והטור ולכך כתבו מה שכתבו אך אנכי ת"ל השגתי לפי שעה תשו' הרשד"ם בעצמו ושם מבואר להדיא שלא כדבריהם והנני מעתיק לו דברי הרשד"ם אות באות וז"ל ועל השני אני אומר כי אחר שמצאנו כל הפוסקים כתבו על המשנה ששנינו אין מעידין אלא עד ג"י דדווקא ביבשה הוא דזמנו תוך ג"י אבל במים אפי' שהה כמה ימים מעידין עליו שהמים מעמידין אותו שלא ישתנה ואפי' הרי"ף שמחמיר כתב שד' או ה' ימים אינו משתנה ומעתה יש לנו לומר ולהקשות איך אפשר להכחיש המוחש שמי שעומד במים ד' או ה' ימים שלא יתפח מצד המים שנכנסים דרך פיו ודרך הנקבים וא"כ איך אפשר להעיד עליו אחר ד' או ה' ימים אלא שנראה בעיני דניהי דהגוף נתפח מצד המים אבל צורת הפנים עומד ואינו משתנה כי המים מעמידין צורתו וכן נראה דקדוק לשון הטור שכ' שהמים מעתידים אותו שלא ישתנה צורתו והי' די שיאמר שלא ישתנה מאי צורתו דקאמר אלא כמו שאמרתי וכן פי' רש"י בפירושו צמתי צומתים צורת הפנים ואינם מניחים אותו לנפוח ולהשתנות משמע בפירוש כמו שאמרתי עכ"ל ממש אות באות: הרי חזינן להדיא מדבריו שאין כוונתו לדקדק הסיום לשון רש"י מדכתב ולהשתנות וכמו שהבינו הגאונים הנ"ל רק מראשית לשונו מדכ' צומתים צורת הפנים מדלא כתב בקצרה צומתים ואינם מניחים אותו לנכוח ולהשתנות ומאי צורת הפנים דקאמר וכמו שדקדק מלשון הטור דתיבת צורתו הוא מיותר כמו כן ע"כ דיוקו מלשון רש"י מתיבת צורת הפנים דכ' וע"כ דכוונתו ו הוא דנהי שהגוף נתפח אבל צורת הפנים אינו נתפח כלל וכמו שפירשתי לעיל דבריו בהשקפה ראשונה כן הוא כוונתו בלי ספק ובהכי סלקא דיבורי רש"י בחדא מחתא ואין בהם שום סתירה ודלא כמו שהבין בעל ממ"ש שדבריו סותרין זא"ז וגם בגוף הדין צדקו דבריו בזה מאוד להלכה ולמעשה ואפשר שגם מוהרח"ש לא נחלק עליו בזה רק שרמז לעיין בו וכך העליתי גם אני בראשית דבריי כי הך דנ"ד לא מקרי אישתהי כיון שפניו מונחים במים וזה ברור ולא נעלם ממני כי עדיין יש מקום להמתעקש להתעקש בו ולפרשו כמו שהבינו הגאונים הנ"ל אך כל מעיין הישר הולך יראה כי גם הרב בעל ממ"ש עצמו אילולי דאטעתו הך לשנא דוכן נראה דקדוק לשון הטור ורש"י הי' גם כן מפרש דברי הרשד"ם כפשוטן כמו שפירשתי דהא לכך העתיק לשון הרשד"ם מתשו' מהר"א ששון ולא הספיק לו במה שהובא בשמו בקו"ע המצוי ביד כל אלא משום הוספת הך לשנא דוכ"נ דקדוק לשון הטור ורש"י שלא הובא בקו"ע והיינו משום דזה הכריחו לפרש כפירושו וכיון שנתברר שגגתו בזה א"כ אין לנו אלא דברים נפשט' וכדכתיבנא ודע דגוף השאלה חסר בדברי הרשד"ם ובדקתי