שו"ת בית דוד קיד

לחוד הדבר פשוט דנוכל למילף דגו"ש מהני כמו לאלתר דהא חזינן לי' להרא"ש דבשיטת התוס' פשיטא לי' דמהני גו"ש כמו לאלתר לכך גם לשיטתו נמי מסתמא הדבר כן דהא הרא"ש אית לי' כשיטת ר"ת לענין יבשה מדהביא דבריו סתמא וכיון שכן נוכל ללמוד גם לענין מים בל"ר הטביעה דגו"ש הוי כמו לאלתר

אבל בראה הטביעה דלא סגי בטב"ע לחוד אלא דבעינן סי' הדבר צריך תלמוד אי גם בזה ילפינן מיבשה דלהוי מהני גו"ש כמו לאלתר ונמצא דגו"ש וסי' מעידין עליו כמו לאלתר וסי' או דלמא עד כאן לא קאמר ר"ת דגו"ש מהני כמו תוך ג"י אלא היכא דבעינן רק טב"ע לחוד אבל כאן דלא. סגי בטב"ע לחוד ובעינן נמי סי' שפיר נוכל לומר דלא מהני גו"ש כמו לאלתר רק דבעינן לאלתר דווקא אבל גו"ש אפי' בצירוף סי' נמי לא מהני ומדברי הטור נראה דלא מהני וז"ל הטור ראוהו שנפל למשאל"ס כו' אין מעידי' עליו שמא יצא לצד אחר ואם עד אחד מעיד ראיתי מיד אחר שהועלה והכרתיו ע"י סי' שהי' לו בגופו נאמן אבל אם אינו אומר שהכירו ע"י סי' אלא ע"י טב"ע אינו נאמן בד"א שראוהו העד שנפל שם דכיון שראוהו שנפל שם אומר בדדמי ואומר שהוא אפי' אינו ברור לו לפיכך אינו נאמן אא"כ שראוהו מיד אחר שהועלה ומכירו ע"י סי' אבל אחר שלא ראוהו שטבע נאמן אפי' לא ראוהו מיד אחר שהועלה ואפי' בטב"ע בלא סי' והוא שיראנו שלם בכל גופו אבל אם אינו שלם אלא פ"פ עם החוטם לא סמכי' אטב"ע לחוד בלא סי' עכ"ל

והדבר פשוט דדעת הטור לפסוק כחומרי דתרווייהו דבראה הטביעה כיון דלשיטת הרא"ש בעינן סי' לכך פסק דאפי' גופו שלם נמי לא מהני ואפי' בצירוף סי' רק דבעינן לאלתר דווקא והיינו כדכתיבנא דבזה ליכא למילף משיטת ר"ת דיבשה דלהוי מהני גו"ש כמו לאלתר ולהוי מהני עכ"פ בצירוף סי' משום דעד כאן לא קאמר ר"ת למילתא אלא היכא דליכא חששא דבדדמי וסגי בטב"ע לחוד אבל ברא' הטביעה דאיכא חששא דבדדמי עד דלא סגי בטב"ע לחוד ובעינן נמי צירוף סי' בזה מסתבר לי' להטור דגם בטב"ע בעינן שיהי' על צד היותר טוב דהיינו בראוהו לאלתר דווקא דבטב"ע זה ליכא שום פקפוק אבל גו"ש ולאחר שעה ניהי דמהני לר"ת אבל לא הוי כמו לאלתר דמפורש להדיא בש"ס ובלא ראה הטביעה אף דלהרא"ש לא בעי' סי' וסגי בטב"ע לחוד אפי' באיגו"ש דהא הרא"ש לא מחלק כלל בין גו"ש לאיגו"ש מ"מ חשש בזה הטור לשיטת התוס' דס"ל דבאיגו"ש בעינן סי' אפי' בלא ראה הטביעה ולכך לא היקל הטור אלא בדאיכא תרתי למעליותא דהיינו לא ראה וגם גו"ש דאז לתרווייהו לא בעינן סי' להרא"ש משום דלא ראה ולהתוס' משום דגו"ש והוסיף עוד להקל בזה דלא בעינן נמי לאלתר והיינו כיון דבזה הכל מודים דסגי בטב"ע לחוד א"כ שפיר ילפינן מדברי ר"ת דיבשה כי היכא דמהני התם גו"ש אפי לאח ג"י כמו כן מהני במים אפי' לא ראהו לאלתר דכך לי אחר שעה במים כמו אחר ג"י דיבשה ובזה דברי הטור מבוארי' עפ"י הפירוש הברור שפירשנו בדברי הרא"ש וכדכתיבנא לעיל ומש"כ הטור לעיל מיני' וז"ל בד"א ביבשה אבל אם היו במים אפי' שהה שם כמה ימים מעידין עליו שהמים מעמידין אותו שלא ישתנה צורתו והוא שראוהו מיד אחר עלייתו מן המים וכו' אבל אם לא ראוהו מיד משתנה עכ"ל ונתקשו בו מפרשי דבריו במאי קמיירי אי ברא' הטביע' הא בעינן נמי סי' ואי בלא ראה הטביעה אי באיגו"ש בעינן ג"כ סי' ואי בגו"ש הא לאלתר נמי לא בעינן וכמש"כ אח"כ באמת אין זה קושיא כלל כמש"כ הט"ז דמתחילה עיקר דינא דהש"ס אתי להשמיעינו דאחר שעה במים הוא כמו אחר ג"י דיבשה ולהרי"ף והרמב"ם וסייעתם באמת לא בעינן יותר וסגי בטב"ע לחוד ולא נחית עתה לפרש פרטי דינים דמשלא"ס וסמך עצמו במה שיבאר אח"ז וכאן לא בא להשמיעינו רק דלא מקרי טב"ע אלא בראוהו מיד אבל אי סגי בטב"ע לחוד אי לא סגי והי מה שביאר אח"כ וזה פשוט וברור ואינו כדאי לפלפל ולבנות בנינים על קושיא זו נמצינו למידין דמה שכ' הטור דבלא ראה וגו"ש לא בעינן שיראוהו מיד אינו נובע משיטת הרא"ש דמחלק בין ראה ללא ראה משום דמה ענין ראה אצל לאלתר וכמש"כ לעיל אלא שזה לקוח משיטת ר"ת דיבשה דכמו ביבשה מהני גו"ש אפי' לאחר ג"י כחו כן מהני לאחר שעה במים ולפ"ז למש"כ הב"י בשו"ע שלא לפסוק כדעת ר"ת משו' דחלקו עליו הרשב"א והריטב"א בחידושיהם וגם האחרוני' לא כתבו אלא שאין דבריו נדחים לגמרי ויש לעשותו סניף היכי שיש צדדים אחרים להתיר אבל לסמוך על דבריו לחוד וודאי דלא וא"כ גם על קולא זו שכתב הטור דבגו"ש ולא ראה הטביעה לא בעינן לאלתר נמי אין לסמוך שהרי הן המה דברי ר"ת בעצמו ובזולת דבריו אין שום צד מקום להקל בלא לאלתר ודלא כמו שעלה על דעת חכם א' שכ' אלי בתשו' לעשות מזה צד התר בפ"ע וצירף לזה עוד דעת ר"ת וכמש"כ האחרונים דראוי לצרפו לסניף להקל ולפמש"כ אין כאן שום צד התר בפ"ע רק כי הכל הוא שיטת ר"ת שאין לסמוך עליו לבדו כי באמת טענותיו של הרשב"א עליו חזקות מאוד והאחרונים קצרו בדברי' ולא נקטו מיני' רק חדא והיינו איך יפרנס סוגיא דדגלת וכיון שמצאו לזה איזה ישוב והיינו דקים להש"ס דהכי הוי עובדא באיגו"ש תו הוי סברי שיש לפרש כדבריו אבל באמת עיקר. קושיתו של הרשב"א דלשון המשנה אינו סובל פירושו בשום אופן וכמו שהאריך בזה עיי"ש והקושיא היותר עצומה מן הכל הוא כאשר יקשה עליו דמנ"ל לומר כהך מלתא מסברת הכרס מבלי שום סרך סמך וראי' כל שהוא לא מהמשנה ולא מהש"ס בבלי ובירושלמי ולא מהתוספתא וכל כה"ג לא הוי שתיק הש"ס מלפרושי ולומר לא שנו אלא שאין גו"ש וכו' וגם בעלי הש"ס אילו חידשו כהך מלתא להוציא דברי המשנה מפשטן היו מאריכי' בזה הרבה בקושיות ופירוקים ואיך ניקום אנן ונאמר כן בלי שום ראי' רק מסברא בלבד וקושיא זו ליכא לתרוצי בשום אופן ויפה פסק הב"י שלא כדבריו ולא קבל דעתו למעשה כלל והחזק בדעתו של הב"י אל תרף נצרה כי הוא חייך ודי בזה לכל משכיל על דבר אמת

והנה אחר שכתבתי קונטרסי זה עיינתי במקצת בתשובת ושב הכהן סי' כ"ו וכ"ז ובתשובת זכרון יוסף וראיתי שלא ירדו כלל לעומק סוגיא זו ונלאתי להאריך בסתירת דבריהם וכל מעיין שופט בצדק כאשר יעמוד על כל מה שהעליתי בקונטרס זה ויראה אח"כ בדבריהם יבין מעצמו איך לא יצאו ידי חובת עיונם בזה ובקו"נ זה ימצא סתירה לכל דבריהם

ודע דהרב בעל ושב הכהן בנידן דידי' בהך דסי' כ"ו העלה להתיר עפ"י דברי המילנער ובנידן הך דתשובת סי' ך"ז מסיק לאיסור דבחזקת א"א קיימא ולענ"ד אמנם נהפוך הוא כי הך דסי' ך"ו אין בזה שום צד היתר ומה שסמך עצמו על דבריו של המילנער לא ידעתי מה הי' לו בזה לסמוך על דברים כאלה כיון שלא העלוהו מן המים ולא נודע אנה הוא בא א"כ מאין נודע זה להמילנער שמת בוודאי וכי המילנער נביא הוא וגם על נביא אמת אין סומכין בזה ודברי תורה לחוד ודברי נבואה לחוד ובפרט שבנידן דידי' לא יצאת מידי איסור דאורייתא לכך ברור הדבר שאין לה שום צד היתר ובאמת אם הי' מקום לדבריו הי' נראה להשיב ע"ז דא"כ למה הוצרך הש"ס לומר אלא דאסקינהו וחזינהו לאלתר וקאמרי סי' כו' ואמאי לא הניח על סברת הפשטן דמיירי בלא העלום וכפשטא דברייתא רק שאמרו כדרך שאמר המילנער וכי גריעי הנשים מהמילנער ושגגה יצאה מת"י צדיק כזה בדבר הזה והך דסי' כ"ז יש להתיר ועיין מש"כ בנידון התר העגונה דק"ק קאיידינעב ומשם תראה שיש להתיר הך דסי' כ"ז זהו מה שנלענ"ד ברור בביאורי השיטות שבסוגיין אשר הוא מעיין עמוק וה' יציליני משגיאות ויראיני מתורתו נפלאות אסנ"ו

ומעתה נבוא לנידן דידן והנה כת"ר חשב דבנ"ד הוי אשתהי ולא חזינהו לאלתר לזאת לא מצא היתירא