שו"ת בית דוד י

סימן א

נשאלתי

בצמחים הגדילים בעציץ של חרס נקוב ועומדים על החלון ולפעמים על שו חן קטן העשוי לזה ובשולחן וודאי דאין בו נקב כשורש קטן ופעמים מעמידין אותה גם ע"ג קרקע ולא ע"ג קרקע ממש רק ע"ג רצפת הבית שתרוצפת בנסרים שקורין שאתאסט שנסריו מדובקים זה בזה היטב והצמחים התם עושין פירות ויש לספק בהם שמא הן מין אילן והאגראדניקעס האומני' אמרו לפי תומם שהוא מין ירק ועתה מה דינם של אותן פירות האם יש לחוש בהן משום ערלה א"ל

תשובה

גרסינן במנחות דף פ"ד ע"ב תני חדא שבגג ושבחורבה שבעציץ ושבספינה מביא ואינו קורא ותני חדא מביא וקורא בשלמא לר"ל נ"ק גג אגג לא קשיא כאן בגג שבבית כאן בגג דמערה חורבה אחורבה לא קשיא כאן בחורבה עבודה כאן בשאינו עבודה עציץ אעציץ ל"ק כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב ספינה אספינה לא קשיא כאן בשל עץ כאן בשל חרס אלא לר"י קשי' אמר לך ר"י תנאי היא דתניא שבגג ושבחורבה מביא וקורא שבעציץ ושבספינה אינו מביא כל עיקר עכ"ד הגמרא

והנה בהך שינויא דמשני אספינ' כאן בש"ע כאן בש"ח נחלקו רש"י ור"ת דרש"י פי' של חרס לא בעי נקיבה ושל עץ בעי נקיבה ור"ת כתב בהיפוך דש"ח בעי נקיבה ושל עץ לא בעי נקיבה ואף דמדברי התוס' דמנחות נראה דדעת ר"ת הוא דבשל עץ לא מהני נקיבה דהא כתבו ומתחילה הי' רגיל ר"ת לפרש דשל עץ בעי נקיבה משמע דמסקנתו אינו כן רק כמו שכתבו מתחילת דבריהם דלר"ת לש"ע לא מהני נקיבה מ"מ במס' גיטין כתבו התוס' בפשיטות דלר"ת בשל עץ לא בעי נקיבה ולא הביאו כלל להך סברא דבשל עץ לא מהני נקיבה וכן בהגמ"יי פ"ח מהלכות שבת ובספר יראים הביא ג"כ דעת ר"ת דבשל עץ לא בעי נקיבה וכן נותנת הסברא באמת דמאי סברא היא כלל דלא תהני נקיבה וכן הרשב"א תפס ג"כ לעיקר בדעת ר"ת דלא בעי נקיבה וא"כ נדחית הך סברא שכתבו התוס' במנחות אליבא דר"ת דלש"ע לא מהני נקיבה וכן הב"י בטואו"ח סי' של"ו ובטויו"ד סי' רצ"ד ובח"מ סי' ר"ב הביא ג"כ מחלקותן של רש"י ור"ת ולא זכר כלל לסברת התוס' דמנחות ש"מ דסברא דחוי' היא ואין לנו עסק ה וראיותיו של ר"ת כתובות הם באורך בתוס' מנחות ונבארם להלן אי"ה

עוד שיטה שלישית בזה להראב"ד בפ"ב דטומאת אוכלין דאין חילוק כלל בין של עץ לשל חרס ובשניהם בעי קיבה והא דמשני הגמרא כאן בש"ע כאן בש"ח ר"ל דבספינה ת"ע מסתמא יש בה נקבים ובש"ח מסתמא אין בה נקבים לשיטת הראב"ד לא קשיא שום קושיא מהנך קושיות דמקשה תוס' על רש"י רק דפירושא דשמעתא דחוק קצת לשיטתו

והר"ש במס' חלה פ"ב מ"ב הביא ג"כ למחלקותן של רש"י ור"ת ונראה שם מדבריו דמסכים לפיר"ת והיינו מחמת ראיותיו של ד"ת ואח"ז הביא עלה הא דגרסי' בירושלמי במס' ערלה פ"א וז"ל הר"ש ובירושלמי דמס' ערלה משמע דחרס לא בעי נקיבה לאילן ולזרעי' בעי וז"ל הירושלמי ד' יצחק בן חקולא בשם חזקי' הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה ר' יוסי אומר מפני ששרשיו מפעפעין אותו ר' יונה מפיק לישני (ר"ל אומרה בלשון אחרת) כלי חרס עומדת בפני שרשיו (ר"ל בתמי') ר' יונה בעי נטע בה דלעת מאחר שהוא נקוב אצל אילן כנקוב אצל זרעים ובהך בעיא דר' יונה פירש בו הר"ש שני פירושים הא' דכך היא האיבעיא שנטע דלעת באותו עציץ שאילן נטוע בו מי אמרינן דכיון דע"י חוזק שרשי האילן הם נוקבים להעציץ א"כ גם לדלעת להוי כנקובה אבל בנטע דלעת לבדו בעציץ וודאי דלא הוי כנקוב עוד כתב הר"ש א"נ דלעת כאילן חשוב ור"ל אפילו בנטע דלעת לבדו נמי קמיבעי' לי' עכ"ל הר"ש בתוס' ביאור קצת

והרב במשנה למלך בפ"ב מהלכות ביכורים הל' ט' הרחיב הדיבור בשיטות אלו עיי"ש ובהך שינוייא דאי נמי שכתב הר"ש הבין המל"מ דכוונת הר"ש הוא דיש מעלה בדלעת טפי משאר זרעים היינו ששרשיו חזקים יותר משאר זרעים ולכך קמיבעי לי' לר' יונה אי חשיבא שרשיו כשרשי האילן א"ד דאף שהם חזקים משאר זרעים עכ"ז אפשר דלא דמי לאילן ואין בכוחן לינקב עציץ שאינו נקוב ולפ"ז בין לפי' קמא דהר"ש ובין לפי' א"נ הנה מהירושלמי הוי סייעתא לפי' ר"ת דאלו לשיטת רש"י הא חרס לא בעי נקיבה כלל אפילו לזרעים וליכא לתרוצי לשיטת רש"י דברי הירושלמי בשום אופן ומחמת זה הוקשה לו על הב"י שכתב דהרא"ש ס"ל כשיטת רש"י הא הרא"ש הביא להא דהירושלמי ומסתמא יודאי דלא ס"ל כשיטת רש"י לכך פירש הוא דברי הרא"ש עפ"י שיטת הראב"ד דלא מחלק כלל בין עץ לחרס ובשניהם בעי נקיבה רק דזה הוא לזרעים אבל לאילנות כיון דחזינן בירושלמי דבחרס לא בעי נקיבה לאילן לכך כתב הרא"ש לענין ערלה דהוא באילן דבחרס לא בעי נקיבה אבל בעץ דלא מיירי בי' הירושלמי ממילא בעי נקיבה וכן כתב שם המל"ת להדיא בשיטת הראב"ד דשל עץ בעי נקיבה גם לאילן

ולענ"ד לא מסתברא הא תלתא כלל בשיטת הראב"ד דכיון דלשיטתו אין חילוק כלל בין עץ לחרס לענין זרעים א"כ מנ"ל לפלוגי בנייהו לענין אילן והירושלמי אפשר דלרבותא קאמר דהא לשיטת ר"ת חרס בעי נקיבה טפי או דחדא מנייהו נקיט משום דסתם עציץ הוא של חרס אבל הוא הדין נמי לשל עץ דמנ"ל לפלוגי בנייהו כיון דלשיטתו לא מצינו לתלמודא דידן דמחלק בנייהו בשום דוכתא א"כ מאין לנו זה דהירושלמי יחלק בנייהו לענין אילן: עוד הקשה שם הן אמת דלפי מה שנבאר במל"מ בסוף דבריו בד"ה ודע אי"ה לקמן מהתוספתא דלפירש אי נמי שכתב הר"ש דערלה ע"כ אנו מוכרחין לישנא דכנקוב הוא אצל ורעים לומר כן בדעת הראב"ד אבל דאחר בירושלמי למי לא אתי שפיר: המל"מ דלא הביא מהך

עוד כ' הר"ש בפ"ה דערלה תוספת' וודאי דלא מתחוורין והנטוע בספינה אע"פ דבריו בשיטת הראב"ד ועיין שאינה נקובה אמרינן בירושלמי במ"ש לקמן אי"ה: הנטוע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה ר"י אומר מפני שהשרשים מפעפעין אותו מפני שהוא כנקוב אצל אילן דאין כלי חרס עומד בפני שרשים ומסיק דהוא הדין דחשוב כנקוב לענין זרעים והש"ס שלנו אינו סובר כן כדפי' בפ"ב דחלה עכ"ל וכתב ע"ז המל"מ וראיתי בר"ש בפ"ק דערלה שאחר שהביא דברי הירושלמי הנ"ל כתב ומסיק דהוא הדין לזרעים והנראה דס"ל כפי' קמא וקאי אם הוא אצל אילן דאילו לפי' האי נמי הי' לו לבאר שזה בדלעת דווקא (וצ"ל לדבריו דהא דכ' הריש ומסיק אף דבירושלמי הוא בעיא דלא איפשטא היינו משום דכיון דאנן אית לן למפסק לחומרא בספיקא דאיבעיא לכך חשיב לי' כנפשטה אבל זה דחוק דהא לענין הכשר וקבלת טומאה יהי' קולא ודוק) שוב כתב המל"מ עוד ראיתי להר"ש שכ' ע"ז ותלמוד שלנו אינו סובר כן כדפי' בפ"ב דחלה ולא ידעתי אהיכי קאי וכו' ובין הכי והכי לא ידעתי מהיכן למד הרב שתלמוד שלנו אינו סובר כן גם מ"ש כדפירש בפ"ב דחלה לא ידעתי מהו סוף דבר לא ירדתי לסוף דעת