שו"ת בית דוד קא

הקשה עליו הנו"ב מסוגיא דב"מ מהא דפריך אלא הא דתניא מצא קשור ולשיטת הב"ש תיקשה ולטעמיך דסי' דרבנן הא ג"כ חיישינן לשאלה ועיין בנודע ביהודא דדחק א"ע לתירץ אך מ"מ מידי דוחק לא נפקי וכיון שכן זכינו לדין דלהך לישנא דסי' דרבנן לא חיישינן לשאלה

והשתא דאתינן להכי נלענ"ד דגם ללישנא דסי' דאורייתא נמי לא חיישינן לשאלה משום דהעיקר כשנויא בתרא ואב"א כליו בחוורי וסומקי וכמש"כ התוס' ביבמות דלמסקנא לא חיישינן לשאלה וכן הוא להדיא בחי' הרשב"א למס' יבמות עיי"ש דהוא פסק דסי' דאורייתא ופסק דל"ח לשאלה וכן הביא הב"י בשם הנ"י והר"ן

וגם בתשובות הב"ח שהבאתי לעיל בהג"ה העלה דמסוגיא דיבמות משמע דלמסקנא לא חיישינן לשאלה (ולפי מה שבארנו לעיל נמי משמע דלא חיישינן לשאלה) אלא דאח"כ נאדי הב"ח מזה משום דמסוגיא דב"מ משמע איפכא ולכך טרח להשוות גם סוגיא דיבמות לסוגיא דב"מ וכמו שהבאתי לעיל בהג"ה והנה עיקר דיוקו דמסוגיא דב"מ הוא ממאי דהקדים תירוצא דאב"א כליו בחוורי וסומקי קודם אלא הא דתניא מצא קשור בכיס ודייק מני' דלהכי אקדמי' להך איב"א כדי שיהי' קושיית אלא הא דתניא קאי גם אהך אב"א וכדי להורות לן דגם לפי הך תירוצא דאב"א קיימי הך תירוצא כליו דחיישינן לשאלה ובדיוק זה נסתבכו הרבה מהגאונים בתשובת חינוך בית יהודה מסי' קכ"ח עד סי' קל"ב ולענ"ד דהך דיוקא לאו מלתא היא כלל משום דעדיין גם לדבריהם לא תיקנו כלום ליישב דברי הגמ' משום דאכתי קשה למה נכנס הך תירוצא דאב"א להפריד בין הדבקים בין קושיית דאלא חמור בסי' אוכף ובין אלא הא דתניא מצא קשור בכיס דשני הקושיית המה מענין אחד וא"כ למה זה נכנס הך אב"א בין הדבקים ולפי דבריהם יותר ה"ל להקדים הך תירוצא דאב"א גם כן קודם קושיית דחמור בסי' אוכף היכי מהדרינן והאמת הברור כמש"כ בתורת חיים דצריך להפך הגירסא והך אב"א מקומו הוא אחר קושיית אלא הא דתניא מצא קשור בכיס בסוף הסוגיא והדין עמו דאטו האי אב"א היא פרשת ויהי בנסוע הארון שנעקר ממקומו ובא לכאן להורות לנו איזה חידוש דין אין זה אלא תימא ואף דהרב בנו"ב כתב עליו דא"כ בטלו ונסתרו כל הדינים היוצאים מהש"ס ונתת תורת כאו"א כו' אני אומר האמת עד לעצמו שהוא נכון יותר מכל פלפולין שהעלה שם בכדי ליישב השינוי שבין שני הסוגיות הנ"ל

ולמען לא אהי' כמפליג בדברים הוצרכתי קצת להטפל בדבריו ולהראות שאין פלפולו שם נכון דמש"כ דלהכי נכנס האב"א להפריד בין הדבקים משום דשני הקושיות אינם מענין אחד דהא דמקשה מחמור בסי' אוכף היכי מהדרינן היינו להוכיח דסי' דרבנן אבל קושיא השני' מהא דמצא קשור בכיס קאי אעיקרא דמלתא להוכיח מניה דסי' דאורייתא והוכיח כן מדברי התוס' ד"ה וניחוש לשאלה והביא עליו דברי המהרש"א מה שמקשה ומתרץ שם וכ' עליו דהעולה מזה דהמקשה שהקשה וניחוש לשאלה ע"כ דלא אסיק אדעתי' שמיירי שהוא עצמו מצאו שא"כ אין מקום לקושייתו אלא סבר כיון שסתמא תנן מסתמא מיירי שמצאו אחר וא"כ לפי סברתו זאת ממילא מוכח דסי' דאורייתא כקושיית התוס' וא"כ איך נוכל לומר דקושיא זו היא להוכיח ע"י דסי' דרבנן מדלא חיישינן לשאלה דהרי מהך גופיה מוכח דסי' דאורייתא אלא וודאי קושיא בפ"ע היא ואין לה ענין להאיבעיא דלעיל ולכך לא ערבינהו עם הקושיא דלעיל קודם ואב"א עכ"ל

והנה מלבד שדבריו דחוקים מאוד בהבנת הקושיא דא"כ טפי ה"ל לאקשויי בהדיא ולמימר אלא ש"מ דסי' דאורייתא ולא חיישינן לשאלה וגם לא הי' לו לקבוע קושייתו כאן אלא מקודם בין הנך פשיטותא דפשיט דסי' דאורייתא ועוד דאכתי תיקשה על המתרץ אמאי לא קמשני מידי עלה הך דבעי לאוכוחי מינה דסי' דאורייתא ואי משום דה"ל למלתא דפשיטא דמצינן לאוקמי' דמיירי במצאו בעצמו א"כ לא הי' צריך לשנויי כלום גם על קושיית וניחוש לשאלה דהא בהך אוקימתא דמיירי במצאו בעצמו מתרצי כולה שפיר ואם כן יותר ה"ל לשנויי דמיירי במצאו בעצמו דבזה היה מתרץ הכל

עוד אני אומר שבמח"כ טעה בהבנת כוונת המהרש"א דהמהרש"א ה"ק דאי סי' דאורייתא א"כ וודאי דהברייתא מתפרשא כפשטא דמיירי במצאו אחר ולכך שייך שפיר לאקשויי דניחוש לשאלה אבל אי נימא דטי' דרבנן ידע המקשה שפיר דאיכא לאוקמי במצאו בעצמו ולכך לא מצי למפשט מינה דסי' דאורייתא ומ"מ פריך שפיר וניחוש לשאלה משום דכיון דסי' דאורייתא מסתמא איירי הברייתא במצאו אחר כפשטא דמלתא ולכך פריך שפיר וניחוש לשאלה וכוונתו אלא וודאי דסי' דרבנן ומיירי במצאו בעצמי וזהו ברור בכוונתו וא"כ אין מקום לדבריו כלל ובאמת שדברי המהרש"א בזה דחוקים קצת כאשר גם אנחנו כתבנו כן לעיל בדברינו אמנם עכ"ז אין בדבריו כוונה אחרת זולת זה ואין לומר שכוונת בעל נו"ב הוא לפרש הסוגיא דלא כמהרש"א משום דדחיקין לי' דבריו בזה וכמש"כ כי המעיין בדבריו יראה להדיא שבנה יסודו על דברי המהרש"א עיי"ש בדבריו ותראה כי כן הוא ואם באנו להוכיח כן מעצמינו בכדי ליישב הסוגיא ולהנצל מקושיית המהרש"א הנה כבר כתבנו לעיל בדברינו ליישב הסוגיא היטיב בלי שום גמגום עפ"י תירוצא בתרא דהתוס' דיבמות דחשיבי כיס וארנקי סי' מובהק עיי"ש ודו"ק

ומעתה כיון שנתבאר שאין מסוגיא דב"מ שום ראי' דגם למסקנא חיישינן לשאלה א"כ וודאי דנקטי' כפשטא דסוגיין דיבמות דלמסקנא לא חיישינן לשאלה וכמו שכ' הב"ח עצמו שכן מורה פשטא דסוגיא דיבמות וכמש"כ התוס' והר"ן והנ"י והריטב"א ודברי הרי"ף והרמב"ם וודאי דמוכח כן מדהשמיט הרי"ף לגמרי הך שנוייא דחיישינן לשאלה וגם החילוק בין הנך כלים דמושלי אינשי ללא מושלי אינשי שאמרו בגמרא ואי ס"ד דללישנא דסי' דאורייתא אית לן למיחש לשאלה א"כ לא ה"ל להרי"ף להשמיט זה דהא זה שפסק הרי"ף דסי' דרבנן לא מוכח וודאי פסק כן דהא בגמרא נשארה הך מלתא בספיקא כדאמרינן ר"א מספקא לי' וגם רבא קאמר ואת"ל דסי' דאורייתא ובע"כ צ"ל דהרי"ף פסק כן לחומרא וא"כ אי ס"ד דללישנא דסי' דאורייתא חיישינן לשאלה א"כ ה"ל למיחש לזה שמא הלכה כלישנא דסי' דאורייתא ולא ה"ל להרי"ף להשמיט זה ומדסתים הרי"ף ולא כתב אלא הך לישנא דסי' דרבנן והביא עלי' הך דאמר רבא בשומ' סי' מובהק קמיפלגי למילף מינה דסי' מובהק ביותר מהני אפילו אי סי' דרבנן ש"מ דסי' מובהק ביותר מהני בין בגופו בין בכליו ולא חיישינן לשאלה

ובזה נדחה כל מש"כ הב"ח שם בתשובה הנ"ל להוכיח מהרי"ף והרמב"ם דס"ל דחיישינן לשאלה ולכך בכליו אפילו סי' מובהק ביותר נמי לא מהני דבאמת מוכח מדבריהם להיפוך גם מש"כ הב"י דמהרי"ף והרמב"ם מוכח דלא כהר"ן והנ"י נדחה ג"כ במה שכתבנו וכבר האריך בזה הרב בעל מגיני שלמה בתשובות גאוני בתראי סי' ק"א להשיג על הב"י בזה וגם בתשובת מהר"י הלוי אחיו של הט"ז בתשובות גאוני בתראי סי' ך' פסק בפשיטות דלא חיישינן לשאלה ואף דמדברי המהר"ל מפראג שהביא הב"ש משמע דללישנא דסי' דאורייתא חיישינן לשאלה ולכך הוצרך שיהא סי' בגופו דאז מותרת ממ"נ מ"מ המעיין בתשו' המהר"ל עצמה המובאת בתשו' חינוך בית יהודא סי' קל"ב בתוך תשובת הרב בעל מנחת יעקב יראה להדיא דגם להך לישנא דסי' דאורייתא נמי ל"ח לשאלה ותמה ג"כ על הב"י שכתב שמהרי"ף ומהרמב"ם מוכח היפך מזה וכ"כ בשמו הרב בעל תוי"ט בתשובת גאוני בתראי סי' י' בסתמא דל"מ לשאלה וזה שהצריך סי' א' בגופו הוא רק לרווחא דמלתא בכדי לצאת גם לדעת הרא"ש והטור דחששו לשאלה כמו שהוא מהדרך בכל התשובות לחפש אחר כל צדדי ההיתר הנמצא בכדי לצאת לכל הדיעות אבל מעיקר הדין א"ל דלא חיישינן לשאלה כלל אפילו להך לישנא דסי' דאוריית' וכן כתב הרב בעל חוט השני בסי' צ"ו ואף שדודו הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ השיג עליו בזה מ"מ כל מעיין שופט בצדק יראה שאין בדבריו ממש ולא הפליגו רק בדברים בעלמא וכן הביאו האחרונים