שו"ת בית דוד קח

דקבעי למפשט מעובדא דב' ת"ח היינו דלפום מאי דס"ד דמיירי בלא העלום א"כ איכא לתרווייהו חששי לבדדמי ומשקר ואפ"ה התיר ר' נשותיהן ש"מ דלא חיישינן לתרוייהו וא"כ אפי' בל"ק נמי נאמן ובהכי יתיישב מה שהקשה הרמב"ן וכן הרשב"א דאמאי לא קפשיט מהך ברייתא דששים בני אדם שהלכו לכרקום ביתר ונדחקו לומר דאכתי לא הוי ידע מהך ברייתא וכל זה מבואר הדוחק וכל זה הוא לפי שיטתם דלהרמב"ן דס"ל דהאיבעיא הוא רק לענין משקר א"כ וודאי דהוי מצי למיפשט מהך דכרקום ביתר ולהרשב"א נמי דהאיבעיא הוא בכל גווני מ"מ כיון דס"ל דחדא תליא באידך בהכרח דכיון דפשטינן דלא חיישינן למשקר ממילא ידעינן נמי דלא חייש נן גם לבדדמי א"כ אכתי הוי מצינן למפשט מהך דפרקים ביתר אבל לפום מאי דפרשינן עתה להרי"ף דהאיבעיא בכל גווני ולא תליין חדא באידך כלל א"כ לא מצי למיפשט מהך ברייתא רק דלא חיישינן למשקר אבל אכתי איכא למימר דחיישינן לבדדמי דהא ההוא ברייתא בקברתיו מיירי אבל מהך עובדא דב' ת"ח קפשיט שפיר לתרווייהו והרי"ף ניחא לי' טפי למפשט מעובדא דדגלת משו' דרבא דהוא בתרא ס"ל כן וכה"ג מצינו בש"ס גופי' בברכות ריש פירקין דתפילת השחר דקבעי טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים וקפשיט מר' יוחנן ולא קפשיט מברייתא דלקמן ריש ע"ב דתני בה בהדיא טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל בשבת שתים וכו' ואפשר דרבא באמת הוי פשיטא לי' כן מהך ברייתא עצמה והשתא אתי שפיר טפי הך ותסברא דקאמר דשפיר הבין מהפשטן מדהוי בעי למפשט תרווייהו ש"מ דהוי מוקי לה בלא העלום דאי בהעלום א"כ ליכא למפשט מידי לענין בדדמי ולכך קאמר שפיר ותסברא כו' ומסיק אלא דאסק נהו וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים וכבר כתבנו לעיל לפרושי הך וקאמרי סימנים דאמר הש"ס בתלתא אנפי ובהנך תלתא אנפי נראה עיקר כפי' הריטב"א בשם רבו דאילו לפי' הר"ן כיון דע"כ מיירי בסימנים מובהקי' ממש שיש להתיר א"א על ידו אפי' אם נאמר דסי' דרבנן כיון שהסי' לבדן הם המתירים ולכך וודאי דבעינן סימנים מובהקים שבמובהקים כגון נקב יש בצד אות פלוני וא"כ תיקשה למאי בעינן כלל הך דחזינן לאלתר דהא בסי' כאילו אפי' לא חזינהו לאלתר ואין כאן טב"ע כלל יש להתיר ע"י סימנים דהא בלא"ה נמי אין כאן טב"ע כלל כיון שהנשים אינם מכירים אותן וא"כ מאי טב"ע שייך בזה ובע"כ דצריכינן למדחק נפשי, דה"ק ותסברא דהא ע"כ צריכינן לאוקמי באסקינהו וחזינהו וכיון שכן נוכל לאוקמי דקאמרי סימנים ולא תפשוט מידי וכמש"כ בלח"מ או דניצטרך לומר דהש"ס מיירי בכל מיני סימנים ואית מנייהו דעשויין להשתנות לאחר מיתה ולהכי בעינן דחזינהו לאלתר בכדי שלא ישתנו הסימנים וכמש"כ מקצת מהאחרונים וכ"ז דחוק אם פירושו של בעלח"מ כבר כתבנו שהוא דוחק ופירושם של האחרונים ג"כ דחוק משום דנראה דסימנים העשויין להשתנות לאח"מ המיתה פועלת בהן השינוי תומ"י וא"כ אפילו לאלתר לא מהני ועוד דסימנים העשויין להשתנות וודאי דלא הוי סימנים מובהקי' גמורי' ועוד כבר כתבנו לעיל דסימנים סתם הנזכרים בש"ס מיירי הכל בסי' אמצעיים שמחזירין אבידה עליהן ואם איתא דהכא מיירי במובהקים גמורים הוי לי' להש"ס לפרש בהדיא ולכך הרמב"ן במלחמות לא הזכיר להך שינויא דהר"ן אף שרמזו בחידושי וכמש"כ לעיל מ"מ במלחמו' לא הזכירו אפי' ברמז והיינו משום שאינו נראה לו לעיקר מטעמא דכתיבנא

אולם לפי פירושו של הרמב"ן אתי שפיר דמיירי בסימנים אמצעיים וכדרך סתם סימנים האמורים בש"ס ולכך בסימנים אלו לחוד לא הייתה ניתרת דהא מספקא לן דלמא סימנים דרבנן ועיקר ההתר הוא משום טב"ע ולכך בעינן וחזינהו לאלתר דבלא"ה לא מהני הטב"ע אלא משום דאכתי א כא למיחש לחששא דמשקר לכך קמצריכינן להו להסימנים בכדי שנדע על ידן שוודאי ראו אותם בחותם דבחיים לא הי' אפשר להם לידע סימנים כאילו אך בעיקר פירושו הדבר דחוק אם מצד הענין ואם מפאת לשנא דתלמודא דמצד הענין הדבר רחוק שיהי' הורתם מורה שבוודאי לא ראו אותם רק אחר מותם דאולי ראוי אותם ערומים ע"ג הנהר או בבית המרתף או שמכירים אותם בקטנותם וראו בהם סימנים אלו וכמו שתמה בזה בספר בית מאיר (הובא במקמ"ח וספר בי"מ אינו ת"י) ועוד דלישנא דתלמודא וודאי דלא משמע הכי דכל כה"ג הו"ל להש"ס לפרש וסתם סימנים משמע כפשוטו שהוראתן הוא שמכיר הדבר מקוד' ויודע סימנ'

אמנם לפי' הריטב"א בשם רבו אתי שפיר טובא ומיירי נמי בסימנים אמצעיים כסתם סימנים שבש"ס ולכך ע"י סימנים אילו לחוד לא היו ניתרות נשותיהן רק דעיקר ההתר הוא הטב"ע ולזה בעינן דחזינהו לאלתר אלא משום דאכתי איכא למיחש למשקר לכך בעינן סימנים והסימנים הם באופן זה כגון שאמרו שמכירים אותן בטב"ע שהם ראובן ושמעון ולראי' שכן הוא הנה יש להם סימנים תחת בגדיהם כזאת וכזאת וקודם שראו אותן הסימנים אחרו סימניהם לבעבור כי מכירין היו אותן בחייהן וידעו סימניהם וכן נמצא אח"כ שכדבריהם כן הוא ולכך לא חיישינן עד למשקרות שמא אינם רו"ש כיון שאמרו סימניהם מקודם ולחששא זו דשמא משקרים מועילים סימנים אמצעים כדרך שמועילים באבידה דבשלמא אם עיקר ההתר הוא ע"י הכרת סימנים שפיר בעינן סימנים מובהקים ממש אבל כאן דעיקר ההתר הוא ע"י הטב"ע ורק דבעינן סימנים לצאת מחששא דשמא משקרות שפיר סמכינן אסימנים אמצעיים

ולכאורה יש להקשות ע"ז מהא דאמרינן בב"מ דף י"ח רבה בב"א אירכס לי' גיטא בי' מדרשא אמר או סימנא אית לי בגווה אי טב"ע אית לי בגווה אהדרוה ניהלי' אמר לא ידענא אי משום סימנא אהדרוהו ניהלי' וקא סברי סימנים דאורייתא או משום ט"ע אהדרוה ניהלי' ודווקא צורבא מדרבנן אבל אנשי דעלמא לא ולדברי הריטב"א קשה דלמא אהדרוה ניהלי' משום הנך תרתי מילי ולעולם קסברי סימנים לאו דאורייתא רק דאהדרוה ניהלי' כיון דאיהו קאמר דאית לי' ט"ע בגוי' רק דאנן חיישינן דלמא משקר ובאמת אינו מכירו להכי אהני לן הנך סימנים דקאמר להוציא לן מחששא דמשקר וכדברי הריטב"א כאן ולפ"ז מהדרינן אפי' לאינש דעלמא ולשיטת התוס' אין להקשות ג"כ הך קושיא שכ' א"נ משום ט"ע א"כ הרי דס"ל להתוס' ג"כ דמהני סימנים עם ט"ע אע"ג דסימנים לאו דאוריי' דז"א דלשיטת התוס' הא דבעינן סימנים לאו משום דחיישינן למשקר רק דחיישינן על הט"ע שמא אומרים בדדמי ובאמת אינם מכוונים לשקר לזה מהני סימנים דלא ניחוש לבדדמי משא"כ לסברת הריטב"א דהסימנים מועילים לנו להוציא מחששא דמשקר א"כ התם נמי נימא הכי אך באמת זה אינו קושיא כלל דיש לומר דס"ל להריטב"א דהא דלא מהדרינן לאינש דעלמא אבידה בט"ע לאו משום דאנן לא מהימנינן לי' רק דאינש דעלמא אין לו ט"ע כלל בהחפץ ודלא כדברי התוס' בב"ח שכ' דאינש דעלמא ג"כ אית לי' ט"ע רק דלא מהימנינן לי' והריטב"א ס"ל דאין לו באמת שום ט"ע וכיון שכן לא קשה מידי מה שהקשיני אח"כ מצאתי להדיא בדברי הריטב"א בב"מ שמשמע מדבריו דלא ס"ל סברת התוס' שכ' וז"ל וכ"ת הא קיי"ל דט"ע לכ"ע סימנא מעליא הוא דאל"כ האיך סומא מותר באשתו האיך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה הא ל"ק דבשלמא גבי איסורא דנפשי' דייק אינש וידע אם אשתו הוא אם לא אבל לגבי דנהדר לי' לא אמרינן דדייק ובט"ע לא אמרינן דניהדר לי' אא"כ צורבא מרבנן דדייק טפי עכ"ל הרי להדיא כדברינו ואזיל הריטב"א כאן לשיטתו דהתם ודוק

והא וודאי דאין לחוש דשמא היו מכירין את לוי ויהודא בסימנים אילו ובאחת הם לוי ויהודא והנשים משקרות ואומרות שהם ראובן ושמעון בכדי להתיר נשותיהם דלהא וודאי דלא חיישינן דהא בזה וודאי דהאשה דייקא דאם לא נמצאו סימנים כאילו בבעליהן א"כ איגלו שקרייהו וחיישא לקלקולה ולכך אפי' אם נשותיהן בעצמם לא ידעו סימניהם שנשאו להם מחדש ועדיין לא בקיאי בסימנייהו אפ"ה נאמנות הנשים המעידות בזה משום דבזה וודאי דשייך הך מלתא דדייקא רק דעיקר החששא הוא דשמא אינם מכירות אותם כלל וקמשקרות לומר שהם רו"ש בכדי להתיר נשותיהן ולזה