בית דוד (דרשות) צא

ומעתה ניכל לתת טוב טעם ודעת על הקושי העצום והספק המפורסם בענין השגחה האלקית מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו כי'. ובמאמרינו אלה יתבאר כל זה על נכון. הן אמנם כי מעצמת רבות המצוות. הנה המצות אשר יכונו לקבל עליהן שכר בזה מעטים המה. ונער יכתבם. ואף גם זאת אינם קלי השגה. וימנע מציאותם. להרבה מהמין האנושי. כי מי אשר נעדרו מאתו האב או האם בעודו רך בשנים ימנע ממנו מצות כיבודם. וגם האיש אשר נעדר ממנו עצמת הקנינים המדומיים. ומשולל מכל טוב מנעוריו. הנה ימנע ממנו מצות צדקה וגמילות חסדים לבעבור כי מך ערכו. ואין ידו משגת להיות מעוז לדל וגם זולת זה מניעות רבות עצמו מספר. ולבעבור זאת יתואר להיות צדיק גמור. זך המעשים. תם המעללים ישר המפעלים ועם כל זאת יהי' נעדר ומשולל מכל טוב. יען כי שכרו אתו ופעולתו לפניו והי' לעת ערב יחלק שלל. וכאור בוקר יזרח אור צדקתו וכשרון מפעליו לאור הגנוז לצדיקים לעוה"ב. וכל ימי היותו על אדמתו לא יועילו לו להעניקהו שפע ברכה לבעבור קוטן ערך שפלת הבלי קנינים המדומיי' וחולשתם לקבל בהם הטוב הגנוז המחוייב לו מפרי מעלליו. אולם הרשע ורע מעללים יתואר היות שיהי' ממולא שפע ברכה על כל גדותיו. לבעבור כי כבר הסכימו חכמינו התלמודיים. היות אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון כו'. ראה נפלא מאמרם. איך קראו בשם פושעי ישראל אשר עליהם נאמר גיהנם כלה כו' אחרי היותם מלאים מצות כרמון אם לא הכוונה להם. כי לא תעשינה ידיהם תושי'. בכל עצמת המון המצות אשר יחסו להם רק למען הכבוד והתפארת וההתשנאות ודומיהן. במחשבות הזרות. ורעיונות נפסדות עד כי כל מצוה ומצוה מהן עוונותיהם מרובה מזכיותיהן. כדבר האמור. ולבעבור זאת לא יקבלו עליהן שכר מפעלם רק בעוה"ז. וזהו דבר ישעי' הנביא ע"ה באמרו [ישעי' ג'] כי כשלה ירושלים ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל ה' למרות עיני כבודו. אוי לנפשם כי גמלו להם רעה. אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. הרצון בזה כי הוא שם פניו לדבר ולהוכיח עם אותן האנשים הכופרים בהשגחה האלהית למען הספק העצום המבואר מפני מה כו'. וכבר ידעת כי העונש המעותד לבוא לאותן הכופרים בהשגחה. הוא להניחם תחת יד מקרי הזמן ופגעיו. ולהסיר מהם ההשגחה הפרטית כאשר רמז על זה הרמב"ם על פסוק ואם תלכו עמי קרי כו' והלכתי כו'. ולזה אמר. כי עצמת כשלון ירושלים ונפילת יהודה הוא יען כי מרו עיני השגחתו. **(הגה"ה כי תואר עין הוא כינוי להשגחה וכל מקום הנזכר עיני ה' בכתבי הקודש על ה' הוא שם המושאל על השגחה ועיין במורה נבוכים:)**ולזאת הניח' תחת מקרי הזמן ואין רע מזה ועל עצמת הסיבה המביאה אותם החשוב כזאת הוא הספק מפני מה צדיק ורע לו אמר אמרו צדיק כי טוב כו' ואף בראותך אותו נעדר ומשולל מכל קניני הזמנים הוא לבעבור כי מצותיו זכות ובהירות לא יתכן לקבל עליהן שכר בזה רק פרי מעלליו יאכל וכבר קדמו אמרינו כי מעטי' המה וקושי המציאות ולרשע אמר אוי לרשע רע ואף כי הזמן משחק לו וכבר מצאה ידו בכל חמודות הזמן הנה הוא לבעבור כי גמול עצמת המצות יאכל ולא ישאר כל מאומה בידו בעת יספה או יומו יבוא. ובזה נבין דברי חז"ל במס' תמיד [דף כ"ח] דאמרינן שם תניא רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחות שכל זמן שתוכחות בעולם נחת רוח בא לעולם טובה וברכה באין לעולם ורעה מסתלקת מן העולם שנאמר [משלי כ"ד]. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב א"ר שמואל ב"ר נחמני א"ר יונתן כל המוכיח את חבירו לשם שמים זוכה לחלקו של הקב"ה שנאמר מוכיח אדם אחרי ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד שנאמר חן ימצא ממחליק לשון. עד כאן ועיין במפרש שם. הרי למדנו מדבריהם דגם מצות התוכחה היא מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. ובתחילת ההשקפה הוא סותר למתניתין דלא תנא לי' בהנך דאדם אוכל פירותיהם כו' ובמה שאמרנו יובן היטב כי הן אמת בענין התוכחה כמו כן יש בה שני מיני תועלת קיום המניה מהבורא ית' ותועלת המקבל תוכחה ולכך שפט ר"י כי יקבל שני מיני גמול אמנם תועלת הזולת אינה מחוייבת כמשפט מצות הצדקה וגמילות חסדים כי תועלת הזולת מחוייב להיות אם רב ואם מעט אולם בתוכחה אם כמו פתן חרש יאטם אזנו לא ישמע למוכיחים ולקולם לא יחרד ומהמונם לא יחת. הנה לא הועילה לו התוכחה מאומה ולזאת לא נשנה הדבר במשנתינו רק ר"י אומר כי לפעמים יקבלו עליהם גם כן שני מיני גמול ובזה מצאו טוב טעם ודעת לכל המצות שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז מדוע יצאו מכללן

והנה טרם נבוא לביאור המאמר אשר הצגנו פתח השער אמרתי להעיר על ענין אחד דק מעניני השלום הנמצאים בדברי חז"ל כי אין טוב זולתו ואין טוב יותר ממנו כמאמרם ז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ובהיפוך נמצא להם גם כן כי אין רע מאפיסת השלום כמאמרם ז"ל. גדול השלום שלא ניתן לרשעים שנאמר ולרשע אמר אלקים אין שלום וכמה מאמרים מגדילים ומפליגים במעלתו עד למעלה ראש אשר כל המדרשים מלאים מזה רק מאמר אחד מהם אציגה נא פה ומתוכו יתבאר ויתברר לנו קצת ענין. ומהות השלום. והוא בבראשית רבה [פ' ס"ו]

רבי ברכי' פתח שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך ד' פעמים שובי כנגד ד' מלכיות שישראל נכנסין לתוכן לשלום ויוצאין מהם בשלום השולמית אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה מאוהל לאוהל. השולמית אומה שהכהנים משימין לה שלום בכל יום שנא' ושמו את שמי על בני ישראל. וישם לך שלום השולמית אומה ששלום העולמים דר בתוכה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם השולמית אומה שאני נותן בה שלום [כן הוא הגרסא בספרים המדוייקים עיין ביפה תואר ובנזר הקודש] שנאמר ונתתי שלום בארץ השולמית אימה שאני עתיד לנטות אלי' שלום הה"ד הנני נוטה אלי' כנהר שלום

הצעה

להיות כי גדר השלום הנמצאים בכתובים ובמאמרי חז"ל נחלקים לשלשה גדרים הגדר האחד. הוא השלום המדיני. הרצון. שיהי' פרטי המין האנושי מתקשרים ומתאחדים אלה את אלה בעצה והסכמה אחת בעניני הנהגתם עד כי לא יהי' מקום לריב ומצה לחול עליהן וכולמו יהי' להם דעה אחת אחדיית בל תתחלק ובל תתרבה לרבויים. כי בזה יתרבה שלומם בלי ספק. גדר השני. הוא השלום הנמצא בין ישראל לאביהם שבשמים גדר השלישי הוא שלום הנמצא בפרטי המין האנושי בכל איש ואיש לבדו. מבלתי היות מצטרף לזולתו כמבואר למתבונן בכתוב בדבר יוסף אל אחיו בשאלו מאתם השלום לאביכם הזקן העודנו חי. ואם הי' כוונתו על השלום המדיני אשר הוא בהצטרף אל זולתו הי' לו להפך השאלה העודנו חי השלום לו כי איך יתכן לשאול על שלומו עם אנשים זולתו. אם עדן לא נודע לו העודנו חי. [הלא המתים בל יריבו בל יתקוטטו עם זולתם] אם לא כי הכוונה הוא לו על השלום האישיי הפרטיי כאשר יתבאר אי"ה. והנה הדבר מבואר כי שלשת גדרי השלום אלה המה מתאחדים ומתקשרים זה בזה כי לא יתכן האחד בזולת רעהו ובהתחבר יחד השנים מהם עד השלישי יבא דבר שניהם ובהצמדתם יחד ימלא פני תבל. אורה ששון ושמחה ושלום. כאשר אומר והוא

כי הן אמנם כי השלום המדיני. לא יתכן, הווייתו מפאת חומריית המין האנושי והן המה גווייתו ואדמתו יען כי מגדר הדברים החומריים להפרד זה מזה כמשפט כל חלקי נחל ואבן יקרה נופך ספיר ויהלום משפט אחד לכולם להיותם נפרדים