שו"ת בית דוד קה

משקרי אינשי ה"נ לא משקר או דלמא טעמא דע"א משום דהיא גופה דייקא ומנסבה והכא לא דייקא וקבעי למפשט מעובדא דב' ת"ח כו' שטבעו והשיא ר' נשותיהן עפ"י נשים והא מים כמלחמה דמי ומאה נשים כע"א דמי ואפי"ה השיא ר' נשותיהן וש"מ דע"א מהימן וקדחי ותסברא הא מים שאל"ס הוא ומשאלה"ס אשתו אסורה אלא הב"ע דקאמרי דאסקינהו וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים דלאו עלייהו קסמכינן אלא אסימני' עיי"ש כל הסוגיי'

הנה בפירוש איבעיא זו פירש"י בד"ה והכא לא דייקא ותרווייהו אמרי בדדמי כן הדברים כאשר אתה אומר נראה להדיא דדעתו לפרש דהאיבעי' הוא אי חיישינן גבי ע"א דאומר בדדמי כמו דחיישינן באשה עצמה או דל"ח כן גבי ע"א שיאמר בדדמי שמעינן מינה דהיכי דלא שייך הך מילתא דבדדמי כגון שאומר קברתיו פשיטא דמהימן כמו האשה עצמה דנאמנת בקברתיו וזהו עצמו שיטת הרז"ה בספר המאור שפסק דבקברתיו וודאי דמהימן כיון שאפי' היא מהימנא ובלא קברתיו הוי בעיא דלא איפשטא ולא מהימן ע"א אלא בדאמר סימנים והוסיף עוד הבעה"מ לתרץ הא דבעובדא דדגלת לא בעינן סימנין היינו משום דהתם מיירי דהשושבין לא ראה הטביעה ולכך ליכא בדדמי וסגי בט"ע לחוד והך עובדא דת"ח מיירי בראו הטביעה ולכך בעינן סימנים דווקא ושיטה זו דחיקא טובא א' קשה לשנא דהש"ס דקאמר טעמא דע"א משום דמלתא דעל"ג לא משקר או דלמא כו' משמע דעיקר החששא הוא שמא משקר ב' ועוד קשה דהא כהך לשנא דהאיבעיא מיבעיא לן ג"כ לעיל גבי ע"א ביבמה והתם וודאי דלית לן לפרש רק אי חיישינן למשקר או לא דהא התם ליכא שום בדדמי שיאמר א"כ ה"נ מסתמא עיקר האיבעיא כה"ג הוא וכן גבי ע"א בקטטה נמי מיבעיא לן כהך לשנא ממש והתם נמי עיקר האיבעיא הוא אי חיישינן למשקר או לא ואין לומר דגם התם איכא חששא דבדדמי משום דהאיבעיא הוא אליבא דמ"ד דטעמא דע"א בקטטה משום דאמרה בדדמי ופירש"י שם כ"מ סכנה שראתה אינה נותנת דעתה לומר שמא לא מת ולא אנשא דהואיל וסניא לי' לא דייקא כולי האי עכ"ל וא"כ איכא למימר דגם הבעיא הוא בכה"ג משום דחיישינן דיאמר העד בדדמי בכה"ג שפירש רש"י ובאמת בכל דוכתא דמהימנינן לע"א ג"כ איכא חששא דבדדמי משום דהיכא דרואה אותו בסכנה אומר בדדחי שתת רק היכי דאיכא סברא דדייקא לא חיישינן לזה משום דאיהי דייקא אבל היכי דסניא לי' וליכא סברא דדייקא לכך נשארה החששא דבדדמי על מקומה ובכה"ג נוכל לפרושי ג"כ האיבעיא דע"א ביבמה אך ז"א דליכא לפרושי הכי חדא דדחוק מאוד לפרושי דהנך תרתי האיבעי' יהיו אליב' דהך מ"ד דס"ל דטעמ' דקטטה משום דאמרה בדדמי דלאידך מ"ד משמע דלא חיישינן בעלמא להך בדדמי ועוד קשה דא"כ גם בעלמא ניחוש שמא אומר העד בדדמי ומה שכתבנו בזה משום דאיהי דייקא אינו מיושב כ"כ משום דהא אכתי איכא למיחש דאיהי כיון שנתברר לה שהי במקום סכנה תאמר בדדמי שבוודאי מת ולא תידוק יותר וכמש"כ הרמב"ן במלחמות להך סברא לענין משא"לס עי"ש אלא ע"כ דלא חיישינן לזה אלא בקטטה להך מ"ד דאמרה בדדמי דכיון דסניא לי' מיד שתראה סכנה פורתא תאמר בדדמי אבל בעלמא ל"ח כלל לזה וא"כ גבי ע"א נמי לא יאמר בדדמי ג. ועוד קשה להך שיטתא דאמאי לא חיישינן באמת למשקר ומהיכי פשיטא לי' דבקברתיו וודאי דמהימן ומש"כ המאור בזה וז"ל דהא אפי' איהי נמי מהמנא אין הנידון דומה לראי' ומשום די"ל דדוקא איהי הוא דמהימנא ול"ח לה למשקרא משום חומר שהחומרת בסופה לכך חיישא שלא תתקלקל וכדאמרינן בריש האשה רבה אבל ע"א דלא חייש לקלקולא דידה וודאי דיש לחוש נמי למשקר ואע"ג דלעיל (צג ב) אמרינן כן איכא דאמרי הא לא תיבעי לך כיון דאפי' איהי מהימנא כו' ומוכח דיש ללמוד בק"ו ע"א מאשה עצמה שאני התם דעיקר האיבעיא הוי דלהכי לא להוי נאמן ע"א משום דזימנין דרחמא לי' ולא דייקא ולכך שפיר קאמר ק"ו כיון דאיהי מהימנא ולא חיישינן להך דזימנין דרחמא לי' א"כ כ"ש דע"א מהימן דכיון דלא חיישינן להך מלתא דזימנין דרחמא לי' תו הדרא סברא דדייקא לדוכתי' וא"כ אין כאן שום חשש בהאי סהדותא דע"א אבל לענין חששא דמשקר ברווחא י"ל דאיהי מהימנא טפי מע"א משום דאיהי חיישא לקלקולא משא"כ ע"א וכן כ' הרשב"א בחידושיו להך סברא עיי"ש והוא נכון מאוד. ועוד קשה הא דאמרינן בשמעתין דחזינהו לאלתר וקאמרי סי' דבאיזה סימנים מיירי אם במובהקים גמורים דמהני אפי' אי סימנים דרבנן וכגון נקב יש בצד אות פלוני א"כ תיקשה למאי בעינן דחזינהו לאלתר ומש"כ האחרונים בזה דלרבותא קאמר דאף דחזינהו לאלתר מ"מ לא סגי בלא סי' זה וודאי דחוק טובא ואי מיירי בסי' אמצעים דלא מהני בלחודייהו אי סי' דרבנן והטב"ע בלחוד נמי לא מהני משום דחיישינן לבדדמי ורק צירוף שניהם הוא דמהני דמהשתא אתי שפיר הא דבעינן לתרווייהו דווקא אך תיקשה לפ"ז הא דאמרינן לקמן בעובדא דשומשמי סבר ר"ח למימר היינו שני ת"ח כי איך הוי סבר לדמותו אהדדי כיון דבב' ת"ח הוי נמי צירוף הטב"ע משא"כ בשומשמי וא"כ לא דמי אהדדי כלל מיהו לזה יש לומר דר"ח ס"ל דסי' דאורייתא וכדסבר רבא במס' ב"מ (ועיין בס' משכנת יעקב) ולכך הוי מוקי לעובדא דב' ת"ח בסי' לחוד מבלי צירוף הטב"ע ושפיר הוי סבר לדמינהו אהדדי וסתמא דש"ס הוא אליבא דרב אשי דמספקא לי' במס' ב"מ סי' דאורייתא או דרבנן ובכדי לחוש להך ספיקא דסי' דרבנן קמוקי לה דאיכא טב"ע בהדי נירוף סי' ומשום דצירוף שניהם מהני אפי' אי סי' דרבנן וא"כ שפיר מצינן לפרושי לשיטה זו דמיירי בסי' אמצעים ולק"מ וזה פשוט אבל הא וודאי דלא קשה דאכתי לוקמי בסי' מובהקים ממש ולא נצטרך לומר דחזינהו לאלתר חדא דזהו גופי' קבעי הש"ס להשמיעינו דצירוף שניהם מועיל אפי' אי כל א' מהן לבדו אינו מועיל ובכדי דלא נימא מה שלא יצדק להיות נפרד לא יצדק להיות מחובר ג"כ ועוד כיון דמגדר הסימן המובהק הוא שלא ימצא אפי' בא' מאלף וא"כ הוי כמילתא דלא שכיחא ולא בעי לאוקמי להברייתא במילתא דלא שכיחא ולכך באמת כל מקום שהוזכר סתם סי' בש"ס מיירי הכל בסי' אמצעיים דוק ותשכח ה. ועוד קשה הא דקאמר הש"ס ותסברא דהא משאלה"ש אשתו אסורה דנראה מזה דהבין דהפשטן הי' סבור דמיירי בלא העלום וכמש"כ התוס' ויש להבין דמנ"ל להך מלתא דהפשטן הי' טועה כ"כ ולא ידע מהך דמשא"לס אשתו אסורה דאימא דשפיר ידע דמיירי באסקינהו וחזינהו רק דלא ידע מהא דקאמרי סימנים ולכך שפיר קפשיט דהא באסקינהו וכו' אכתי לא פלטינן מחששא דבדדמי בלא סי' ומדלא מייש"י לה ש"מ דעיקר טעמא הוא משום מדעל"ג ולא חיישינן לטעמא דדייקא והאחרונים נדחקו בזה דה"ק דהא גם לדידך ע"כ דצריכת לאוקמי באסקינהו וחזינהו וא"כ נוכל לאוקמי גם דקאמרי סי' וזה דחוק ואינו במשמעות לשון הש"ס כלל מיהו אין זה קושיא כ"כ די"ל דלהכי הוי פשיטא לי' דהפשטן הבין דמיירי בלא אסקינהו כלל דא"כ איך לא ידע דאיכא לאוקמי דמיירי נמי בקאמרי סימנים אלא ע"כ דהבין דהברייתא איתא כפשטה דתני בה וטבעו לחוד וזה לבד הי' עדותן של הנשים וניהי דמצינו לאוקמי בשהה עליהם כדי שת"נ משום דזהו נכלל בכלל וטבעו דתני בברייתא דבלא"ה לא מקרי טביעה כלל אבל לומר דאסקינהו זה לא עלה על דעת הפשטן מדלא תני בברייתא והעלום ולזה קפריך שפיר ותסברא דאיך אפשר לאוקמי הברייתא דמיירי כפשטה ממש בלי שום הוספת דברים דהא משאל"ס הוא וכו' ובזה אתי נמי שפיר דפריך ממים שאל"ס ולא פריך ממים שיל"ס משום דזה ידע שפיר דגם הפשטן מצי לאוקמי בשהו עליהן כדי שת"נ וכדכתיבנא

ועוד הקשה הרמב"ן דמאי דוחקי' לאוקמי בראו הטביעה ובדקאמרי סי' דווקא לוקמי בלא ראו ובלא סי' (וקושיא זו אינו רק להמאור דלרש"י נוכל לומר דל"ש לחלק בין ראה ללא ראה) ולא נעלם ממני מה שכתבו האחרונים בישוב מקצת מהקושיות אלו אולם עם כל טרחתם לא בא לכלל ישוב גמור ומידי דוחק לא נפיק גם יש מהקושיות שאין להם ישוב כלל אפי' במקצת: