שו"ת בית דוד קיא

וגם המהר"ד בן לב פי' דברי התוס' על הדרך שפירשני דכוונתם בדרך את"ל רק שלא שלח ידו להגי' בדבריו תיבת אפי' לכך נמצאו דברי התוס' דחוקי' לפי פירושו ומחמת זה לא נתקבלו דבריו אצל המעיינים ולא הביאו דבריו שום אחד מהמפרשים זולת הרב בעל המה"צ הביא דבריו אמנם גם הוא לא הגיה כלום בלשון התוס' וקבל עליו לסבול דוחק הלשון משיהי' סתירה בעיקר דבריהם ואני אומר דמוטב לנו להגיה בלשון התוס' תיבה אחת בכדי שיתיישבו דבריהם בלי שום גימגום ועוד יש לדייק קצת לפי דברי המהר"ד בן לב בדברי התוס' דלמה להו לומר כלומר לעולם לא יאמר העד בדדמי כו' וטפי ה"ל לומר אפי' היכי דלא שייך בדדמי כגון בקברתיו דכיון דלפי האמת אמרינן דס"ל להתוס' דע"א אמר בדדמי ולא כתבו כן רק בדרך את"ל בכדי להכריח פירושם דאי אמרי' לטעמא דדייקא תו חיישינן למשקר ג"כ א"כ למאי נקטו בדבריהם דלא יאמר העד בדדמי טפי הל"ל היכי דלא שייך בדדמי כגון בקברתיו גם לא ביאר המהר"ד בן לב מאי הוי קשיא להו להתוס' אבל לפמש"כ אתי הכל שפיר וזה ברור

ומעתה נבאר יתר המשך הסוגיא לפי פי' התוס' דלפמש"כ בפירושם דהאיבעיא הוא בכל גווני כמו להרי"ף והרשב"א א"כ תו לא נצטרך להגיה בדבריהם ולכך אמרה במקום אמרו וקאי שפיר אנשי' המעידות רק דבהך דדחי הש"ס לדברי הפשטן במאי דקאמר אלא דאסקינהו וחזינהו לאלתר וקאמרי סי' כו' בזה המה מחולקים התוס' עם הרי"ף דלהרי"ף בהכרה דטב"ע ליכא עוד חששא דבדדמי והך וקאמרי סי' דאמר הש"ס הוא בכדי לאפוקי מחששא דמשקר וכהנך תלתא אנפי פירושי שכתבנו לעיל ולהתוס' הוא בהיפוך דהך וקאמרי סי' הוא בכדי לאפוקי מחששא דבדדמי ומשום דגם בטב"ע דההכרה לאחר שהעלום נמי אכתי לא יצאנו מחששא דבדדמי ומשום דמטעי קטעי לומר על ראובן שהוא שמעון ולענין חששא דמשקר צ"ל דס"ל להתוס' דכיון שהעלום תו ליכא עוד חששא דמשקר ומשום דדייקא האשה כיון שהעלום וחיישא לדלמא עלה חי וכמש"כ לעיל בשם הלח"מ והמרדכי רק דלעיל כתבנו דלהרי"ף אי אפשר לפרושי כן דא"כ למאי בעינן סי' כלל אבל להתוס' שפיר איכא למימר כדבריהם והך וקאמרי סי' הוא בכדי לאפוקי מחששא דבדדמי דאיכא בטב"ע ונמצא דלהתוס' הוא ממש בהיפוך מהרי"ף ודוק. והמרדכי ס"ל ג"כ בפי' דהאיבעיא כמו שכתבנו אלא דבזה ס"ל כהרי"ף דבטב"ע ליכא שום חששא דבדדמי לכך קגריס אי נמי דקאמרי סי' או אפי' לא נגרוס א"נ מ"מ הוי פירושו כמו א"נ עיי"ש בדבריו

ודע דיש נ"מ גדולה לדינא בין פירושו של הגר"א בדברי התוס' ובין לפמש"כ בפירושם דאילו לפמש"כ דזה הוי בכלל האיבעיא אי אמרי' בע"א בדדמי והא דאמר הש"ס דקאמרי סי' הוא בכדי לדחות דברי הפשטן דקבעי למפשט דלא חיישינן לבדדמי ונשארה הך מילתא בבעיא דלא איפשטא דאם אפשיטא אם נאמר דלא חיישינן לבדדמי א"כ לא נצריך תו סי' וא"כ היכי דנשאת אף בלא סי' נמי ל"ת וכמו דקיי"ל בכל בעי' דלא נפשט' אם ניסת לא תצא משא"כ לפי פירש הגר"א דהא דקאמר תש"ס וקאמרי סימנים הוא קושטא דמלתא משום דפשיטא לי' להש"ס מסברא דנפשי' דהיכי דליכא סימני' חיישינן לבדדמי אע"ג דדחיית המקשן אתיא שפיר אף בלא הך תירוצא דקאמרי סימנים מ"מ קאמר הש"ס הך דקאמרי סימנים משום דפשיטא לי' הך סברא דבלא"ה חיישינן לבדדמי א"כ לפ"ז בוודאי אף אם ניסת בדיעבד בלא סימנים מ"מ תצא

והך בדדמי שכ' התוס' דאיכא בטב"ע דבדבר מועט יאמר על ראובן שהוא שמעון יש להבין דבשלמא לפירש"י דס"ל שהמים משנים צורות הפנים ואינו ניכר כ"כ שפיר איכא חששא דבדדמי ומה שהקשו התוס' דהא לקמן אמרינן דמיא מצמת צמתי אינה קושיא כ"כ דהא להכי נזהר רש"י בלשונו לומר ואינו ניכר כ"כ ור"ל דהא דמיא מצמת צמתי היינו שלא ישתנה לגמרי עד שלא יהא ניכר אפי' למסתכל היטב כמו שמשתנה ביבשה לאחר ג"י שאינו מועיל בו טב"ע כלל אפי' למסתכל היטב לזה הוא דמהני פעולת המים שאינה מניחים אותו להשתנות לגמרי אבל מ"מ הוא משתנה במים ואפי' מיד ואינו ניכר כ"כ שמי שאינו מסתכל בו היטב יכול לטעות בדדמי אבל התוס' דלא ס"ל כן והיינו ע"כ דמסתבר להו דכיון דאמרינן דמים עדיפי מיבשה עד שאפי' לאחר ג"י אינו משתנה א"כ איך אפשר שבתוך ג"י יהי' גרוע מיבשה בענין שיהי' משתנה קצת אלא ע"כ דאינו משתנה כלל כמו ביבשה בתוך ג"י וא"כ קשה לכאורה דמאי בדדמי שייך בזה

ונראה דהתוס' ס"ל דבאמת גם ביבשה נמי כל מת משתנה קצת אפי' מיד דפעולת המיתה עושה קצת שינוי תומ"י וכדאמרינן ממנו פניו מוריקות רק דמ"מ הוא ניכר בג"י למסתכל בו היטב ובאמת בכל מת נמי בעינן הסתכלות היטב רק דבסתמא לא חיישינן לומר שלא נסתכל בו היטב דמה"ת יאמר על זה ולא על אחר כיון דשניהם שווים אצלו אלא וודאי נסתכל בו היטב עד שיודע שהוא הוא אבל כאן כיון שראו הטביעה הוא דחיישינן שמא לא נסתכל בו היטב ואמר בדדמי כיון שראה הטביעה ובאמת לפי שיטתם זאת כתב בש"ג בשם ריא"ז דגם ביבשה אם ראו דמחו לי' בגירא או ברומחא ולא ראה אם מת ואח"כ מצאוהו הרוג והכירו בטב"ע לא מהני עד שאומר סימנים ג"כ והיינו לפי שיטת התוס' וכדכתיבנא ואף שהתוס' לא הזכירו בדבריהם הך מלתא דראו הטביעה מכל מקום במה שכתבו דבדבר מועט יאמרו כו' על כרחך דכיונו לזה והיינו דהביאו בשם ר"י דמפרש לעובדא דידן בראה הטביעה וזה ברור בכוונתם ומכאן תבין דהך חילוקא בין ראו הטביעה ללא ראה לאו מהכרח דעובדא דדגלת בלבד הוא דקאמרי אלא שהדבר מוכרח מצד עצמו דאל"כ לית כאן בדדמי כלל וכ"כ המוהר"ד ן' לב וז"ל ובוודאי דצריכים אנו לומר דיש חיסרון ודילוג לשון בדפוס והכי מבעי לי' למימר אבל ע"י טב"ע אין להאמינם משום דהכא מיירי בשראו הטביעה ובדבר מועט יאמרו כו' וכ"כ הרא"ש בשם הר"י ודיבור תוס' זה הוא ג"כ בשם ר"י וכש"כ שהדיבור הזה הוא מוכרח מצד הדבור מעצמו וק"ל עכ"ל

וכיון שכן יש להבין איך כתבו התוס' אח"כ ותימא שנהגו וכו' והוצרכו לחלק עפ"י סברת ר"ת הלא הרא"ש לפי מאי דמחלק בין ראה ללא ראה ניחא לי' המנהג גם בזולת דברי הר"ת וצ"ל דהתוס' המה מחולקים במנהג דהרא"ש ס"ל דמנהג בלא ראה והתוס' ס"ל גם בראה וקרוב לשמוע בזה דברי הרב בעל מהה"צ דהתוס' לא מחלקי בין ראה לידע והרא"ש ס"ל דראה דווקא ולא ידע והמנהג הוא בידע דמעתה לא נצטרך לומר דפליגי בעצם המנהג מיהו אינו מוכרח כיון דמצד הסברא וודאי נראה דאין לחלק ביניהם וכן הסכימו כמעט כל הפוסקים זולתי הצ"צ וכמש"כ בתשו' ולכך ניחא לן טפי לאוקמי דפליגי במנהג ועיין

ובהכי יתיישב ויונח לנו להשוות דברי התוס' דשמעתין במש"כ ליישב המנהג עפ"י שיטת ר"ת עם עצם שיטת הר"ת דלקמן במתניתין אשר לכאורה המה סתרי אהדדי תדע שהרי המרדכי הקשה לשיטת ר"ת דלקמן דבגופו שלם מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים דא"כ מאי מייתי ראי' מעובדא דדגלת דריב"ב לקולא פליג אימא דהתם מיירי בגופו שלם ותירץ דקים להו לתלמודא דהכא הוי עובדא דאין גופו שלם וראיתי בתשובת חמדת שלמה שכן תי' ר"ת עצמו בספר הישר ואפ"ה התירו התם בלא סי' בטב"ע לחוד דליכא למימר דהתם נמי קאמר סי' דא"כ לא הוי פשיט מיני' דריב"ב לקולא נמי פליג ולשיטת התוס' דשמעתין באין גופו שלם הא בעינן נמי סי' וא"כ לכאורה המה סתרי אהדדי אבל לפי מה שפירשנו דגם התוס' לא קמצרכי סי' רק בראה אתי שפיר דהתם מיירי בלא ראה ולכך לא בעינן סי' אפי' אינו שלם מיהו גם בלא"ה נמי יש ליישב הך סתירה והיינו דהתוס' קגרסי לקמן אפומי' דשושביני' לשון רבים ותרי סהדי הוי התם ובשני עדים לא חיישינן לבדדמי כלל ולכך לא בעינן סי' ותדע לך דע"כ התוס' הוי גרסי כן מדקא קשיא להו מהמנהג ולא הקשו מעובדא דדגלת אלא ע"כ דהתוס' ס"ל דהתם ב' עדים הוי וזה פשוט ולכך הרא"ש דהביא לדברי הרי"ף דקפשיט מעובדא דדגלת וע"כ דגריס אפומא דשושבינא ולא הוי התם רק חד סהדא ומדלא פליג עלי' בגירסא ש"מ דגם איהו גריס כן לכך לא הוי מצי ליישב המנהג עפ"י