בית דוד (דרשות) צב

איש מעל רעהו. בלתי מתאחדים ומתדבקים זה בזה וכל אחד ואחד נפרד מעדתו לבלתי התאחד בזולתו אם לא כאשר יוחרזו הרבה מהאבנים יקרים מרגליות ופנינים על מחרוזות חוט אחד אזי יתאחדו ויתקשרו אלה את אלה. מפאת החוט החורז בתוכם. המקבץ נפזרים. וגם כי אז יתכנו להיות יופי עדי עדיים למתייפה בהן ועטרת תפארת למתעטר בהן אשר בזולת החוט לא יתכן זה מפאת שני בחינות. האחד כי אחרי כי בזולתו כל אחד ואחד הוא דבר נפרד. והוא מבואר כי אין מה להתעטר באחד לבדו. ומצורף לזה כי במה יחברהו אליו. להיות ענקים לגרגרותיו. בזולת החוט הנזכר וככה לעומת זה גם חומריית המין האנושיי. לא נופל הוא מהם. כמוהו כמוהם. כי מפאת חומרייתם. נמנע ההתאחדות ביניהם אך בזאת יאתו האנשים לשבת יחדיו בהסכמה אחת. נאחדים ונצמדים. בהופיע עליהם רוח ממרום רוח אלקים המרחפת בקרבם. נשמת חיים אצולה משמי מעל. אשר חכמי האמת כנוה בשם חלק אלוה ממעל. אולם שם החלק. אשר תארוה. אינו רק שם המושאל לבד. בכדי לשבר את האזן. כי תואר חלק. אינו רק בגשם המתואר בשלשת רחקיו. גבוה אורך. ועומק. והי' ככל. כחלק כי שניהם מתוארים. בשלשת אלה הגדרים. ולא יתחלפו זה מזה רק בכמות. לא כן הנשמה האלקית. כי לא יתכן לה שם זה. כי אחרי כי נאצלת מעצמותו ית'. הנה כמו כאשר אין לשער עצמותו ית'. כי הוא בחינת אין סוף ובלתי בעל תכלית. ככה לא יתכן להיות חלק נפרד ממנו כי איך יתכן. להיות חלק נפרד ממנו. הלא מגדר החלק להוודע על ידו ערך הכל. וזה מבואר הביטול. אולם אמיתית גדר הנשמה הוא שפע אור נמשכת מעצמותו ית' משמי שמי מעל. עד בואה תוך גווייתינו ואדמתינו ועם כל זה לא ינתק מעליה הקשר האלהיי מהתאחד באחדותו ית'. פס כי היא קשורה ומתאחדת בבוראה ית' קצה אחד מזה ומרחפת תוך גווייתינו ואדמתינו קצה אחד מזה. (וגם זה הוא רק לשבר את האוזן כי הדבר הרוחני אינו בעל קצוות. והמשכיל יבין). ולזאת אמרו חז"ל. קוב"ה וישראל. ואורייתא חד הוא וזהו ענין הנאמר בכתוב. יעקב חבל נחלתו. כי הוא כחבל וחוט. נמשכת מעצמותו ית' כאמור

ובזה נשכילה לדעת ענין הכרת הנאמר בתורה. והוא ההנתק החוט המקשר מהתאחד במקורו ע"י העונות והפשעים הרבים והעצומים. וזהו מליצת ונכרתה הנפש ההיא. כי נכרתה ממקורה. והמבין יבין ואי"ה במקום אחר יבואר יותר. ועיין בספר נפש החיים לאדמו"ר הגאון מוהר"ח מוואלאזין זללה"ה ומעתה נגלה לנו גדר השלום שבין ישראל לאביהם שבשמים שענינו הוא התאחדותם יחד על ידי זיו זוהר הנשמה בשפע רב ועצום עד כי יתאחדו בעצמותו ית' כאשר הקדמנו כי היא אינה דבר נפרד ממנו אפס כי היא מתאחד' באחדותו והוא הוא אמיתית השלום וקיומו וזהו עצמו ענין שלום המדיני בפרטי המון האנושיי בין איש לרעהו להיות כי כבר קדמו אמרינו כי מפאת חומרייתם המה מוטבעי הפירוד וההתחלקות כמשפט כל הדברים החומריים נופך ספיר ויהלום ודומיהן אפס מפאת נשמתם האלקית החורזת בתוכיותם יתקשרו יחדיו והיו לאחדים יען כי היא היא עצמת ההתאחדות ושורשה כי לא יתכן להפריד בעצם בין נשמת ראובן ובין נשמת שמעין כאשר לא יתכן להפריד בינה ובין עצמותי ית' כאמור כי לרוחנייתה אינה בעלת הפירוד וההתחלקות רק כי כל אחד ואחד מפרטי העם הקדוש הישראלי יקבל די שפעתו לפי ערך הכנתו ולזאת על ידה יתקשרו ויתאחדו אלה את אלה ומעתה עינינו הרואות כי כן כאשר יתאחדו החלקים החומריים ע"י החוט החורז בתוכם וגם כי יכונו על ידו להתקשר אל האיש המתעטר בהם ובזולתו ימנע ככה לעומת זה. יתאחדו האנשים אלה את אלה על ידי הנשמה האלקית החורזת בתוכם וגם על ידה יתקשרו בעצמותו ית' להיותן עטרת תפארת על ראשו כביכול ככתוב ישראל אשר בך אתפאר ודרשת חז"ל מעניני תפילין דמארי עלמא הוא ידוע ונמצא כי הוא ממש בדמיון החוט הנזכר והבן: ויען כי קדמו אמרינו כי עצמת שפעת הנשמה לא תיכון מבלעדי עסק התורה כאשר הוא מבואר בדברי המפרשים הלא בספרתם לזה בא מאמר חז"ל. הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כי בזולתה נמנע השלום. וכזאת דיבר אדונינו נעים זמירות ישראל ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ירצה כי על ידי התורה הוא העוז שנתן לעמו [כמו שדרשו חז"ל דעוז קאי על התורה] על ידי זה יברך את עמו בשלום. והוא יבואר. ולזאת לא יתכן עצמת השלום כי אם באומה הקדושה הישראלית האמונים עלי התנהגות התורה אפס כל העמים הקדמוני זולתם אשר לא נגה עליהם אור התורה האלהית אין שלום אמר ה' להם כאשר מבואר בדברי חז"ל ביעקב כתיב שבעים נפש ובעשו לא הי' רק ל"ו וקראם נפשות לשון רבים. יען כי מצד עסקם בחומרייתם לזאת גם נפשותם אינה דבר נפרד מהם רק המחוייבת מצד הרכבת מזגיהם ועל כן יפרדו איש מעל אחיו כמשפט כל הדברים החומריים

**(הגה"ה ובזולת קיום התורה ומעשי המצות הנה השלום הוא נמנע. וזהו דבר הכתוב נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיני רעהו והכוונה כי אף שהוא רעהו ורשע כמוהו עכ"ז כא יתווך שלום ביניהם. וכמו כן כאמר יתפרדו כל פועלי און והכל לסיבה הניזכרת כי בזולת עסק התורה ומעשי המצות הנה השלום הוא נמנע וזהו עצמו כוונת התנא דמתניתין דפרקי אבות אשר שנה שם במשנהו וז"ל כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיי' ושאינ' שם שמים אין סופה להתקיים איזהו מחלוקת שהיא לשם שמים זהו מחלוק' הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו וההרגש במאמר זה מבואר וכבר התעוררו ע"ז המפורשים דלפי הנדמה יותר היה צודק אומרו זו מחלוקת משה וקרח כמו שאמר זו מחלוקת הלל ושמאי. שפרט בדבריו שתי כיתות החולקים ומדוע לא פרט פה בדבריו רק את קרח וכל עדתו לבדו שהוא צד אחד מהמחלוקת. ולא פרט בדבריו את הצד השני עם מי הי' המחלוקת

אמנם אמיתת הענין הוא. להיות כי כוונת התנא להשמיענו ככל גדול בענין המחלוקת להשכיל ולהבין כאשר נראה שתי כיתות חולקות בעניני התורה והמצות. זה אומר בכה. וזה בכה. ולא נודע איזה יצדק בכוונתו לדרך האמת. ואיזה מהן סר מדרך האמת או אם שניהם כאחד טובים ואלו ואלו דברי אלקים חיים והנה גדר המבחן בזה לעמוד על אמיתת כל אלה הוא. בהיות כי אותם הסרים מדרך האמת והצדק. לא יעמדו על מצב אחד. והגם כי ימצא בהן ההשתוות בענין עיקר המחלוקת על אותן שכנגדם. עכ"ז המה בעצמותם יפרדו והיו להרבה ראשים זה בכה וזה בכה. ולא יתכן בשום אופן שיכוונו לדעת אחד. הגם כי ישתוו בענין עיקר המחלוקת. כי התאחדות הדיעות בדרכי ד' לא יתכן באותם הסרים מדרך הישר אשר הוא דרך האמת כאשר העיד עליהם

)** ומה מאד יבוא על נכון מאמר חז"ל [יומא כ"ב א'] אמר ר' שמואל בר נחמני ר' יונתן רמי כתיב והי' מספר בני ישראל. וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ומשני כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו. הרצון כי בעשותם רצון קונם וכל מגמת עסקיהם ופעולתם לא יהי' רק מפאת החלק האלהיי אשר בקרבם ואין כוסף חלק חומרייתם נחשב אצלם למאומה לא יתכן בהם גדר המספר כי המספר לא יפול רק בדברים גשמיים אמנם מפאת נשמתם יחדיו יהיו תמים והיו לאחדים אולם בהיפוך בהיות כל עסקיהם ופעולתיהם לפי חלקי חומרייתם אז יבוא עליהן גדר המספר ובזה הנה נתבאר לנו על נכון שני גדרי השלום המדיניי והאלקיי

ועד השלישי אני בא על דבר השלום האישיי הפרטיי והנה גם הוא כאחד מהם להיות כי המלין בנועם מליצותיו אמר ומעת התחברה בת המלך אל הגוף הנגוף הלזה מה מאוד רגשו רעיוניו כי גדל העדר ההסכמה ביניהם וירגנו שניהם באהליהם ואין מושיע אוי לבית כי ישא עול מריבת איש ואשתו ביניהם כל הימים כן הוא מריבת הרוח והגוי' שים עינך על כל האמור שמה כי תדרשנו מספרו ומצאת ותוכן כוונתו כי הרוח האלקיי והגויי' הן המה שני דברים נפרדים בעצמותם בתכלית ההפרד מרוחקים בתכלית המרחק רב הדרך