שו"ת בית דוד קז

הוא כאשר כתבתי וא"כ וודאי דאינו ענין כלל לשיטת הרי"ף ולכך ליכא לפרש לדברי הרי"ף כי אם בהנך תלתא אנפי שכתבנו לעיל בדברי הראשונים והאמת עד לעצמו שאישתמטיתי' להרב בעל לח"מ דברי הראשונים אלו בזה שהרי לא הזכירם כלל

הדרן לקמייתא דדעת הרשב"א והרמב"ן והריטב"א והנ"י לפרש אליבא דהרי"ף דהאיבעיא הוא בקברתיו וצדדי האיבעיא הוא אי חיישינן למשקר א"ל וכמו דאיבעיא להו בע"א ביבמה ובקטטה ולשיטה זו יתיישבו הרבה מהדיוקים שדקדקנו לעיל לשיטת רש"י ובעה"מ כאשר יראה המעיין אך עדיין עומד לנגדינו מה שהקשינו לעיל בקושיא ה' מהך דותסברא דכיון דגם לפי שיטה זו באסקינהו וחזינהו לאלתר אכתי לא פלטינן מחששא דמשקר ולכך הוצרך להוסיף עוד ולומר דקאמרי סימנים א"כ מאין לו דהפשטן לא ידע דאסקינהו עד דמקשה עלי' ותסברא דדלמא שפיר ידע דמיירי באסקינהו ואפ"ה שפיר קפשיט והיינו משום דלא ידע מהא דקאמרי סימנים וכבר כתבנו לעיל מה שיש לומר בישוב זה ועדיין אינו מיושב כ"כ ועוד הקישו ע"ז הרשב"א והריטב"א דהא מדקמיבעיא לי' להש"ס סתמא משמע דאמתניתין קאי ומתניתין איירי במת סתם בלא קברתיו עיי"ש בדבריהם ועוד דדברי הרמב"ם וודאי דלא נוכל לפרושי כן דהא איהו פסק דבלא קברתיו אם ניסת לא תצא וא"כ ע"כ דהוי קמפרש האיבעיא בלא קברתיו והוי בעיא דלא איפשיטא ומשו"ה אם ניסת ל"ת כדרכו לפסיק כן בכל בעיא דלא איפשטא דאלו לפירושו של הרמב"ן וסייעתו דבלא קברתיו לא הוי קמיבעיא להש"ס כלל א"כ וודאי אם ניסת תצא

