בית דוד (דרשות) צה

כי זה ידבר בלשון רבים וזה בלשון יחיד וכאשר ניטיב ההשקפה בהמה נמצא כי מכוונים המה האחד מול האחד כי ראשונה הביא מקרא מפורש בו חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ואחר הוסיף להביא מקרא על הרפואה ידבר בלשון נקבה רפאות תהי לשרך כו' ומקרא על החיים כמו כן בלשון יחידה נקבה עץ חיים היא כו'. יען כי לא מצאו עוד מקרא אחד. מפורשים בו גם שניהם חיים ורפואה ואחר הביא מקרא מפורש על החן וידבר בלשון רבים כי לווית חן הם כו' ולעומתו מקרא על החן בלשון יחידה נקבה. תתן לראשך לווית חן. ואחר הביא מקרא מפורש על אורך ימים. ידבר בלשון יחידה. אורך ימים בימינה כו' ולעומתו מקרא בלשון רבים על אריכות הימים כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים הלא דבר הוא כי הנך רואה בעיניך אשר פרט ארבעה דברים אשר התורה תוסיף תת כח שלימותה בהמה. להוגים בה חיים ורפואה ולווית חן ואורך ימים ועל כל אחד ואחד מהן הביא שני מקראות האחד ידבר לשון רבים והשני בלשון יחידה נקבה מכוונים זה מול זה. ולא דבר רק הוא. עוד על זאת יש להשים לב כי מדוע בהשגת החיים והרפואה והחן הביא תחילה המקראות המדברים בלשון רבים. ואחר כך הביא המקראות המדברים בלשון יחידה נקבה ובהשגת אורך ימים הפך הדבר. כי ראשית לו הביא המקרא המדבר לשון יחידה נקבה. אורך ימים בימינה כו'. ואחר הביא המקרא. ויוסיפו לך שנות חיים המדבר לשון רבים ובדברינו אלה יבוא על נכון. להיות כי המצות שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז כבר קדמו אמרינו כי עצמת הטוב ההוא מכוון מול הטוב ההוא המושפע לזולתו מאתו ויומשך מזה כי לא ידמו ערכי הגמול זה לזה כי הנה עבור מצוות כבוד אב ואם והחיות את נפשם במאכל ובמשתה לעומתו יתחייב גם כן שיושפע עליו שפע וכבוד וחיים ולעומת מצוות גמילות חסדים השנויים במשנת אלו דברים והיא גם היא תפרד להרבה ראשים אשר השתים מהן לבד נזכור והן הנה מצות ביקור חולים ומצות הכנסת כלה הכלולים בגמילות חסדים והנה ענין ביקור חולים כבר ידוע מאמר חז"ל כי בן גילו נוטל אחד מששים בחליו וזה סגולות רפואתו ובענין הכנסת כלה שורש ההשתדלות למען תמצא חן בעיני בעלה וגם הגמול המעותד לבוא עליו בזה תחת אלה. הוא כי ימצא חן בעיני כל רואיו ועבור הבאת שלום בין אדם לחבירו כבר קדמו אמרינו כי שלשת מיני השלום מתאחדים ומתקשרים זה בזה ואחרי השתדלו להביא את חבירו אל גדר השלום המדיני הנה הוא מבוא עצום לבוא בו אל גדר השלום האנושיי הפרטיי כי יתאחד גווייתו ורוחו באחדות נפלא יתלכדו ולא יתפרדו עדי עד כאותן שנכנסו חיים לגן עדן ועבור זה ישיג ג"כ אורך ימים חיים ושלום והן הנה אותן ד' דברים. המפורשים במשנתינו חיים ורפואה ולווית חן ואורך ימים אמנם השג הדברים האלו והגיע אליהם תחת העסק בפרטי המצות המכונים לעומתם הוא דבר שיחייבנו השכל האנושי כאשר אמרנו כי עבור גמלי טובה גשמיית לזולתו יחוייב להגמל כפעולתו במדה שאדם מודד בה מודדין לו כמדתו. אולם להגיע אל כל אלה על עסק ההגיון התוריי הדבר זר בתחילת ההשקפה לפי המדובר מראש מקדם כי אחרי כי אין בעסק הגיונה זולתי קיום רצון הבורא ולא יומשך ממנו תועלת לזולתו יחוייב שיהי' שכרה צפון ואורה גנוז לעולם שכולו טוב כמשפט כל יתר המצות. שופר. סוכה. לולב. ציצית ותפילין. ודומיהן אשר עליהם נאמר כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. אפס בהעמיק העיון ובטוב ההתבוננות נראה כי האף אומנם כי אין בהגיונה תועלת הזולת עם כל זה יומשכו ממנה תגמולי העוה"ז כולנה. יען כי היא היא מקור המצות כולן ושרשן והכל כלולים בה וממשפט הדבר הכללי להמצא בו כל פרטי הסגולות הטבעיים אשר ימצא בסעיפיהם המסתרגים ממנה בהעלם נפלא ואין בפרט אלא מה שבכלל אפס כי בפרטן אתה מוצא אותנה נראה בעליל לעין כל ובכללן הן המה טמונים ונסתרים בהעלם כאשר הוא הענין בכל עץ ועץ עושה פרי למינהו כי אין ספק כי כל טבעי הסגולות הנמצאים בעליו ובסעיפיו שריגיו צמחיו ופרחיו ויותר מזה בפירותיהן הנה הנם כולם נעלמים וטמונים בשורש האילן. אשר משם יינקו שפע שבע רצון כל אחד ואחד לפי ערכו. ולעומת זה גם בהגיון התוריי יחוייב כי ימצא בה כל פרטי הסגולות הנמצאים בפרטי המצות כי הן המה כסעיפים המשתרגים ממנה ככתוב כי נר מצוה ותורה אור. הנה כי דימה התורה לכלליות האור והמצוה להנר הנאצל ממנה ואחרי כי ימצאו כזאת במצות הנאצלים ממנה יחוייב להמצא בה הדברים בעצם וראשונה ולזה כוונו באמרם ותלמוד תורה כנגד כולם הרצון יען כי על ידי עסק המצות ישיג גמול פרטי עבור כל מצוה ומצוה מכוון לעומתה כי גמול הכביד והחיים לעוסק במצות כיבוד אב ואם והחן והרפואה לעוסק בגמילות חסדים ואורך ימים להעוסק ומשתדל בהבאת שלום. אמנם ע"י עסק התורה לבדה ישיג כל אלה יחד. יען כי הוא מקורם ושרשם ומה יקר מאמר חז"ל שם באותו פרק ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. והוא מבואר

ועתה נגלו לנו תעלומות כוונת המאמר הנצב פתת השער ברצותו להפליג על מעלת התורה. ואמר גדולה תורה שנותנת חיים כו'. וע"ז הביא מקרא מפורש על החיים והרפואה ידבר בלשון רבים. ורצונו כי ע"י עסק המצות אשר עליהן יבא תואר הריבוי ישיג זה. ויוסיף להניף ידו שוב שנית. ולקחת לו מקרא ידבר בלשון יחיד רצונו על התורה כי גם היא תוסיף תת כח שלימותה בכל אלה להוגים בה ככתוב עץ חיים היא רפאות תהי הכוונה על הגיון התוריי וכן בחן ואורך ימים הדבר מבואר כי האחד ידבר על פרטי המצות והאחד ידבר על הגיון התוריי אמנם על השנות הדבר כי בהשגת החן והחיים והרפואה הביא המקראות המדברים בלשון רבים ראשית לו ואחר המדברים בלשון יחיד ובהשגת אורך ימים הפך הסדר כי מראש מקדם הביא המקרא אורך ימים בימינה כו' ואחר הביא המקרא ויוסיפו לך שנות חיים ושלום הוא יען כי אחז הדבר הנלכד במצודת הרעיון ובפלס מאזני השכל בראשון ואחר גזר אומר גם על הדבר הזר בתחילת ההשקפה ובקדמות הרעיון לא כן ידמה ועם כל זה הורה לנו כי כן הוא ולזאת מדת החיים והחן ורפואה השכל האנושיי גוזר עליהם כי ימשכו מעסק המצות תחת גמלו ככה לזולתו אולם שיומשכו מפאת הגיון התורה הדבר זר בראשית ההשקפה ונהפוך הוא בענין אורך ימים המסתעף מגדר השלום האישי הפרטיי כאשר אמרנו כי ע"י עסק התורה אין הדבר זר שיומשך יען כי היא נקראת תושי' שמתשת כוחו של אדם. ומחלשת חלק החומרי באופן שלא ינגד עוד לצורתו. אמנם שיומשך זה מפאת מצות השלום הדבר זר מאוד בראשית ההשקפה אחרי כי מטיב מצות הבאת שלום להשתדל בכל מגמת שכלו ורעיונו בעסקים הזמניים. ובפעולות ההמוניים למען השקט שן סלע המחלוקת המתעוררים על ככה. ועל זה התפלל אדונינו המלך נעים זמירות ישראל [תהלים ק"א] לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אשכילה בדרך תמים מתי תבא אלי יע"ש כל המזמור ותוכן כוונת כלליית המזמור הוא להיות כי מליצת תמים נאמר על האיש אשר דרך שקר לא ידע ואינו סכל או פתי בעצם רק כי לא ידע מטיב ערמומית בני האדם ורובם יהיו ביושבי אוהלים. העומדים על פקודת משמרת התורה אף כי יהיו חכמים מחוכמים בהגיון התוריי. עם כל זה יען כי בל יתערבו עם מרוכסי אנשים נעלם מאתם דרך הפקחות והערמומית והנה אנשים כאלה האף אומנם כי לעסק הגיונם בתורה יעסקם בעבודה נאה להם מדה זו. וכך יפה להם למען לא יתערב שמץ מחשבה זרה בתורתם ועבודתם עם כל זאת לא יוצלחו להיות מהיושבים על מדין לשפוט בין איש לרעהו כי היושב על המשפט בהכרח צריך להעמיק מחשבתו בערמומית בני אדם גם בני איש למען הבין קושט דברי אמת וכל אלה המה דברים נגלים ומבוארים וחז"ל במס' ב"ב אמרו [פ"ט ע"ב] ועל כולן אמר ר' יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי