שו"ת בית דוד קב

בשם מהרי"ט (וספרו אין ת"י לעיין בו) ואחרון אחרון חביב הוא רבינו הגדול הגאון בביאוריו לשו"ע אהע"ז סי' י"ז ס"ק פ"ג בליקוט שכ' בקצרה לכל הדברים האלו ומסקנתו דלא חיישינן לשאל' כלל

הן אמת שראיתי בליקוט ההוא דבר זר ותמוה מאוד שכתב וז"ל ועיי"ש בתוס' כמה דחוקים דללישנא דחיישינן ולבסוף נשאר בקושיא וגם התי' הראשונים דחוקים למאוד עכ"ל דנראה ממנו דהבין דהך אבל קשה שסיימו התוס' בדבריהם בסוגיין דיבמות ד"ה כליו המה מדברי התוס' שמקשים על דבריהם דלעיל ונשארו בקושיא והוא שגגה גדולה בכוונת פשט לשונם והאמת הברור דהך אבל קשה שכתבו התוס' אינו דרך קושיא רק הוא פירוש לדברי המקשה בגמ' והוא סיום דבריהם דלעיל וחסר בדבריהם תיבת לי' והכי קאמרי דזה פשיטא לי' להמקשה דאפילו אי חיישינן לשאלה מן התורה אבל מדרבנן לא חיישינן לשאלה אבל קשה לו ר"ל להמקשה) היכי מפקינן מקרא דמהדרי' חמור בסי' אוכף ניחוש לשאלה מה"ת ובזה דבריהם מתאימים ומכוונים לדברי הרא"ש בפ"ק דמציעא סו' נ' עיי"ש ודו"ק וגם ראיתי עוד בביאוריו סי' הנ"ל ס"ק ק"ז בליקוט הגדול בסוף דבריו במש"כ לפרש דברי התוס' עפ"י דברי המרדכי והשיג על המהרש"א ועל ים של שלמה וגם זה תמוה מאוד דדברי התוס' אי אפשר לפרש כן מאחר שהתוס' פירשו דחיישינן לשמא משקר ואכמ"ל והמשכיל יבין אשר לזאת אני מסופק אם הנהו ליקוטים רבינו הגדול ז"ל אמרם מ"ח יתר הדברים שכ' בליקוט פ"ג המה נכונים מצד עצמם וראוים למי שאמר'

ומעתה אחרי שנתבאר ת"ל דמעיקר הדין היוצא מתוך סוגיית התלמוד והראשונים כולם ל"ח לשאלה ודעת הרא"ש והטור דחיישי' לשאלה הוא דעת יחיד נגד כל הני רבוותא דלעיל וא"כ אין לנו לחוש רק לדברי האחרונים בתשובותיה' שנמשכו אחרי דברי הב"י בזה שפס' דחיישי' לשאל' א"כ שפיר יש לנו לסמוך אדברי מהרי"ט שכ' דבציצית וכן בכל כליו ל"ח לשאלה אף לפי דברי הסוברים דהלכתא דחיישינן לשאלה משום דציצית או כל כליו לא מושלי אינשי משום דהם אמרו והם אמרו

והנה בספר זכרון יוסף כ' עוד להתיר דבלבושא עלאה ותתאה לא חיישינן לשאלה ויליף לה מהא דאמרי' בב"מ בס"פ המקבל דסכינא דאשכבתא כיון דמישגמי קפדי אינשי ולא מושלי דמוכח מינה דכל שעשוי לפגום לא מושלי אינשי ובמס' מעילה דף י"ח איתא דלבישא עלאה ותתאה מיפגמי ולפ"ז וודאי אין דרכם להשאילם כמו סכינא דאשכבתא וכמה מעליא הא שמעתא לתקנות עגונות דמעתה לא נצטרך לסברת עצמינו לדמות מלתא למלתא להא דאחר בש"ס כיס וטבעת לא מושלי אינשי כיון דלפי דבריו מוכח מהש"ס דלבישא עלאה ותתאה לא מושלי אינשי וא"כ בנ"ד נמי שהכירו החלוק והשארא' שהם לבושא עלאה ותתא' א"כ לא חיישינן בהו לשאלה אף לשיטת הרא"ש והטור דס"ל דחיישינן לשאל' גם לפי המסקנ'

אך באחת דבריו תמוהים מאוד דחה ענין מידי דעשוי לפגום דאמרינן במעילה לגבי הך דקפדי אינשי ולא מושלי דהך דקפדי אינשי ולא מושלי דאמרינן בב"מ העיקר בקפידא תליא מלתא דסכינא דאשכבתא קפיד עלי' טובא שלא לפגום והא לגבי עצמו נמי קפיד עלי' שלא להשתמש בו בדברים אחרים ולכך הוי מוקצה לענין שבת כדאמרינן בשבת (קכ"ז ע"ב) סכינא דאשכבתא כיתד דמחרישה דמיא עיי"ש משא"כ בההיא דמעילה דהעיקר בפגימה תליא מלתא ולא בקפידא דאף שאינו מקפיד עליו מ"מ כיון דעשוי למיפגם אפילו כ"ש דלא קפדי אינשי עלי' כלל אפ"ה לא מעל עד שיפגום תדע דאלת"ה א"כ לא יהיו דברים העשוין להשאיל ולהשכיר רק כוס וטבעת של זהב דאמרינן התם במעילה דלא מיפגמי כלל אבל שאר דברים הא מסקינן התם דכולן עשוים לפגום ואין נ"מ רק אי מיפגמי לאלתר אי לאח"ז קצת אבל מ"מ כלהו מיפגמי וא"כ בכלהו נאמר שאינם מדברים העשוין להשאיל ולהשכיר ר רק כוס וטבעת הוי מדברים העשוין להשאיל והא וודאי דליתא ולכך דברי בעל זכרון יוסף בזה אינם נראים כלל ויכול לו מה שחידש בזה ואינם ראוים לצרפם אפי' לסניף בעלמא רק דברי המהרי"ט שפיר יש לצרפם להתיר בנידון דידן

ומעתה בנידון דידן שהכירה כל הבגדים שעליו קצתם בטב"ע וקצתם בסי' מובהקים ביותר דסמכינן עלייהו אפילו אי סי' דרבנן וגם לפי הנראה הכירה כולם בטב"ע והסי' שאמרה משום שנראה לה שזה מועיל יותר לאמת דברי' וכן יש לדקדק גם מתוך גב"ע (ויוכל כ"ת לשאלה שנית ע"ז דמעתה לא נצטרך לדקדק על הסי' אם הם מובהקים ביותר אם לאו) ואין לצדד ולחפוש ולמצוא לה שום צד היתר זולת זה ע"כ נלענ"ד דשפיר יש לסמוך על היכר הבגדים להתיר לה ולהתנסבא לכל גבר דתיצביין אך לבעבור כי הוא דבר חדש כי בכל ספרי התשובות הנמצאים בידי לא מצאתי לאחד מהם שיסמוך על היתר זה לבד וגם הרב בעל מגיני שלמה עצמו עם כי הוא הי' הראשון להשיג על הב"י והאריך בראיות דלא חיישינן לשאלה עכ"ז בתשובותיו הנקראים תשובות פני יהושע בחלק האע"ז סי' ח' כתב בעצמו אף כי אני אינני חושש לשאלה דעתי בטלה נגד רבותי החולקים עלי הנה הוא עצמו לא רצה לסמוך על דבריו בזה הגם כי בנידון דידן יש לצרף עוד הך סברא דציצית וכל כליו שכ' מהרי"ט מ"מ משום זה לחוד וודאי דלא סמכינן דמאוד נכונים דברי מהרא"י בזה דאין לנו לבדות סברא מליבינו כנ"ל ע"כ לא רציתי לסמוך על דעתי לבד בזה כ"א בצירוף שני רבנים מובהקים ומפורסמים בהוראה ואז אהי' גם אני סניף להם להתירה ובזולת זה הנה דברי בטלים אלה דברי ידידו דו"ש

דוד טעביל במה' משה זללה"ה

סימן ךב

לכבוד הרב המופלג חריף ושנון ובקי מוהר"ר ישעי' נ"י הרב בק"ק בחריסאוו

קבלתי מכתבו וראיתי מתוך מכתבו שכל עיקר החששא שלו ושל הרב דספרדים הוא מחמת שחין כאן שני עדים המכירים ח"י הרב דחסמינא דמשמע מיני הא אילו הי' כאן שני עדים המכירים ח"י תו לא הוי בי' שום ספיקא ושריא להתנסבא ואשתמיטתי' להו דברי הט"ז סי' קמ"ב ס"ק ד' הביאו הב"ש סי' קמ"ב ס"ק ז' שכ' דח"י הרב לחוד נא מהני לראי' שנתגרשה ול"ד לקיים שטרות שאינו אלא מדרבנן ולכך נאמן הרב אבל להוציא א"א מחזקתה בעינן עדות גמורה עיי"ש ובט"ז עצמו הוסיף עוד דאפילו ב' עדים נמי לא מהני משום דהוי מפי כתבם וצריכה מעשה בי תלתא דווקא עיי"ש ואין להקשות על דבריו מהא דאמרינן ביבמות ק"ו ע"א אמר רבא אמר ר"ה חולצין אעפ"י שאין מכירין כו' לפיכך אין כותבין אלא א"כ מכירין ורבא דידי' אמר כי' לפיכך כותבין אעפ"י שאין מכירין ופירש"י עדים הרואים החליצה כו' א"כ ש"מ דח"י ב' עדים מהני בחליצה וכן היא להדיא ברי"ף וברמב"ם דכל שנים שראו החליצה יכולים לכתוב לה שטר שחלצה וא"כ תיקשה מ"ש גט מחליצה הן אמת דלפי מש"כ הרב בעל נו"ב בחלק אהע"ז סי' נ"ד דיבמה לשוק לא מיקרי דבר שבערוה א"כ ח"ר מחליצה לגט אבל כבר הושג בזה מהגאונים הבאים אחריו והעלו דהעיקר כדברי המרדכי דגם זה מקרי דבר שבערוה וא"כ הדק"ל על הט"ז מ"ש גט ממליצה אך באמת אין זה קושיא דשאני חליצה דאינה יכולה לברר שחלצה כ"א בעדים לכך תיקנו בזה חכמי הש"ס שיתנו לה שטר לראי' וכדאמרינן אתקין רב יהודא בגיטא דחליצה וכו' לכך תיקנו שיועיל גם שטר שחתומים עליו שני עדים לחוד וכיון דדין שטר יש לו תו אמרינן ביה עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בבי תלתא דמו אבל גבי גט דבזמן הש"ס היו נותנין הגט עצמו להאשה להיות בידה לראי' שנתגרשה רק אח"כ בדורות האחרונים נהגו לעכב הגט ת"י המסדר ליתן לה שטר ראי' שנתגרשה ולא נעשה ואת מתקנת חז"ל וכיון שכן תו ל"ל דין שטר דנאמר בו עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בי תלתא ולכך בעינן מעשה בי תלתא