וראיתי בספר מקמ"ח שכ' דגם הרמב"ם מפרש דהאיבעיא בקברתיו וכהרי"ף אליבא דהרמב"ן ואפ"ה שפיר פסק דבלא קברתיו אם נסת ל"ת והייני משום דאית לי' מיגו דאי בעי הוי אמר קברתיו והא דלא מהימנינן לי' בהך מיגו היינו משום דעיקר הך מלתא אי אמרינן מיגו בדדמי אי לא אמרינן הוי בעיא בש"ס גבי החזיקה היא מלחמה בעולם עיי"ש ולא אפשטא הך איבעיא וכיון שכן שפיר פסק הרמב"ם דאם ניסת ל"ת כמו שפוסק כן בכל איבעיא דלא אפשטא וכמו שפסק כן להדיא גם בהך איבעיא גופא דהחזיקה היא מלחמה דאם ניסת ל"ת עכ"ד והנה אף שאמר דבר חכמה עכ"ז עדיין אינו מיושב דאם איתא להך מיגו א"כ גבי רעבון נמי איתא להך מיגו דאי בעיא אמרה קברתיו וא"כ גם התם הי' לו להרמב"ם לפסוק דאם נסת לא תצא ומדחזינן להרמב"ם דפסק גבי רעבון דאינה נאמנת במת סתם ולא חילק בין נסת ללא נסת ש"מ דאפי' בניסת תצא א"כ ע"כ דליתא להאי מיגו וגם כי הסברא נותנת כן דאין זה מיגו כלל דאטו כ"ע דיני גמירי דמהני קברתיו לאלומי סהדותייהו עד דנימא דלהמני' במיגו דאי בעי אמר קברתיו הא בפשיטות נוכל למידייני' דלהכי לא אמר קברתיו משום דלא ידע דיהי' זה שום נ"מ לענין עדותו כלל ולא דמי למיגו דהחזיקה מלחמה בעולם משים דמיגו דהתם עדיף טובא דאי בעי שתיק עדיף טפי משארי מיגו דעלמא כמבואר בפוסקים משא"כ כאן שהמיגו הוא דאי בעי הייתה מוספת לומר קברתיו ובזה וודאי די"ל דמשום דלא גמירי דינא דלהוי מהני מידי לאלומי סהדותייהו לכך לא אמר ונמצא דאין כאן מיגו כלל וזה ברור וכיון שכן הדרינן לקמייתא דליכא לפרושא כן להרמב"ם וא"כ מאחר דהרמב"ם אזיל תמיד בשיטת הרי"ף רבו א"כ גם להרי"ף נמי לא ניחא לפרושא כן ועוד שהרי המהרי"ן לב בשם בעל העיטור הביא תשובת הרי"ף עצמו שפסק ג"כ כהרמב"ם דבלא קברתיו אם נסת ל"ת וא"כ וודאי דליכא לפרושי כן להרי"ף כמו שפירשוהו הרמב"ן וסייעתו ובלא ספק דהרמב"ן וסייעתו לא ראו אותה תשובה של הרי"ף ולכך הוי סבר דלהרי"ף באמת גם אם נסת תצא ולוה כתבו מה שכתבו אבל לפי עדות של בעל העיטור בשם הרי"ף וודאי דליכא לפרושי כדבריהם וזה ברור ועיין והה"מ פירש דהרמב"ם קמפרש לסוגיין כשיטת רש"י והמאור דלמשקר ל"ח כלל ובקברתיו פשיטא דמהימן והאיבעיא הוא בלא קברתיו ולענין בדדמי ונמצא דשפיר פסק הרמב"ם דבלא קברתיו א"נ ל"ת ומשום דס"ל דהוי בעיא דלא אפשטא עכ"ד והנה בדברי הרמב"ם הי' אפשר לומר כן אבל מה שרצה לפרש כן גם להרי"ף הא וודאי ליתא דא"כ למאי הוי צריך הרי"ף למפשט להך איבעיא דנאמן בקברתיו מעובדא דדיגלת כיון דבקברתיו לא קמיבעיא לן כלל וכבר הקשה עליו כן במוהרי"ן ל"ב מיהו יש ליישב קצת קושייתו של מוהריב"ל והיינו משום דתרי גווני בדדמי יש כאן הא' לענין עצם המיתה והב' לענין ההכרה וקפשיט מעובדא דדגלת דלהך בדדמי דההכרה בטב"ע לא חיישינן אבל הך בדדמי דבעצם המיתה ליכא למפשט מהתם דהא התם מיירי באסקוהו דהוי כקברתיו ונשארה באיבעיא ולכך לכתחילה בעינן קברתי' ואם נסת לא תצא ועיקר הפשיטות דמייתי מעובדא דדגלת הוא רק לענין משאל"ס דלא נבעו סי' אבל לענין מלחמה לא קפשיט מידי מהא דדגלת רק דנשאר בבעיא דלא אפשטא בלא קברתיו ובקברתיו לא קמיבעיא לן כלל כן יש לומר בישוב קושיא זו בכדי שלא לשווי' להה"מ כטועה בדבר פשוט כזה וקצת הי' נראה כן גם מתחילת לשון הרי"ף שכ' שמעינן דע"א נאמן במשאל"ס ודווקא היכי דאמר אסקוהו קמאי וכו' ומשמע דעיקר הפשיעות הוא על משאל"ס אבל מ"מ סוף לשונו שכ' וה"ה לע"א במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו משמע להדיא דגם זה יליף לה מפשיטותא דעובדא דדגלת וזהו דלא כהה"מ ומה דנקיע מתחילה משאל"ס היינו משום דהפשיטות הוא ממשאל"ס אבל אה"נ דגם לענין מלחמה קפשיט דנאמן בקברתיו מהא דדגלת וכיון שכן גם בדברי הרמב"ם לא ניחא לן לפרושי כן משום דמסתמא אזיל בשיטת הרי"ף ובפרט דחזינן להו כאן דשווין הם לענין עיקר פסק הלכה א"כ בלי ספק דגם בפירושא דשמעתין אולי בחדא שיטתא

לכך נראה עיקר דליכא לפרושי בשיטת הרי"ף והרמב"ם רק כמש"כ הה"מ בפירושו השני דהאיבעיא הוא בכל גווני בין בקברתיו ובין במת סתם והיינו דאי עיקר טעמא הוא משום מלתא דעל"ג למ"א אפי' לבדדמי נמי לא חיישינן דוודאי מידק דייק ולא יאמר בדדמי פן יתבדה ויאחז וא"כ אף בל"ק נמי נאמן ואי עיקר טעמא הוא משום דקא חיישינן למשקר ומכ"ש דחיישי' לבדדמי רק דבגדולה מזו יש לחוש דשמא משקר לגמרי וגם בקברתיו נמי אינו נאמן וכעין זה הוא שיטת הרשב"א והריטב"א אליבא דנפשייהו כמבואר בחידושיהם אלא שיש הפרש ביניהם בזה דלהרשב"א שב"א והריטב"א אי אמרינן דעיקר טעמא הוא משום מלתא דעל"ג למ"א א"כ מלתא דפשיטא הוא דוודאי לא חיישינן לבדדמי וכיון שכן למאי דפשטינן להך איבעיא מעובדא דדגלת דעיקר טעמא הוא משום מדל"ג תו לא חיישינן כלל גם לבדדמי ולכך גם במלחמה לא בעינן קברתיו כלל ואילו להרי"ף והרמב"ם אין זה מלתא דפשיטא בוודאי רק דמצינן לומר כן דמידק דייק שלא לומר גם בדדמי כיון שהדבר יהי' גלוי אבל ה"נ דמצינן למימר גם בהיפוך דהך טעמא דמדעל"ג לא מהני רק לענין שלא יהא משקר לגמרי אבל מ"מ אינו חש להיות נזהר שלא לומר בדדמי כיון שלדעתו כן הוא האמת שבוודאי מת א"כ לא מתיירא פן יתבדה ויאחז והש"ס קמבעי בסתמא בכל גווני בין בקברתיו ובין בל"ק היינו משום דנקיט שני צדדי האיבעיא היותר רחוקים זה מזה דאפשר דלא בעינן קברתיו ואפשר דגם קברתיו לא מהני רק דממילא שמעינן דיש בכלל זה עוד למיבעי דדלמא דווקא בקברתיו הוא דנאמן משום דמדעל"ג לא מפיק רק מחששא דמשקר ולא מחששא דבדדמי ולכך בל"ק אינו נאמן ולכך לא פירש הש"ס להדיא לאבעיתו לענין קברתיו ול"ק משום דבהנך תרי טעמא דקנקיט הש"ס למבעי איתנהו ממילא לכולהו בעייא ולכך להרי"ף והרמב"ם אף דפשטינן מעובדא דדגלת דעיקר טעמא הוא משום מדעל"ג מ"מ עדיין נשאר האיבעיא דבדדמי במקומה בבעיא דלא אפשטא ולכן לכתחילה בעינן קברתיו דווקא ואם נסת ל"ת ולא נעלם ממני שיש קצת דוחק בפי' זה אך נראה לענ"ד שאי אפשר לפרש שיטתם בשום אופן בענין אחר כאשר הוכחנו בדברינו לעיל שאין שום א' מהפירושי' מתיי שבי' לשיטת' ומ"מ המעיין ובקי בדרכיה' ירא' שאינו דוח' כלל כמובן

ומעתה נבאר המשך סוגייא דשמעתין לפי פי' זה דהא