בית דוד (דרשות) צז

כי עיקר כוונת הבריאה לא הייתה רק לברוא דבר המתנגד בטבעו לעבודת ה'. ושהאדם יתגבר על צד עוצם הנטי' שבו ויתקומם כנגדו להטותם לעבודת ה' כי בזה תוגדל עבודתו ותרבה מעלתו להתרומם מעלה מעלה גם על השכליים הנבדלים. יען כי המה אינם מעותדים אל הנטי' ולכך אין בעבודתם מעלה כ"כ והדבר מפורסם בדברי חז"ל. שלעתיד לבוא יהי' מחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת והעמיסו דרשתם זאת על אותו מקרא כתוב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. ודרשו בו שמלאכי השרת יהי' שואלים לישראל מה פעל אל וכו'. בהיות מחיצתם לפנים מהם ובטענה זו נצח משה רע"ה למלאכים כאשר קטרגו עליו בקבלת התורה כאשר אמרו חז"ל (שבת פ"ח) בשעה שעלה משה למרום וכו'. אמרו מה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו אמר להם לקבל התורה בא אמרו לו חמדה גנוזה כו' אתה מבקש ליתנה לב"ו מה אנוש כי תזכרנו כו' אשר תנה הודך על השמים. אמר לו הקב"ה למרע"ה החזר להם תשובה כו' אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי עכו"ם אתם שרוים. שוב מה כתיב בה וכו' קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב וההרגש במאמר זה מבואר הא' כי מדוע צרה עיניהם של מלאכי שרת במשה וכי כך היא המדה לקדושי עליון כמותם להיותם צרי עין בזולתם. והב' מדוע אמרו מה לילוד אשה בינינו. ויותר הי' צודק אמרם מה לילוד אשה כאן או מה לילוד אשה עמנו. אמנם יובן היות כי בעליית משה רע"ה למרום נכנס לפנים ממחיצתן של מה"ש כמדריגת ישראל לעתיד. וע"ז היטב חרה להם איך שילוד אשה יגדל ערכו עליהם. וזהו כוונת אמרם מה לילוד אשה בינינו ירצה כי הפסיקה מחיצתו בינם לבין ה'. וע"ז השיב להם לקבל תורה בא הרצון. כי לגודל ערך מעלות התורה אשר בא לקבל גדלה מעלתו עליכם. והמה השיבו חמדה גנוזה וכו'. אשר תנה הודך על השמים. הכוונה כי הא גופא קשיא. מדוע תנתן התורה לשפלי ערך כמוהם ולא לנו. והקב"ה אמר למרע"ה החזר להם תשובה. ירצה כי מפאת טענותם בעצמם החזר להם תשובה והוא כי יען היות המין האנושי אפשריי אל הנטי' כך הוא נכון ומעותד לקבלת התורה יותר ממה"ש. וזהו עצמו אשר השיב להם משה רע"ה על זה כלום קנאה כלום יצה"ר יש ביניכם למצרים ירדתם כו'. כן פירש המאמר הזה הר"ב ר"ע פיגו ע"ש. הנה נתבאר כי עיקר מעלת המין האנושיי. הוא להיות בחיריי ואפשרי על הרע. וזהו הנרצה להם לחז"ל באמרם בעשרה מאמרות נברא העולם. ומת"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בי"מ. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין העולם שנברא בי"מ. והדברים מתמיהים על אוזן שומעת. כי למה יהי' שורת הדין נותנת להפרע מן הרשעים. כאילו אבדו עולם שנברא בי"מ אחרי כי הי' באפשרי לבראו במאמר אחד ואם יקרה ככה כי יקח איש איזה חפץ במחיר רב יותר מערך דמי קצבתו. יען כי לא ידע ערכו או כי הוסיף במחירו מדעתו ורצונו. ע"ד הויתור והפיזור וכדומה ונתן החפץ ההוא על יד אחד לשמרו. וגונב מבית האיש ההוא ויגשו שני האנשים אל המשפט הכי ירשיענו השופט לשלם המחיר אשר נתן עבורו. היצדק בשפטו כן. הלא יקראו אחריו מלא. וזעקת חמס עוררו עליו לאמור. אם האיש ההוא נתן כספו חנם התחת זה יתחייב הנשפט גם הוא לשלם יותר מדמי ערכו הלא המשפט ברור לכל מבין עם תלמיד כי אין לו לשלם זולת ערך קצבתו. ויותר אין. וככה לעומת זה גם בבריאת העולם אחרי כי הי' באפשרי לבראו במאמר אחד. למה יתחייבו הרשעים ביותר מזה. ואם נסבול זה במתן שכרן של צדיקים. ונאמר כי רוצה ה' להרבות שכרן ע"צ החסד והחנינה. איך נסבול זה בפירעון של רשעים אשר הוא עול גמור בלי ספק. השופט כל הארן לא יעשה משפט ח"ו. אמנם יובנו דבריהם במה שהקדמנו כי תכלית כוונת הבריאה הי' לברוא דבר המתנגד בטבעו לעבודת ה'. ככתוב עושה שלום ובורא רע. כי הרע הוא בריאה מוחלטת. וגם החושך המתואר בכתוב בשם בריא' אין הכוונה על החושך הטבעיי כי החושך הטבעיי אינו רק העדר האור כאשר כתב הרב בעל חיבת הלבבות. בתנועה אחת מאמת ידחה הרבה מהשקר. יען כי האמת הוא יש. והשקר העדר ובתנועה אחת מהיש ידחה הרבה מההעדר. כאשר תראה כי בנר אחד ימלא כל הבית אורה הנה נתבאר במופת כי החושך הטבעי אינו רק העדר ולא יתכן לכנותו בשם בריאה וזהו מה שנאמר בחושך מצרים. וימש חושך הכוונה כי יהיו ממשות בחושך ולא העדר בלבד. ולכך לא הדליקו נרות. כי לא יועיל אחרי כי החושך ההוא הי' יש וממשיי. א"כ לא הי' נדחה מפני האור. אם לא בהיות כמות האור ככמות החושך וזהו דבר בלתי אפשר בלי שום ספק. אולם החושך הנזכר בכתוב בשם בריאה. הוא כינוי אל בריאת הרע כדרשת חז"ל חושך אלו מעשיהן של רשעים [ופרטי הדרש הלזה יבואר אי"ה במק"א]. ועיקר פינת השכר והעונש תלוי בבריאת הרע כי בזולתו הוא נמנע. כ"א לא הי' האדם כוחני על הרע א"כ אין מקום לשכר ועונש. ולזאת לבריאת הרע הוצרך לברוא בי"מ. בכדי שאחר ריבוי ההשתלשלות בריבוי המאמרים זה למטה מזה. יוכל הרע להתגשם ולצאת אל היש. אמנם אם הי' נברא במאמר אחד לבד אז לעוצם דקותו בהירותו ורוחנייתו בהיותו קרוב אל המאציל יתעלה לא הי' אפשר בשום אופן להרע להתגשם כ"כ. ובהעדרו הנה בטלה פינת השכר והעונש וזהו אמרם כדי להפרע מן הרשעים וליתן שכר לצדיקים. והדברים עמוקים אין פה עת האסיף וכבר כתבנו מזה בדרוש א' לפ' בהעלותך ודי בזה לביאור הקודם

אולם הנמשך מזה כי אחרי כי תכלית מעלת המין האנושי הוא בהיותו כוחני על הנטי' א"כ כל עוד שיהי' יותר אפשריי על הרע יהי' יותר מעולה ויותר משובח כאשר יתקומם נגד זה ואחרי כי מעלת נשמתו בלי ספק כי גדלה על מעלת חומרייתו כי עיקר בריאתו לא היתה רק בשביל מעלת צורת נשמתו. א"כ בהכרח שיהי' בחיריי ואפשריי על הרע גם מפאת צורת נשמתו כי בזולת זה לא תשולם הכוונה בעיקר בנין יצירתו ורצוני בזה כי מבלעדי כח החמדה והתאווה הנובעות בו אשר המה נמשכים מפאת החומר חוייב להמציא בו עוד שיהי' כוחני ואפשריי על הנטי' גם באמונת ודיעות אשר אין לחומרו מבוא בדברים כאלה ורק כי המה נמשכים מפאת צרתו ונשמתו ובאמת נמצא כן לחז"ל לחלק מחלקות פיתויי היצה"ר לשתים והן המה יצרא דע"ז. ויצרא דעבירה כי יצרא דע"ז הוא נמשך ונאחז מפאת צורתו. ויצרא דעבירה הוא הנמשך מפאת חומרייתו. ולעומת זה גם התורה אשר היא ניתנה להיישיר את האדם ולהצילו ממוקשי היצר אשר טמן פחים לרגליו. כמאמר חז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין הנה מצותי' נחלקו לאילו השתי פנים כי יש מהמצות אשר באו להכניע יצרא דעבירה. ויש מהן אשר באו להכניע יצרא דע"ז וזהו הנרצה להם לחז"ל במדרש הובא בילקוט על אותו מקרא כתוב ד' בעזך ישמח מלך זהו שאמר הכתוב והי' ביום ההוא שורש ישי וכו'. אמר ר' חנינא אין מלך המשיח בא אלא ליתן לאומות העולם שתי מצות כגון סוכה ולולב אבל ישראל כולם לומדים תורה מהקב"ה. שנאמר וכל בניך לימודי ד' ולמה בשביל אליו גוים ידרושו. מהו והייתה מנוחתו כבוד שהוא נותן לו מן הכבוד של מעלה שנאמר ד' בעזך ישמח מלך. עכ"ד המדרש וההרגש בו מבואר א מדוע נקט הנך ב' מצות אילו סוכה ולולב יותר מכל מצות התורה. ב יש לדייק בלשון כגון דאמר אשר הנראה מזה הוא כי יש הרבה מהמצות דומיהן רק כי אחז בלשונו שתים אילו להקיש מהם אל השאר. וא"כ נשאר לנו איפוא פה לדעת איזה המה המצות המתדמים להם. ג להבין