בית דוד (דרשות) צח

מה ענין זה לכתוב ד' בעזך. הלא עיקר דרשתם הוא מכתוב והייתה מנוחתו כבוד כו'. ד גם עיקר דרשתם מוהייתה מנוחתו כבוד אינו מובן ולביאור זה נציע קצת הצעה להיות כי הבא להנצל מפחד אויב הבא להרע לו וללכדו ברשתו. הנה שתי אלה אופני מהצלה יתכנו לו. והוא או כי יסגר מלפניו בעיר בצורה. אשר לה חומה נשגבה ובריחי נחושת וברזל עד כי יסתר מפני האויב במשגב העיר או כי יצא לקראתו חגור בכלי קרב כלי נשק וזיין ממורט עד כי יכניעם בעוצם ידו וגבורתו. ולעומת זה הנה שתי אלה אופני ההצלה נמצא גם במצות התורה אשר היא כלי קרב כנגד היצר כי יש מהמצות אשר ענינם הוא כעין המתחבא במבצר נשגב ומגדל עוז ככתוב מגדל עוז שם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב והן המה מצות סוכה וציצית אשר הכוונה מהם להסתתר בצילם של מצות אילו ולהנצל מכח היצר כי העסק בהם מורה על ענינים שהוא מסובב ומעוטף מהמצות האלו כעין המתחבא במבצר ומקרא מלא דיבר הכתוב תסתירם בסוכה וכו' ויש מהם אשר ענינם הוא כעין כלי נשק וזיין ממורט והמה מצות לולב ותפילין כמאמר חז"ל ואר"א אילו תפילין שבראש וגם לולב דימוהו במדרש משל ליוצא וזיין בידו ולכך באו מצות אילו זוגות זוגות תפילין וציצית סוכה ולולב יען כי ע"י שתיהן נשלמו אופני ההצלה ועוד יש הרבה מהמצות זוגות זוגות דומיהן. כאשר קצת מהן יתבארו עוד בדברינו אי"ה. אמנם במלחמה הטבעית הדבר מבואר. כי שתי אלה אופני ההצלה לא יתכנו באיש אחד בזמן אחד יען כי האיש אשר לו העוז לצאת לקראת נשק ולהתגבר על אויביו בלי ספק כי לא יבחר להסגר מפניו כי חרכה הוא לו אפס כי האיש ההוא יריע אף יצריח על אויביו יתגבר להכניעם ולהשפילם לבל יוכלו להתקומם עוד כנגדו ורק האיש אשר אין לאל ידו לצאת בקרב ממורך לבבו או מחולשת מזגו ורפיון ידיו ואיבריו. הוא הוא אשר יברר להסגר בעיר בצורה אחרי כי לא יוכל עשות באופן אחר אולם במצות התורה אשר באו שתיהן באיש אחד ובזמן אחד הנה יפלא לנו בקדמות הרעיון לאיזה צורך הוצרכו שתיהן כי אחרי כי ניתן לו הכח והעוז להתגבר עליו במצות תפילין והלולב למה יצטרך להסגר מפניו במצות הסוכה והציצית אמנם יובן במה שהקדמנו היות כי נמצאו שתי מיני יצה"ר יצרא דע"ז ודעבירה. ולעומת זה הוצרכו לשתי אופני ההצלה כי יצרא דע"ז צריך להתחבא ממנו כי אף הוויכוח בו נאסר וחז"ל הרחיקו עצמם מהוויכוח בכל יכולת' כדרשת חז"ל הרחק מפתח ביתה זו מינות וזהו דבר הכתוב בני אם יפתוך חטאים אל תאבה **(הגה"ה כי מליצת אל תאבה מורה ע"ז ובזה הוא נבדל משורש וימאן כי וימאן הוא אם מבאר דבריו למה מיאן בזה וכזה כל מקום שנאמר וימאן נאמר טעמו בצידו וימאן ויאמר כו' אבל אב תאבה הוא מבלי שום טעם ושמור זה העיקר כי הוא עיקר גדול בלימוד המקרא והרבה יש לבאר כי בזה כמה מקראות קודש. ואכמ"ל ויבואר אי"ה במקום אחר:)**ועיין באלשיך הק' דהפירוש הוא שיאמר אינו רוצה בלי שום טעם והוא נכון וכן נאמר כי יסיתך אחיך בן אמך וכו' לא תאבה לו ובזה יובנו דברי המגיד באמרו רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם. לכם ולא לו ולפי שהוציא א"ע מן הכלל כפר בעיקר. ואף אתה הקהה את שיניו ואמור. לו בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אילו הי' שם לא הי' נגאל. וכבר התעוררו בזה כל המפרשים. כי לא זאת היא התשובה הנאמרת בכתוב על שאלתו של הרשע כי שם נאמר והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לד' אשר פסח וכו' ותשובת בעבור זה עשה ד' לי וכו' נאמר בכתוב על הבן שאינו יודע לשאול. כאשר מביא המגיד בעצמו אותו כתוב עצמו בתשובת הבן שאינו יודע לשאול. ועוד אני מוסיף לשאול כי אם כדבריו שמילת לי מורה על דברי חידודין לי ולא לו מה חטא הבן שאינו יודע לשאול לשיהי' בוטה כמדקרות חרב בדברו אליו דברי חידודין כאלה יהוא לא ידע ואשם. אמנם יובן על דרך ביאור הכתובים פ' נצבים ושם נאמר פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלקי ישראל. פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו כי אי יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההיא ורבצה בו כו' והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה. והספק בכתובים אלו מבואר כי לפי הנראה מלשון והי' בשמעו כו' הוא כי דברי האלה הזאת. המה יהי' לו לסיבת אומרו שלום יהי' לי. וזה מבואר הקושי כי איך יהי' לו דברי האלה למוקש. ואם לא יועילו עכ"פ לא יזיקו גם אומרו למען ספות הרוה את הצמאה אינו מובן כלל והמפרשי' נדחקו בביאורו בל אשא פירושם על שפתי ליראת האריכות. אמנם הכוונה בזה להיות כי קללות שבמשנה תורה בל' יחיד נאמרו ולא כקללות שבת"כ שנאמרו בל' רבים) כמבואר שמה למעיין בכתובים והכוונה על כל יחיד ויחיד מכלליית העם הקדוש הישראליי. אולם הרשע בשמעו את דברי האלה הזאת (ירצה שבמשנה תורה) כי נאמרו בל' יחיד. ישפוט ביה כי נאמר על כלליית האימה בכללה אשר הכתוב כינה כללויותם כאיש אחד ויצא לו מזה משפט מעוקל כי השגחת השם אינו רק בכלליית האומה לא בפרטם ולכך לא נאמרו הקללות רק על כלל האומה ולזאת יתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך. הרצון כי אף בשרירות לבי אלך. עכ"ז שלום יהי' לי כי את הטוב יקבל מאת ה' ואת הרע לא יקבל. יען כי אחרי אשר ישקיף ה' על כלליית האומה לטובה בהיותם זכאים וראויים לכך. גם הוא יקבל שפע טובה באמצעייתם לפי דעתו המשובשת שאין הקב"ה משגיח בפרטים. וזה הוא אומרו למען ספות הרוה את הצמאה הכוונה להיות כי ממשפט הבא להשקות שדה וכרם וזרעוני גינה ודומיהן. האף כי אין כוונתו להשקות רק הפרחים הכמושים ויבשים הצמאים למים. עכ"ז בהשקותו כלליות הגינה או הכרם ישתו עמהם. גם אותן הפרחים הדשנים והרעננים. הרטובים ממים. יען כי אין בידו להשקות כל פרח ופרח בפ"ע פן יכבד עליו העבודה וכמו כן לעומת זה האיש אשר יתהלך בדרכי התורה והעבודה. הנה נפשו צמאה בכל עת להוסיף ביראת ה' יום יום. ככתוב צמאה לך נפשי. כמה לך בשרי לא כן הרשעים כי דשנים ורעננים המה. ואינם צמאים לדבר ה' כי לא ידעו דרך ה'. והנה הצמאים לדבר ה' הן המה אשר יצטרך להשקותם מנחל עדניו. שפע ברכות ושובע שמחות למען יתענגו על רוב שלום ויוסיפו אומץ ביראת ד' ובתורתו בכדי שלא תהי' להם לפוקה מחסור אכלם כי העניות מעבירים את האדם על דעת קונו ומצורף לזה כי כן חוייב להם חלף עבודתם וצדקתם ככתוב אם בחוקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה אבל הרשעים בלי ספק כי מהנכון הוא למנוע מהם טובם כי אחרי היותם כגן רוה ואינם צמאים לדבר ד' למה ישקם מנחל עדניו אולם הרשע הזה לבלתי היותו מאמין בהשגחה פרטיית יתברך בלבבו לאמר כי שלום יהי' לו יען כי כאשר ישפיע ד' שפע טובה על כלליית העם הקדוש הישראלי יהי' מושפע גם הוא בכלליותם. כדמיון הגנן בהשקאת גינתו אשר ישקה הרוים עם הצמאים וזהו כוונת למען ספות הרוה את הצמאה והבן זה כי היא מליצה נפלאה ולזה אמר לא יאבה ד' סלוח לו יען כי הוא כפירה מוחלטת כי מעקרי יסודי הדת הוא להאמין אמונת אומן כי הקב"ה משגיח בפרטי פרטי אישי האומה הישראליית וגדולה מזו אמרו כי אפילו ציפור לא מתצד בלא גזירה הנה כי ההשגחה היא אף בפרטי הבעלי חיים למיניהן ואף כי במין האנושיי ולכך אמר כי אז יעשן אף ד' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה וכו' והבדילו ד' לרעה מכל שבטי ישראל הרצון כי לא כפי העולה על ריחו כן יהי' ח"ו אפס כי ישגיח עליו ד' עם פרטיותיו להבדילו לרעה מכל שבטי ישראל והכוונה כי אף כי יהי' הוא לבדו רשע יחידי בתוך רבת המון קהל עדת ישראל