שו"ת בית דוד ט

ופתח נפקא מהך קרא דואת דמם תזרוק דגבי בכור וכהנך סתמא דמתניתין דזבחים ופסחים דמוקמינן להו כריו"הג כדאמרינן מאן תנא א"ר חסדא רבי יוסי הגלילי הוא וקאי על תתן דם כנגד היסוד וכמו שפירשנו לעיל והך קרא דדם זבחיך ישפך אתיא לילפותא דהנך תרתי ברייתא ולכך פסק הרמב"ם לכולהו

ועפ"י הדברים האלה מצאנו ישוב מרווח לקושיית הכ"מ שהקשה דהא הרמב"ם פסק דגם חטאת שנתן במתנה א' כיפר וא"כ כולהו ילפי מחטאת וחטאת נפקא לי' מתלתא וכיפר וא"כ ל"ל לאתויי כלל הא דדם זבחיך ישפך למילף מינה דאם נתן במתנה אחת כיפר הא גם בלא הך קרא ילפינן לה שפיר מחטאת לב"ה ולדברינו אתא שכיר דמחטאת לא מצינן למילף רק דאם נתן במתנה אחת בזריקה שכיפר אבל אם נתנם במתנה אחת בשפיכה לא שמענו מחטאת ושפיכה מזריקה ליכא למילף דאימא דזריקה דהוא ממינה הוא דסגי לה במתנה אחת אבל שפיכה שאינה ממינה אימא דלא תסגי לי' במתנה אחת דהא כיון דכתבנו דלר"ע אתיא זריקה משפיכה במכ"ש א"כ ממילא מובן דשפיכה לא אתיא מזריקה ולכך איצטריך לי' להרמב"ם לאתויי להך קרא דדם זבחיך ישפך דגם בשפיכה נמי סגי במתנה א' ודו"ק: ולפ"ז אתיא הך ברייתא דהניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר גם לכ"ה ודלא כהתוס' שנסתפקו בזה ובזה עלו על נכון כל דברי הש"ס וכל פסקי הרמב"ם מבלי שום גמגום ודו"ק היטב בכל זה כי הוא ברור ואמת בכוונת הש"ס והרמב"ם בלי שום ספק: