שו"ת בית דוד קו

ולענין הלכה ס"ל לבעל המאור דבעיא זו לא אפשטא כלל דמההיא דדיגלת אין ראי' משום דמיירי בלא ראה ונמצא דלענין דינא דבמלחמה ואומר קברתיו וודאי דמהימן דהא ע"ז לא הי' האיבעיא כלל דלמשקר וודאי דלא חיישינן ובלא קברתיו במלחמה הוי בעיא דלא אפשטא ולכתחילה לא תינשא ואם נסת לא תצא לפי מש"כ הראשונים לפסוק כן בכל איבעיא דלא אפשטא ובתשאל"ס בראו הטביעה לכתחילה בעינן נמי סי' ואם נסת ל"ת ובלא ראי' הטביעה סגי בטב"ע לחוד ואפי' לכתחילה

והרי"ף כ' וז"ל ולא אפשט בעיין אלא מיהו כיון דאמרינן בפרקא דלקמן ההוא גברא דטבע בדיגלת כו' ואסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא לבתר ה' יומא שמעינן דע"א במשאל"ס נאמן ודווקא היכי דאמר אסקוהו לקמאי וחניתי לאלתר ואשתמודענא לי דאיהו פלניא וכדאסיקנ' למעשה דב' ת"ח כו' וכדאמרינן בעובדא דדיגלת ואסקיהו אגשרא והוא הדין לע"א במלחמה היכי דאמר מת וקברתיו ואי לא קמסהדי הכי אפי' תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכ"ש ע"א או אשה חיישינן דלמא אאומדן דעתא קמסהדו וכן הלכתא עכ"ל

והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והנ"י פירשו כוונתו דס"ל להרי"ף דהאיבעיא הוא בקברתיו דווקא ובלא קברתיו אף ב' עדים אינם נאמנים משום דחיישינן לבדדמי גבי עדים כמו דחיישי' באשה עצמה ולכך בלא קברתיו וודאי דאין כאן שום עדות כלל ובקברתיו קמיבעי לן אי חיישינן בע"א למשקר משום דלא דייקא או דלמא לא חיישינן לי' למשקר משום דמדעל"ג לא משקרי אינשי ונמצא דפירש האיבעיא בכאן הוא שווה ממש להך איבעיא דע"א ביבמה ובקטטה דשם ע"כ עיקר האיבעיא הוא אי חיישינן למשקר דהא שם ליכא שום חששא דבדדמי והא דהוכרחו לפרש כן בדברי הרי"ף אף כי דבריו באו בזה סתומים ולכאורה נוכל לפרושי אליבי' דהאיבעיא הוא בכל גווני וכמו דמפרש הרשב"א אליבי' דנפשי' דהאיבעיא הוא בין בקברתיו ובין בלא קברתיו וכדבעינן לפרושי לשיטתו לקמן היינו מחמת שני דברים חדא דמשמע להו מדכ' הרי"ף סתמא דבלא קברתיו אפי' ב' עדים אינם נאמנים דאפי' אם נסת תצא וא"כ ע"כ מוכח דזה לא הוי בכלל האיבעיא דאס"ד דגם לענין בדדמי הוי בכלל האיבעיא רק דלענין זה ס"ל להרי"ף דלא נפשטא מעובדא דדיגלת משום דשם כיון דאסקינהו תו הוי כקברתיו א"כ הי' צריך להיות דינו ככל איבעיא דלא אפשטא דאם נסת ל"ת ומדכ' סתמא ומשמע להו דגם אם נסת תצא ש"מ דס"ל דזה לא הוי בכלל האיבעיא רק דמלתא דפשיטא הוא דחיישינן לבדדמי גם בב' עדים ועוד דהרשב"א דקמפרש דהאיבעי' הוא בכל גווני הכי קמפרש לה דאי טעמא הוא משום מלתא דעל ג למ"א אפי' לבדדמי נמי לא חיישינן דמתיירא לומר בדדמי כיון שהדבר יהי' גלוי לכך מדקדק בעדותו הרבה שלא לומר בדדמי וכמש"כ התוס' ג"כ להך סברא ונמצא לפי מאי דקפשיט לה הרי"ף להך איבעיא מעובדא דדיגלת דלא חיישינן למשקר והיינו ע"כ דעיקר טעמא הוא משום מדעל"ג למ"א וכיון שכן גם לבדדמי לית לן למיחש ומאחר דחזינן להרי"ף דחייש לבדדמי גם לפי האמת א"כ ע"כ צריכינן לפרושי דלהרי"ף לא הוי זה בכלל האיבעיא כלל רק דלבדדמי וודאי דחיישינן ובלא קברתיו וודאי דלא מהימני אפי' בעדים והאיבעיא הוא רק לענין משקר והרשב"א לשיטתו ס"ל באמת דנפשטא מעובדא דדיגלת גם לענין בדדמי ולא קמצריך קברתיו כלל ודו"ק וקבעי למפשט מעובדא דב' ת"ח והוי ס"ד דמיירי בלא העלום וכמש"כ התוס' וכדמוכח מהך דקאמר ותסברא כו' וכמש"כ במהרש"א והיינו לפי מאי דלא ידע הפשטן לחלק בין משא"לס ליל"ס א"כ באומר בפירוש ששהה עליהם כדי שתצא נפשם תו הוי כקברתיו דליכא עוד לחששא דבדדמי כיון ששתו כשת"נ א"כ בוודאי מתו רק דאפ"ה אית לן למיחש למשקר כיון דאיהי לא דייקא דמכיון שתדע דנפל לים תו לא תידוק אי שהו עליהם כשת"נ ומדלא חיישינן לזה ש"מ דעיקר טעמא הוא משום מדעל"ג ולא חיישינן למשקר כלל וזה פשוט

ובהא דקדחי ותסברא כו' אלא דקאמרי דאסקינהו וחזינהו לאלתר וקאמרי סימני' כו' לכאורה אינו מובן לפי שיטה וו דהא אכתי לא פלטינן בזה מחששא דמשקר ואימא דכולה מלתא הוא שקר שלא טבעו ולא ראו גם סי' כלל אך כבר הרגישו בזה הראשונים ונאמרו בו ג' פירושים הר"ן בתשובותיו סי' ג' פי' דמיירי דהנשים לא הכירו כלל לאותו הת"ח ולא לנשותיהן רק שהעידו שאנשים כאילו עם סימנים אילו נטבעו ואסקינהו ומזינהו ואנן הוא דידעינן שסימנים אלו נמצאו בבעליהן של אלו הנשים ומכיון דהנשים המעידות לא ידעי כלל בשל מי הם מעידים תו ליכא למיחש למשקר דלמה להם לשקר בחנם כיון דאינן יודעות למי נוגע עדותן ועיינתי בחידושי הרמב"ן למס' יבמות והנה גם הוא רמז בקצרה להך פירושא וז"ל בדאמרי סי' עסקינן כלומר סי' מובהק כדרך שנותנים סימנים לאבידה ולא שידעו פלוני ופלוני טבעו והכרנו בהם לכשפלט אותם הים בסי' פלוני שהי' יודעין בהם (בפנים) או כיוצא בו דא"כ כ"ש בהיכרא דטב"ע דמהימנא אלא משום עדות העד קאמרינן שאין העד נאמן אלא כגון שלא הי' מכירים בהם או שאמרו סי' שיש להם במקום המוצנע כו' ע"כ ובמש"כ אלא כגון שלא הי' מכירין בהם כיון לתירוץ הר"ן ומש"כ או שאמרו סי' במקום המוצנע כיון להך פירושא שנכתוב להלן בשמו אלא שבמלחמות לא הזכיר מהך פירושא דהר"ן כלום ולא כתב רק אידך פירושו השני משום דכן נראה לו מסתמא לעיקר והיינו מטעמא זא שיתבאר אי"ה להלן בדברינו

והרמב"ן במלחמות והרשב"א והריטב"א והנ"י פירשו דקאמרי סימנים שהי' להם במקום מוצנע ופירשו דבריהם בב"ש וכן בביאורי הגר"א דהכוונה דמדידעו סימנים כאילו שהם במקום הסתר מוכח ע"כ דראו אותם במותם דבחייהם א"א שנשים דעלמא ידעו סימנים כאילו באנשים אחרים וא"כ ע"כ ידעינן דלא משקרות

ומהר"י בן לב הביא עוד בשם הריטב"א שכ' בשם רבו דהכוונה הוא שהנשים אמרו הסימנים קודם שראו אותן הסימנים ור"ל דיש עדים שראו שנטבעו והעלום רק דלא ידעינן חי המה ובאו הנשים והעידו שהמה ראובן ושמעון ולראי' שכן הוא אמרו שיחפשו אחרי סימנים שיש להם בגופן תחת בגדיהם שיש לראובן ושמעון סימנים אלו ואלו ויבוקש הדבר וימצא שכדבריהם כן הוא ועכ"פ לדברי כולם הנה מאי דצריכינן לסימנים לאו משום דחיישינן דטעי בט"ע בדדמי וכמש"כ לשיטת בעה"מ ורש"י וכן כ' התוס' רק בכדי שנדע דלא משקרות אבל בטב"ע בחזינהו ליבא למיחש לשום טעות בדדמי משום דניכר הוא היטב וליכא למטעי בי' כלל

והרב בלח"מ התעורר בקושיא זו שהקשינו לשיטת הרי"ף דמאי אהני סימנים כיון דחיישי' למשקר ותירץ דעד כאן לא אמרינן דהאשה לא דייקא וסמכה אבדדמי אלא לפום ס"ד דהפשטן דמיירי בלא העלים רק דבשהו כשת"נ לחוד סגי דבזה הוא דאמרינן דלא דייקא דמכיון שידעה שנטבע תו לא איכפת לה אם שהו אם לא שהו ואמרה בדדמי דוודאי לא עלה אבל בהעלום תו דייקא שפיר דחיישא לדלמא עלה ובאמת כי הך קושיא ופירוקא איתא במרדכי והרב בחמדת שלמה הסבירו קצת באופן אחר דלס"ד דבטביעה ושהו כשת"נ סגי וכיון דבטביעה לחוד משתרייא תו לא דייקא אכדי שת"נ אבל מאחר דידעה דבטביעה לחוד בלא העלום לא משתרייא כלל תו לא שייך בדדמי ודייקא שפיר אם העלום או לא העלים וישר בעיני אלא שכ"ז א"א לומר בדברי הרי"ף דא"כ למאי איצטריכו כלל הך דקאמרי סימנים דאמר הש"ס והמרדכי לשיטתו אזיל דגרים א"נ דקאמרי סימנים והוא שינויא אחרינא או דגם אם לא נגרוס אי נמי נוכל לפרש כמו א"נ כמש"כ כ"ו המרדכי עיי"ש אבל בהרי"ף א"א לומר כן דא"כ לא הוי צריך למפשט מעובדא דדגלת דכיון דגם מסוגיא דידן מוכח דאף למאי דדחי הש"ס נמי סגי באסקינהו וחזינהו לאלתר ויותר נ"ל לומר דהמרדכי בקושייתו הוי סבר דפירוש האיבעיא הוא משום דחיישינן לדלמא משקר וכהרי"ף ולכך הוי קשה לי' ובתירוצו מסיק דעיקר החששא הוא משום בדדמי וכפי' רש"י ובעה"מ ולכך בהעלום תו ליכא לחששא דבדדמי כלל והמעיין בלשון המרדכי יראה שכו