שו"ת בית דוד יא

הרב בזה עוד הקשה במל"מ מדוע לא הביאו שום אחד מהראשונים לבעי' זו דהירושלמי ומעתה יראה הרואה איך כי כתב בעצמו שלא הבין דברי הר"ש דפ"ק דערלה

ואני אומר כי גם דברי הר"ש בפ"ב דחלה ג"כ אין הפירוש כדבריו דהוא הבין דהך א"נ שכתב הר"ש הכוונה דיש מעלה בדלעת מה שאינו בשאר זרעים והעתיק לדברי הר"ש בשינוי קצת א"נ דלעת אילן חשיב לי' ובאמת ליתא כן בר"ש רק א"נ דלעת כאילן חשיב וכוונתו פשוטה דעל כל מיני זרעים קמיבעי' לי' אי חשיבא לענין זה כאילן שיהא בכוחן לנקוב כלי חרס ודלעת דנקיט חדא ממיני זרעים נקיט או אפשר שכן הי' מנהגם לנטוע דלעת בעציץ אבל לא שיהא מעלה בדלעת טפי משאר זרעים וכמו שאנו מוכרחים לומר כן על כרחך בפ' קמא דהר"ש דאין שום מעלה בדלעת משאר זרעים כמו כן הוא נמי לפי' א"נ ומשום דלעיל מיניה קאמר לענין אילן דבכ"ח לא בעי נקיבה קבעי ע"ז ר' יונה אי גם לענין זרעים אמרינן כן בכ"ח ועציץ נקוב ואינו נקוב דתנן בכלהו מתניתן מיירי בשל עץ דווקא אבל של חרס לא בעי נקיבה גם לזרעים דאין עיקר המעלה מפני שהוא אילן רק דהמעלה הוא מפני שהוא כ"ח וגם לזרעים לא בעינן נקוב או דלמא בזרעים בעינן נקוב גם בכ"ח ועיקר המעלה הוא משום דבאילן שרשיו חזקים והשתא אתי שפיר לישנא דכנקוב הוא אצל זרעים דאמר בירושלמי משום דעל כל מיני זרעים קמיבעי ליה ומעתה לא יהי' שים סתירה מהירושלמי לשיטת רש"י דשפיר נוכל לומר ברווחא דאף דהירושלמי מספקא לי' לענין זרעים מ"מ לתלמודא דידן מפשט פשיטא לי' דלכל מילי חשוב כ"ח כנקוב גם לענין זרעים וכהנה רבות בש"ס

עוד יש לומר והוא העיקר דהך מאחר שנ' בירושלמי הוא פשיטות על אבעייתו דר' יונה והכי פירושו נטע בו דלעת וחסר מילת מהו (משום שכן הוא מדרך הירושלמי לקצר כאשר ידוע לרגילים בו) ופשיט מאחר שהוא כנקוב אצל אילן הוי כנקוב גם לזרעים דבשלמא לפירש קמא דהר"ש דהך מאחר הוא צדדי האיבעיא לכך ע"כ צ"ל דהיא בעיא דלא איפשטא אבל לפירש השני הוי שפיר בעיא דאפשטא דכך מאחר שהוא כנקוב כו' הוא פשיטותא וכן פירש שם במפרש להירושלמי ולפ"ז אדרבה יהי' מהירושלמי סייעתא לפירש"י ותיובתא דר"ת ומעתה נתיישבו היטיב דברי הר"ש דמס' ערלה שכ' ומסיק דהוא הדין אצל זרעים והיינו כפי' הב' (ודלא כהמל"מ שהבין שהוא לפי' קמא) ומיירי אפילו בזרעים גרידא בלא אילן אשר הוא כשיטת רש"י וע"ז כתב ומיהו התלמוד שלנו אינו סובר כן כדפי' בפ"ב דחלה ירצה לומר דשם הסכים לפיר"ת מכח הראיות שהביא שם לשיטת ר"ת מתלמודא דידן וא"כ חולק הש"ס שלנו על הירושלמי ואף דלפי' קמא דהר"ש יתיישבו היטיב דברי הירושלמי לפיר"ת שהוא האמת לדעתו בתלמודא דידן ולא נצטרך לומר דפליגי התלמודים מ"מ פשטי' דלישנא דהירושלמי משמע לי' להר"ש טפי כפירושו השני עד דניחא לי' טפי לאוקמינהו בפלוגתא מלהוציא דברי הירושלמי מפשטן ולהשוותם הנה עינינו הרואות דהר"ש עצתו חזר בו מפי' קמא ובאמת כל מעיין שופט בצדק ישפוט שכן הוא הפירוש הברור בירושלמי כפי' השני וכן הבין אותו גם הרא"ש כאשר יראה שם מהגהותיו שהגיה על דברי הר"ש במסכת ערלה אבל של עץ בעי נקיבה ודוק והשתא יתיישבו שפיר. דברי הרא"ש בהל' ערלה עפ"י שיטת רש"י וצדקו דברי הב"י. ודלא כהמל"מ שהשיא דעתו לדעת אחרת וזה ברור ואמת לפי עניות דעתי

גם הגאון עם כי בחיבורו לסדר זרעים ובביאיריו ליו"ד סי' רצ"ד הסכים לפי' קמא דהר"ש ומחמת זה כתב דהירושלמי מוכח כשיטת ר"ת עכ"ז בביאוריו לאו"ח סי' של"ו נראה שחזר בו והסכים לפי' השני ולכך כתב דמהירושלמי משמע כרש"י ואין לומר דט"ס נפל שם בדבריו כי מקישור לשונו יראה שבכוונה כ' כן וכן מוכח ממש"כ שם ועיין בירוש' דמספקא לי' אם חשוב ג"כ כנקוב בזרעים ולא כתב בזרעים הנטועים אצל אילן כמש"כ ביו"ד ודו"ק

ומעתה כיון שנתברר לנו דהרא"ש והטור קאי בשיטת רש"י וגם הירושלמי למי מסייע לשיטה זו חל עלינו דינא אין אנו אחראין לזה כיון דהרא"ש וודאי דהוי ידע מנייהו ואעפ"כ לא חש להו (דהא מהידוע דחיבורו של הרא"ש והר"ש על סדר זרעים הי' הכל אחד היינו שגם בחיבורו של הרא"ש היו כתובין כל דברי הר"ש רק באיזה מקומות מועטים הי' בהן קצת שינויי' ולמען לא יוכפלו הדברי' בדפו' הדפיסו פי' הר"ש ובמקומו' שהי' בהם קצת שינוי כתבו בשם הגהת הרא"ש) וא"כ וודאי דנוכל לסמוך אהימנותא דהרא"ש כי אין ראיותיו של ר"ת מוכרחו' כ"כ ובפרט באיסור ערלה בח"ל כמו בנ"ד וודאי דנוכל לסמוך ע"ז עכ"ז אמרתי אסורה נא ואראה לפי קט שכלי אולי ה' אותי ואוכל ליישבן באופן שעכ"פ לא יהיו מוכרחות כ"כ

והנה ראיותיו של ר"ת הנה הנם כתובות באורך בתוס' מנחות חדא מהא דכתב על חרס של עציץ נקוב ב' מהא דאמר רבא ה' מידות בכ"ח ג' מהאי דתליש פטרא מאוני דחצבא ד' מהתוספתא דהטומן את הלוף ונבארם בעז"ה אחת לאחת הראי' ד' שהביאו מהתוספתא דהטומן את הלוף כו' לענ"ד אינה מכרעת כלל דאטו מבואר בתוספתא דטוחנו בעציץ שיש בו עפר דלמא מיירי בלא עפר דומיא דקרא דהביא ונתתם אותו בכלי חרס כו' והתם וודאי בלא עפר מיירי וכמו כן ה"נ עצה טובה קמ"ל שיטמנם בכ"ח ששם מתקיים הרבה ומיירי בלא עפר ובזה וודאי דאינו מצמיח (והחוש יעיד ע"ז) וכן צ"ל ע"כ בפירוש התוספתא דפ"ג דמעשרות גם לפיר"ת וכדבעינן למימר לקמן אי"ה ואם נאמר דעיקר ראייתם של התוס' אינו רק דסתם עציץ הוא של חרס וכמו שנראה כן להדיא מדברי התוס' דמס' גיטין עיי"ש (ז' ב' ד"ה עציץ) הא וודאי דלא מכרע' כ"כ וכמבואר לכל מעיין דאטו אם עציץ שבכאן הוא של חרס מוכחא מלתא דבכל דוכתא הוא כן גם מה שהביאו מהא דתלש פיטרא ג"כ אינה מכרעת כ"כ דמנין לנו זה דסתם חצבא הוא של חרס וברווחא נוכל לומר דהוא של עץ הן אמנם דבסוכה (כט א) אמרינן שם חצבא ושחיל בר מטללתא פירש"י שם דחצבא הוא של חרס ושחיל הוא דלי של עץ מיהו גם שם אינו מוכרח לפרש כן דהא נוכל לפרש איפכא וגם אם נפרש שם כן אינו מוכרח בשביל זה לומר דסתם חצבא דבכולא תלמודא הוא כן

אמנם הראי' שהביאו מהא דה' מידות בכלי חרס הוא לכאורה ראי' אלימתא וחזקה דוודאי דוחק לומר דלאו כלהו הנך חמש מידות הוויין בכ"ח וכמו שנראה מרמיזת דברי התוס' דע"כ צ"ל כן לפירש"י מדכתבו והשתא ניחא דכלהו מידות הוויין בכ"ח משמע דלרש"י צ"ל דלאו כלהו הוויין בכ"ח וזה מבואר הדוחק: אך ראיתי בספר יראים בעמוד זמנים בפיסקא דהקוצר שהביא להך ראי' דה' מידות וכתב עלה וז"ל ועל אותה משנה דהמצניע (ר"ל דתנינן בה התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור) נקבעו דברי רבא דה' מידות בכ"ח כו' ומשמע דמתניתן נמי איירי בכ"ח עכ"ל והובאו דבריו אלו בהגמי"י בפ"ח מהלכות שבת עיי"ש ובתחילת ההשקפה נפלאתי מאוד על דבריו אלו דוודאי לפי דבריו אינה ראי' כ"כ דשפיר נוכל לומר מידי איריא דלמא הא כדאיתא והא כדאיתא והא דקבע שם דברי רבא היינו משום דלעיל מיניה בסוגיא איירי בניקב בכדי טהרתו לכך מייתי עלה דברי רבא ולמה לא הביא הראי' כפשוטו דלרש"י צ"ל דלאו כלהו מידות הוויין בכ"ח וזה וודאי דוחק גדול ועוד דאם נאמר דזה לא נחשב לו לדוחק א"כ גם ראייתו אינו כלום דשפיר נוכל לומר דמתניתן איירי בשל עץ כיון דגם רבא מיירי בכלי עץ א"כ שפיר קבע עלה דברי רבא

שוב ראיתי ברמב"ם בפי"ט מהלכות כלים שפירש להך מימרא דרבא דניקב בכשורש קטן טהור מלהכשיר בו זרעים דלאו לענין הכשר זרעים הנטועים בו קאמר רק אם היו בו מים חשיבי המים כמחוברים לקרקע ואינם מכשירים זרעים אחרים שנפלו בו והלכה זו מבוארת ברמב"ם בפ"ב מהלכות טומאת אוכלין ה' ט' דמים שבעציץ נקוב אין מכשירין ומקורו נובע ממתניתין דמס' עוקצין עיי"ש ולפ"ז אין מפשטות דברי רבא שום ראי' דשפיר איירי בכ"ח וכפי' הרמב"ם ואין לומר דלשיטת רש"י דכ"ח הוי כנקוב א"כ גם לענין זה יהיה כנקוב דהמים שבתוכו להוי חשיבי כמחוברים דזה וודאי אינו דעד כאן לא אמרינן דחשוב כנקוב אלא לענין ורעים ומשום