שו"ת בית דוד קיב

שיטת ר"ת וכמש"כ התוס' דא"כ יהי' תרתי דסתרי אהדדי דהא הרא"ש אית לי' כר"ת מדהביא דבריו סתמא במתניתין דלקמן ובהכרח הוי צריך לחלק בין ראה ללא ראה בכדי ליישב המנהג ועיין בזה

והנך סי' דקאמר הש"ס כתבו התוס' בזה ב' פירושים או דמיירי במובהקים גמורים דמהני אפי' אי סד"ר או דמיירי באמצעיים ומהני בצירוף הטב"ע והנה להך פירושא דמיירי באמצעיים ניחא הא דבעינן תרווייהו חזינהו לאלתר וסי' והא דקשיא מדר"ח דלקמן כבר תירצנו יפה לשיטת בעה"מ ועולה גם לכאן אך להך פירושא דמיירי במובהקים גמורים קשה דא"כ למאי בעינן כלל הא דחזינהו לאלתר וכבר כתבנו לעיל דדוחק לתרץ דלרבותא קאמר או דחשש לסי' העשויין להשתנות לאח"מ ונראה משום דהפשטן הוי בעי למפשט תרווייהו דלא חיישינן לא למשקר ולא לבדדמי לפום מאי דהוי סבר דמיירי בלא העלום לכך ניחא לי' להש"ס למדחי כל חדא וחדא באנפי נפשי' דלחששא דמשקר לחוד נוכל לומר דמיירי באסקינהו וחזינהו לאלתר ולחששא דבדדמי נוכל לומר דקאמרי סי' ואף דבמאי דאמר דאמרי סי' נדחית גם הך פשיטותא דמשקר מ"מ ניחא לי' לדחות הך חששא דמשקר לחוד וזה נכון ומ"מ פירושם השני ניחא טפי בלשנא דתלמודא דידן ועיין

ומש"כ התוס' פי' ר"ח כו' הנה התוס' הבינו דר"ח בשיטתם קאי בפירושא דשמעתין אבל הרמב"ן בתשובה סי' קכ"ח והרשב"א והריטב"א בחידושים הסבו דברי ר"ח לשיטת הרי"ף בפירושא דשמעתין רק דבזה הוא מחולק עם הרי"ף דר"ל דהאיבעיא לא נפשטא מעובדא דדגלת ומזה נדע דזה שכ' התוס' ליישב המנהג לפי' ר"ח אליבא דשיטת ר"ת אינו מדברי ר"ח עצמו רק שזהו מדברי התוס' וכבר שגו בזה מקצת מהאחרונים ועיין במהרה"צ

ובעיקר פירושם מש"כ בשם ר"ת לחלק בין כשצורת הפנים שלימה דהיינו עם השפתים והסנטר ובין כשאין צורת הפנים שלימה דהיינו בלא שפתים וסנטר ולא נשאר אלא מאי ששנינו במתניתי' פדחת וחוטם ופ"פ דהיינו הלחיים ולקמן במתניתי' דאין מעידין כתבו לחלק בענין אחר בין בגופו שלם ובין אין גופו שלם ולא זכר כלל להך חילוקא דצורתו שלימה שכ' התוס' בשמעתין ומזה נראה דב' שיטות הם אליבא דר"ת דהמרדכי כ' בשם ר"ת גם במתניתין דלקמן כדמחלקי התוס' כאן בין צורת הפנים שלימה או אינו שלימה ולא זכר כלל הך חילוקא דבין גופו שלם או אין גופו שלם שכ' התוס' לקמן בשמו והרא"ש גם בשמעתין כ' להך חילוקא דמחלקי התוס' לקמן בין גופו שלם או אין גופו שלם ולא זכר כלל להך חילוקא דצורתו שלימה שכ' התוס' בשמעתין ומזה נראה דשני שיטות הם והרא"ש תפס לעיקר כשיטת התוס' דלקמן והמרדכי כשיטת התוס' דשמעתין וגם כל הפוסקי' נקטו לעיקר כשיטת התוס' דלקמן והרא"ש ודלא כהמרדכי והתוס' דשמעתין אבל מדברי הגאון בביאוריו הבנתי דבדברי התוס' דלקמן רמיזא נמישיטת המרדכי וכמו שיתבאר בביאר דברי התוס' דלקמן

