שו"ת בית דוד קי

דתלמודא מדלא הביא הנך ברייתי דקפשיט התם למיפשט מיני' הך איבעיא דסוגיין והך ברייתא דמייתי הכא לא קמייתי התם ותרווייהו לא קמייתי באיבעיא דקטטה ש"מ דלא תליין אהדדי כלל אולם הרשב"א והריטב"א בחידושיהם כתבו דנפשטא האיבעי' דקטטה מדאיפשטא הך דהכא מהא דדגלת ובאמת הכל הולך אל מקום אחד דלדעת הרי"ף דס"ל דהש"ס דקמיבעיא לי' אי טעמא משום מלתא דעל"ג לא משקר או משום דדייקא כוונת הש"ס הוא לשאול בכל אנפי דאף אם נפשוט דטעמא הוא משום מלתא דעל"ג לא משקר מ"מ איכא למיחש שיאמר בדדמי וכן אם נפשוט דאינו אומר בדדמי מ"מ איכא למיחש הך חששא דמשקר רק דהש"ס נקיט שני צדדי הבעיות הרחוקות יותר וכמו שביארנו לעיל א"כ הרי חזינן דמסתבר לי' להש"ס דכל היכי דאיכא שום סברא לאפלוגי בינייהו תו לא פשטינן חדא מחברי' א"כ ה"נ לא פשטינן הנך אבעיות דקטטה ודיבמה מהך דהכא כיון דאיכא שום סברא לאפלוגי בינייהו וכמש"כ משא"כ לדעת הרשב"א והריטב"א דס"ל בפשטא דשמעתין דבאמת אי פשטינן דלא חיישינן למשקר תו לא חיישינן גם לבדדמי ולא אמרינן לחלק ביניהם באיזה סברות שיש לחלק א"כ ה"נ ס"ל דנפשטה האיבעיא דקטטה ולא מפליגינן בינייהו בסברות דקות ודו"ק

ושיטת התוס' שבסוגיין קשים מאוד להולמם וסותרים זא"ז כמה סתירות כמו שיבוא בדברינו והוא שהרי התוס' בד"ה טעמא כתבי כלומר לעולם לא יאמר העד בדדמי כמו האשה עצמה ומשמע מזה דס"ל כשיטת הרמב"ן שכתבנו לעיל דלא חיישינן כלל שיאמר העד בדדמי והאיבעיא הוא רק לענין חששא דמשקר ואלו בד"ה והא מים כתבו ולכך אמרו בדדמי ומשמע דאנשים המעידות קאי הרי דס"ל דחיישינן גם לגבי העד שיאמר בדדמי וזה סותר לדבריהם דלעיל שכ' שלא יאמר העד בדדמי וגם אם נדחוק ונגיה בדבריהם אלו ולכך אמרה במקום אמרו ויהי' קאי על אשת המת מ"מ מה נעשה לדברי התוס' (ע"ב) בד"ה וקאמרי סימנים שכתבו להדיא אבל ע"י טב"ע לחוד אין להאמינם משום דבדבר מועט יאמרו בדדמי הרי דס"ל דגם לגבי העד נמי חיישינן שיאמר בדדמי. והרב בעל בית מאיר כתב דהנך תרי דיבורי התוס' לאו בחדא מחתא מחתינהו והך דיבור דוקאמרי סי' אזיל לשיטת רש"י והמאור דפירשו דהאיבעיא הוא לענין חששא דבדדמי ודלא כהתוס' דלעיל דפירשו להאיבעיא לענין חששא דמשקר וזה מבואר הדוחק דא"כ חסר בדברי התוס' דלעיל איך יפרשו המסקנא ובדבור זה חסר איך מפרשי להאיבעיא והגר"א בביאוריו כ' דבד"ה והא מים גרסי' ולכך אמרה וקאי על האשה שמעידין עלי' ולא על העדות ומש"כ התוס' בד"ה וקאמרי סימנים דע"י טב"ע אין להאמינם דאמרי בדדמי יש לחלק דשאני התם דמטעי קטעי ולכך יש לחוש גם לגבי העד שיאמר בדדמי ומשום דסבר דכן הוא האמת ולא דמי לההוא בדדמי דמלחמה דהתם הבדדמי הוא מה שאומר מאומדן הדעת בלבד וכן במשא"לס לפי מאי דס"ד דמיירי בלא העלום נמי עיקר הבדדמי הוא מה שאומר מאומדן הדעת וזה הבדדמי הוא דלא שייך גבי עד ומשום דלעולם אומר העד הדברים כמות שהן ולא יאמר מת סתם מאומדנא בלבד אבל הך בדדמי דמטעי קטעי שייך גם גבי עד ולענין מאי דקשיא לן דאכתי ניפשוט דלא חיישינן למשקר וכמו שהקשה הלח"מ תירץ כתירוצו של הלח"מ דכיון שהעלום תו דייקא האשה ואסמכה לה מדברי המרדכי וכמו שהבאתי דבריהם לעיל ולפ"ז עיקר דחייתו דדחי' להפשטן הוא במאי דמוקי באסקינהו וחזינהו לאלתר והא דמוסיף לומר וקאמרי סימנים לא דזה צריך לדחות דברי הפשטן רק דקושטא דמילתא קאמר ודברי הפשטן בלא"ה נידחין במאי דאוקים דאסקינהו וחזינהו לאלתר ומחק גירסת דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים דמינה משמע דלדחות דברי הפשטן קאמר ולהתוס' בלא"ה נדחו דבריו ולכך העלה דלהתוס' לא הי' זה בגרסתם זהו תוכן כוונתו וגם זה דחוק חדא דקשה לשבש הספרי' כ"כ ועוד כיון דרש"י וכל הראשונים גרסי לה א"כ אס"ד דהתוס' מחקו זה מגרסתם הי' להם לבאר כן בפירוש דלא גרסינן לה וכמו שכן הוא מדרכם בכל דוכתי' דלא ניחא להו איזה גירסא כותבי' להדיא ה"ג כו' ולא גרסי' כו' דוק ותשכח

גם עיקר פירושו בסוגיא דשמעתין דקושטא דמלתא קאמר הוא דחוק טובא לכך נראה לע"ד דמוטב לנו להגיה תיבה אחת בתוס' משנמחק כמה תיבות בגמ' (כמו שרוצה הגר"א) וכצ"ל בדברי התוס' כלומר לעולם אפילו לא יאמר העד בדדמי כו' ובזה דבריהם פשוטי' ומבוארים בלי שום סתירה ומבלי שום הגהת אות א' בש"ס והיינו דהוקשה להם להתוס' אמאי לא קמבעי להו להש"ס כפשוטו אי שייך הך מלתא דבדדמי לגבי ע"א אם לאוכמו שהקשו כמה מהמפרשים רק דלא ביארו הקושיא בפירוש והכחידוה תחת לשונם כדרכם בכמה דוכתי' וע"ז באו בפירושם לתרץ הך קושיא ותוכן תירוצם הוא משום דלא נ"מ מידי בהך איבעיא והיינו משום דבהך איבעיא דבעי הש"ס אי טעמא משום מלתא דעל"ג או משום דייקא ממילא נכללת גם איבעיא זו דאי טעמא משום מדעל"ג א"כ גם לבדדמי לא חיישינן ואי טעמא משום דייקא א"כ אפי' נימא דלא שייך גבי ע"א הך דבדדמי אכתי עדיפא אית לן למיחש לדלמא משקר לגמרי וכיון דהך איבעיא דאמרי' בש"ס איזה מהטעמי' עיקר הוכרח הש"ס למיבעי וכמו דאיבעי להו ביבמה ובקטטה לכך לא הוצרך עוד למיבעיא הך בעיא אי שייך גבי ע"א הא מלתא דבדדמי משום דממילא נכללת בבעיא זו וזהו שכ' התוס' דאי טעמא משום מדעל"ג למ"א לא יאמר בדדמי כיון שהדבר יהי' גלוי ואי טעמא משום דדייקא והכא לא דייקא כלומר לעולם אפי' לא יאמר העד בדדמי מ"מ אין להאמינו משום דהאשה לא דייקא וחיישינן למשקר ואין כוונתם דזהו סברא פשוטה דהעד לא יאמר בדדמי וכשיטת הרמב"ן שכ' לעיל דא"כ ה"ל להתוס' לאקדומי כן בתחילת דבריהם דזהו מלתא דפשיטא שאין העד אומר בדדמי ואנן אדרבה קחזינן דהתוס' תלו טעמא דהעד לא יאמר בדדמי משום שהדבר יהי' גלוי והיינו לטעמא דמדע"ל דמשמע הא לטעמא דדייקא חיישינן שפיר גם לבדדמי אלא דעיקר כוונתם לתרוצי הך קושיא דלעיל והיינו משום דהאיבעיא הוא בכל גווני וכמו שפירשנו לשיטת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א ומה שכתבו שלא יאמר העד בדדמי הוא בדרך את"ל אפי' לא יאמר העד בדדמי מ"מ אכתי איכא למיחש למשקר ובאו לאפוקי מפירש"י שפי' דהאיבעיא הוא רק לענין בדדמי אבל למשקר לא חיישינן כלל וע"ז הוקשה להם דא"כ לא ה"ל להש"ס לומר והכא לא דייקא דאפי' אם נאמר דהכא נמי דייקא אפ"ה אית לן למיחש לבדדמי דכיון דלית לטעמא דעל"ג ממילא חיישינן לבדדמי ומשום דס"ל להתוס' דרק טעמא דעל"ג הוא דמוציא מחשש בדדמי ומשום דמידק דייק כיון שהדבר יהי' גלוי אבל הך סברא דדייקא אינו מוציאו כלל מחשש דבדדמי ולכך שפיר הוכיחו התוס' דאס"ד דהאיבעיא הוא רק לענין בדדמי וכפירש"י א"כ למה לי' למימר והכא לא דייקא דהא אפי' אי דייקא נמי איכא למיחש לבדדמי כיון דליתא לטעמא דעל"ג אלא ע"כ מדקאמר הש"ס והכא לא דייקא ש"מ דהאיבעיא גם לענין משקר וה"ק דאי אמרינן דטעמא הוא משום דדייקא והכא לא דייקא וחיישינן גם למשקר וע"ז קמסיימו דאין לפרש דהאיבעיא הוא רק לענין בדדמי והא דקאמר והכא דייקא היינו משום דאי דייקא לא חיישינן גם לבדדמי דסברא דדייקא מפיק מחשש בדדמי לזה כ' התוס' דאין זה סברא כלל לומר דסברא דדייקא יהי' מפיק מחשש בדדמי וזהו שכ' התוס' דהא אפי' דדייקא האשה למה לו להיות נאמן כיון דאמר בדדמי

ולרש"י והמאור שפירשו הך איבעיא לענין בדדמי צ"ל דמסתבר להו דסברת דייקא מפיק מחששא דבדדמי כמו דמפיק מחששא דמשקר והיינו דמתוך דיוקה תגיע לדבר ברור ואם אמר בדדמי לא תסמוך עליו ולכך שפיר הוצרך לומר והכא לא דייקא דאי דייקא לא הוי חיישינן לבדדמי ג"כ ולהתוס' לא נראה לומר כן והיינו משום דמסתבר להו כיון דאיכא חששא שאומר בדדמי א"כ אין כאן עדות כלל ותו הוי כפסולי עדות דלא מהני בהו הך סברא דדייקא לאכשורי סהדותייהו: