בית דוד (דרשות) צד

הכרובים ככה לעומת זה גם באדם הוא אור הנשמה הפנימית אשר משכנה בלב הוא מרכבה לאור התורה על דרך מה שאמר הכתוב בלב נבון תנוח חכמה. וכן הרבה מהכתובים אשר ייחסו חכמה ללב ואור המסכך עליו מבחוץ הוא מרכבה להשראת השכינה השורה על הנביאים והחסידים. וזהו ענין התפילין שבראש אשר עליהן אמר חז"ל. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ואמר ר' אליעזר אלו תפילין שבראש כי היראה נמשכת מפאת השראת השכינה. כענין מאמר המגיד. ובמורא גדול. זו גלוי שכינה. והמה המה כעין הכרובים. שר על ידם יזכה להשראת השכינה. ע"י אור המצוה החופף עליו מבחוץ. וזהו ענין פרשת שמע. כי ראשונה אמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך הכוונה שיכין לבו להיות מרכבה לאור התורה ואחר זה אמר וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. שיהיו מרכבה ע"י אור המצוה החופפת עליו מבחוץ להשראת השכינה. ובמנחות [מ"ג ב'] ר' אליעזר בן יעקב אומר כל מי שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו. וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו כלה בחזקה שלא יחטא. שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם הנה שלשת אלה המצות דנקיט הוא משום שהאדם יש לו שלשה מקיפים כי הגוף הוא המקיף וסובב לרוח אלקי אשר בקרבו והבגדים מקיפים וסובבים את הגוף והבית אשר שוכן בתוכו הוא מקיף וסובב על כולם ולכך ניתנו שלשת מצות אלו על שלשת המקיפים כי על הגוף ניתנו מצות התפילין ועל הבגד הסובב הגוף ניתן מצות ציצית ועל הבית הסובב על הכל ניתן מצות המזוזה ויען כי על ידי המצות האלה המסבבות אותו מבחוץ נעשה מרכבה להשראת השכינה כאמור לכך אמר ר' אליעזר בן יעקב כי מצות אלו המה מסוגלים שלא יחטא יען כי הוא מסובב מאור מצות אלו לבל יקרב אליו שום שטן ופגע רע והביא ראי' ממקרא והחוט המשולש לא במהרה ינתק ורצונם כי ע"י שלשת המצות הללו לא במהרה ינתק מעליו הקשר האלקי אך לבעבור כי בכתוב הזה לא נתבאר לנו על איזה מהמצות ידבר לכך הביא עוד ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. כי מהכתוב הזה יתבאר לנו כי על המצות המסבבות אותו ידבר. ולזה אמר סביב ליראיו יען כי כבר קדמו אמרינו כי המלאכים האלו נמשכים ממעשי המצות ולזאת עבור מצות אלו יהי' המלאך הנעשה מהם חונה סביבותיו דוגמת המצות המסבבות אותו. ומעתה יובנו דברי השירה הזאת בטוב טעם ודעת כי שני שבחים הראשונים המה רומזים אל שני שבחים האחרונים ואל בנין יסוד מבחר המין האנושי

ובזה נגלה לנו כוונת השלשת חלוקות שזכרו במדרש בענין השלום שבין ישראל לבין אביהם שבשמים כי ראשונה אמר אומה ששלום חי עולמים מתנהג בה מאהל לאהל. הכוונה על דירה המקומיית. כי הוא השוכן אתם בכל מקומות מושבותיהם והרצון על פרטית ההשגחה בכל פרטי עניניהם. והוא לעומת סיבוב הבית ומכוון מול מצות מזוזה. ואמרם עוד שהכהנים משימין לה שלום בכל יום. שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל וישם לך שלום הכוונה כי עוד נוסף ע"ז הנה שכינתו חופפת עליהם על עצמותם. ולזה הביא מקרא כתוב ושמו את שמי על בני ישראל. כי מליצת על מורה על השראת השכינה באור מקיף וכן הכתוב השני שהביא וישם לך שלום. מורה גם כן על זה. כמו שאנו לועזין [צו דיר] והוא לעומת התפילין. ואמר עוד אומה ששלום העולמים דר בתוכה. הכוונה כי עוד נוסף ע"ז. הנה השראת השכינה מתעצמת בהם בתוכיותם. באור פנימי אשר משכנה בלב. ולזה הביא מקרא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. כאשר התבוננו המפרשים. כי בתוכו לא נאמר רק בתוכם. כי עיקר משכן השכינה, הוא בקירות לב העם הקדוש הישראלי

הנה נתבאר כי שלשת חלוקות הראשונות שלשתן מוסבת על השלום והקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים ואמרם עוד אומה שאני נותן בה שלום שנאמר ונתתי שלום בארץ. זה מבואר דמוסב על השלום המדיני ואמרם עוד אומה שאני עתיד לנטות אלי' שלום שנאמר הנני נוטה אלי' כנהר שלום. גם זה מבואר דעל. השלום הפרטי ידבר ולזאת אמר שאני עתיד לנטות כו' כי עד עתה עודנו לא נהי' שלום כזה בעולם אפס מעט אשר השיגוהו כאותן שנכנסו חיים לגן עדן. אולם לעתיד ישיגוהו כולמו למקטנם ועד גדולם ככתוב בלע המות לנצח כו'. ולזה דימה אותו לנהר ככתוב הנני נוטה אלי' כנהר שלום יען כי הנהר אינו פוסק לעולם כמו ששנינו וכנהר שאינו פוסק והי' זה להיות כי כל עוד שלא נגמר ענין השלום האישיי הפרטיי הנה כל הטובות וברכות אינם מתקיימות לעד יען כי בהתגבר עליהן החלק החומריי יגרמו העונות והפשעים למנוע מהם טובם כאשר הי' הענין בחורבן בית ראשון ושני ומצורף לזה כי אין לך אפיסת השלום יותר מההעדר הכרוך בעקבותם כי במותו לא ירד אחריו כבודו. אולם לעתיד כאשר יזדכך חומרם והרשעה כולה כעשן תכלה ולא יוסיפו לחטוא עוד. וההעדר לא ישלוט עליהן ככתוב בלע המות לנצח אז ישיגו כולם גדר השלום הפרטי ויהיה שלומם כנהר שאינו פוסק ומצורף לזה כי הנהר הזה הנה חלקיו חלקי המים אשר בקרבו. הנה הנם מתאחדים ומתקשרים יותר זה בזה יותר משאר הדברים המורכבי' הטבעיים כמבואר למשקיף בחכמת הטבע ולזאת דימה השלום האישי בנהר. והבן

הנה כי נתבארו בזה המדרש. שלשת גדרי השלום. וכולם יחד נכללים בתיבה אחת. והיא השולמית יען כי כולם מתאחדים ומתקשרים זה בזה כאמור שים לבך לדברים האלה. כי נפלאים המה

ומעתה נתנה ראש ונשובה קדם אל הדבר אשר הערנו פתח מאמרינו. כי המצוה אשר יש בקיומה שני מיני תועליות מעשה ועבודה. יחוייב שימשך ממנה שני מיני גמול גשמי ורוחני. ובזה יובן לנו ענין הכתוב בפ' פנחס. והוא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל. ירצה כי פנחס בקנאת ה' צבאות. הנה פעל ועשה שני מיני פעולות יקרות רבות ונכבדות האחד כי השיב חמת ה' ואין לך מקיים רצון הבורא יותר מזה כי בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני כו' זאת ועוד אחרת כי נמשך מזה תועלת כלליות העם הישראליי כי לא כלו בחמתו ולשני פעולות רמות ונשגבות כאלה. יחוייב שימשכו לעומתן שני מיני מיני גמול כדבר האמור. ולזה גזר אומר לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום ירצה כי תחת עבודתו לבוראו והשלימו אותו יתעלה עם כלליית ישראל לבעבור זה ישיג הגדר השלום האישיי הפרטי ומה נעמו דברי חז"ל באמרם כי פנחס זה אליהו אשר לא שלט עליו ההעדר הכרוך בעקבות כל חי ותחת גמלו את בני ישראל למען להחיות עם רב חלף זה ונתתי לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם כי כן כאשר כיפר עליהם עתה ככה יכהן פאר לכפר עליהם לעולמי עד ונתן הקב"ה הסיבה לשני מיני הגמול באמרו. תחת אשר קנא לאלהיו. ויכפר על בני בני ישראל והוא מבואר

**(הגה"ה והי' זה הגמול נמשך בם לזרעו כי אם לא איפוא זאת נגדן לא נבראו ומהידוע מה שאמרו חז"ל כי ההורג נפש אחת דמו ודם זרעותיו תלויים בו עד סוף כל הדורות שנאמר קול דמי אחיך צועקים אלי כו'. ואם במדת פורעניות הוא כך מדה טובה על אחת כמה וכמה:)** ועתה הבוא נבוא לבאר המאמר. אשר הצגנו פתח השער וטרם נבוא אל הביאור נעורר בקצת ספיקות ומתוכן יתבאר לנו כוונתו והוא בשום לב על רבוי המקראות המובאי' לראי' ומדרך רבותינו בעלי התלמוד להעיר על זה אף אם אין היתרון רק באחד מן המקראות וביותר פה רבו כמו רבו על אחת שבע גם בשינוי מבטא המקראות יש להבין בם