ודע דדברי התוס' דלקמן צריכין ביאור ובתשו' מוהרד"ך ומוהריב"ל נתקשו בהבנתו גם הרב בנוב"ק האריך בזה ולענ"ד נראה לפרשו כפשוטו דבוודאי כל טב"ע הוא ע"י סי' גרועים כמו טב"ע דכלי אף דחוורי וסומקי הוא מהסימנים הגרועים וכשאומר סי' אילו בפיו וודאי דלאו כלום הוא אבל ע"י הטב"ע מכיר היטב באיכות גווני החוורי והסומקי עד שיודע שזהו בלי ספק וגם טב"ע דקלא הוא בדקות הקול או בגסותו וכן טב"ע דפרצוף פנים הוא בחזותו ובדקות החוטם וארכו ורוחב הפדחת ועובי הלחיים אשר כל אלה הסי' אי אפשר לציירם במו פיו מפני שכולן טבועים בחותמו של אדם הראשון ועכ"ז ע"י טב"ע מכיר הדברים לאמיתתן כמוה שהן עד שאי אפשר לטב"ע בזולת סי' מהסימנים הגרועים וזה ברור ונודע בחוש ובזה כוונת התוס' מבוארים כפשוטו במש"כ אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף דר"ל בטב"ע שע"י סימנים גרועים מסימנים הגוף דהיינו ארוך וגוץ כי אף שאינם סי' כלל לאומרם בע"פ מ"מ בטב"ע משער לאמיתתו ערך האורך והקוצר עד שמכירו עי"ז כי בזולת זה אי אפשר לטב"ע כלל וכל טב"ע כן הוא נטב"ע דכלים והואיל כי ר"ת חידש דבר זה לומר שישנו לטב"ע בגוף אשר לא שמענו עד כה ממתניתן אלא דשייך טב"ע בפ"פ מפני שאין צורותיהן דומין זה לזה אבל בגוף לכאורה מאי טב"ע שייך בי' לזאת אסברה לה ר"ת דשפיר שייך בו טב"ע ע"י סי' הגוף דארוך וגוץ וכטכ"ע דכלים וכדכתיבנא ולפ"ז צ"ל הא דתנינן במתניתין אע"פ שיש לו סי' בגופו דמשמע מיני' דאיירי ביש לו גוף דהיינו שיש לו מקצת הגוף ובאותו מקצת איתא סימני' דאילו בכל הגוף א"צ לפ"פ עם החוטם לשיטת ר"ת ולזה כתבו התוס' ועוד דאפי' אם נאמר דהא דתני במתניתין אעפ"י שיש לו סי' בגופו מיירי בכל הגוף שלם מ"מ נוכל לפרש דמיירי בשאינו מכירו להגוף ע"י טב"ע רק שאומר הסי' אבל אין לו בו שום טב"ע וזהו מה ששנו במתני' דאינו כלום דסי' בלא טב"ע וודאי דאינו כלום אבל אם ע"י הסי' מכירו בטב"ע שפיר דמי וזהו מש"כ ועוד דשמא דווקא בסי' הוא דקאמר אבל ע"י טב"ע ניכר היטב ע"י סימני הגוף עכ"ל והיינו הכל ע"י סי' גרועים וכדכתיבנא וכתבו עוד ואפי' לאמר כמה ימים ור"ל דגם סיפא דמתניתין דאין מעידין אלא עד ג"י מיירי נמי בכה"ג שאין גופו שלם אבל בגופו שלם ניכר הוא ואפי' לאחר כמה ימים הארכתי בזה בדברים פשוטים מפני שראיתי כמה גדולים נסתבכו בפירושו. וכמה דיות נשפכו וכמה קולמסי' נשתברו בביאור דיבור תוס' זה והיינו משום דקשיא להו דפתח בטב"ע וסיים בסימנים ונסתפקו באיזה סי' מיירי אם במובהקים או באמצעים גם האי ועוד דכתבו התוס' מאי כוונתם בזה ונכנסו לפרשו בדוחק כאשר יראה הרואה בתשו' רד"ך ומוהריב"ל ובנוב"ק ועיין במהרה"צ שהאריך בזה שני דפים שלמים והמציאו דינים מחודשי' לפי פירושם וכולם לא הבינו לפרשו דכוונתו הוא על הסי' הגרועים אשר אי אפשר לטב"ע להיות מבלעדם ולענ"ד הדברים פשוטים ומבוארים כדכתיבנא ובהכי ניחא נמי דברי הרשב"א והריטב"א שהביאו לדברי ר"ת ולא הזכירו כלל בדבריו הך מלתא דסימני הגוף שכ' התוס' בשמו וגם זה הוא ממה שהוקשה לבעלי החיבורים הנזכרים ודחקו לומר דהרשב"א יש לו שיטה אחרת בדברי ר"ת ולפמש"כ אין כאן קושיא כלל והיינו משום דאין בזה שום נ"מ לדינא רק לאסבורי מלתא בלבד לכך לא הביאו הרשב"א ולא נקיט רק לעיקר דינו של ר"ת בכדי להשיג עליו עיי"ש וזה ברור

ומש"כ התוס' עוד והיכי שאינו נחבל בפנים וודאי נראה פשוט שיכולים להכירו ואפי' לאחר כמה ימים כו' ואפי' הוא אמת דהיכי שנחבל בפנים אין מעידין עליו אלא בתוך ג"י כיון שגופו שלם וגם יוכל להיות שהוא בתוך ג"י אין לתלותו אלא בתוך ג"י עכ"ל הי' נראה לפרשו בפשיטות דנחבל בפנים דקאמרי התוס' היינו שאין כאן פדחת וחוטם וכמו שכתבו למעלה וכוונתם בזה דהא וודאי פשיטא להו דהנך תרי בבי דמתניתין רישא וסיפא בכל חדא וחדא בבא מינייהו באנפי נפשי' וודאי דמקילינן בגופו שלם כיון שאין כאן אלא חדא לריעותא דהיינו שאין כאן פדמת וחוטם אבל הוא בתוך ג"י או שהוא לאחר ג"י אבל צורתו שלימה בפ"פ וחוטם ובזה וודאי דמהני מאי דגופו שלם להשלים החיסרון האחד ומשום דמתניתין לא קמיירי רק באי"ג שלם אבל בגו"ש וודאי דמהני לחיסרון א' דכל בבא ובבא באנפי נפשי' אבל הא מספקא להו להתוס' היכי דנצטרפו שתי החסרונות יחד דהיינו שאין פ"פ וחוטם וגם הוא וודאי לאחר ג"י אי מהני גם בזה מאי דגופו שלם אם לא כיון דהוי תרתי לריעותא ומ"מ החליטו כאן באין פ"פ וחוטם וספק

אם

**(מיהו לפי האמת למאי דלא קיי"ל כר"ת צ"ל דלא דמי אהדדי כלל דניהי דטב"ע כזה איתא בכלים מ"מ בגוף אדם לא שייך זה חדא משום דמשתנה תמיד בעביו ואיכותו לפי העת והזמן ועוד שאינו מהרגילו' כ"כ לראותו ערו' בתמידות ולזאת לא עדיף מכלי אנפוריא שלא שבעתן העין דלית בהו טב"ע ועיין: