בית דוד (דרשות) צ

הנה מבלעדי כי יש בעשייתן קיום רצון הבורא יתברך ככל המון מצות התורה שופר סוכה לולב, ציצית תפילין ודומיהן. עוד נוסף ע"ז ענין פרטי והוא קבלת התועלת של האיש הנגמל והדבר מבואר במעט ההשקפה כי קבלת התועלת המקבל חסד ממצוות גמילות חסד ותועלת כבוד המקבל ממצות כבוד אב רבים המה וכן בכל יתר המצות ודומיהן ולזאת יתחייב מזה. כי יהי' להם שני מיני גמול הנה הגמול האמיתי חלף קיום רצון הבורא ית' הנה הנם ככל המצות אשר אמרנו כי שכרם צפון וטובם גנוז בעולם שכולו טוב לאור באור פני מלך חיים. ואפס מפאת קבלת תועלת הזולת אשר קבל ממנו טובה גשמיית בזה עבור זה יתחייב גם כן שיקבל שכר גשמיי בעוה"ז שיהי' נערך בערך הטוב אשר השפיע לזולתו. ולפי זה נחה שקטה השאלה והותר הספק אשר הערנו עליו לאמר מדוע נשתנו אלו מאלו ומה מאוד יבוא על נכון בזה המאמר הקדום אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה כי אחרי אשר הטוב הנגמל לו בזה הוא תמורת הטוב אשר קבל ממנו זולתו יתחייב שיהי' נערך בערכו יזה מבואר כי טובת זולתי יתחלף לפי העת והזמן והמקבל כמאמרם ז"ל בסנהדרין ע"ו ב' המלוה סלע לעני בשעת דחקו כי לפעמים תגדל רבת הטובה אשר עשה לזולתו עד למעלה ראש לבעבור רוב ההצטרכות זולתו לזה בהיותו אפס עזור משום איש ואין אתו עד מה במה להחיות נפשו ואת נפש ביתו ובמעט קט אשר השפיע עליו מהטוב גדל והצליח ועשה פרי ולזאת גם הגמול אשר יגמלנו הבורא עבור זה יגדל גם כן למעלה ראש כאשר: עשה כן יעשה לו ולפעמים יקטן טובת זולתו לסבת מעוט הצטרכותו ולעומת זה גם הטוב ההוא אשר יתחייב לו חלף זאת יקטן לעומתו ולזה גזרו אומר כי אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד כוונתם על התשלומין בעוה"ז. שיהי' לפי חסד הנעשה לזולתו אם רב ואם מעט: **(הגה"ה כי מליצת משתלמת הוא בעוה"ז יעויין בדרשת חז"ל על פסוק ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. כי דרשו שישלם שכר מעשיהם הטוב בעוה"ז כדי להאבידו כו'. ומלת משלם ידוקדק על מליצת ה' שים עינך שמה

)** ומעתה הותר גם הספק השני אשר הערנו עליו במאמר בעת אפך עשה בהן והקשינו לשאול למה יוגרע משכורת' לפחיתות ערך המקבל אחרי עשיתם המצוה הזאת בשלימות. כי הן אמת כי אין כוונתם לשלול ממנו הגמול האמיתי הצפון המחוייב מפאת קיום רצון הבורא ית' כי באמת אין שים טעם לזה אך אמיתית כוונתם הוא על הגמול המחוייב לו בזה עבור תועלת המקבל ובזה הטיבו את אשר דברו כי מהנכון הוא שלא יקבל שכר על גמולו לאדם שאינו הגון. ולדעתי רמז ישעי' הנביא ע"ה כל ענין זה במילות קצרות והוא באמרו [ישעי' ל"ב] והי' מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם וסיים מאמרו אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור ירצה כי מפאת היותה מעשה ככל המון המעשים הנעשים בין איש ובין רעהו ישיג שלום בעוה"ז ומצד היותה עבודה לבוראו ית' אשר צווהו על ככה יהי' לו השקט ובטח עד עולם שכולו ארוך ראה כמה נפלאו דבריו כי תאר הצדקה בשני שמות מעשה. ועבודה ולכל אחד ואחד מהבחינות שם גמולו בצדו. והוא מכוון למאמרינו ואמר עוד ידמו בזה למי שזורע במקום רטוב על פלגי נהרי מים ועל יובל ישלח שרשיו כי לרוב הברכה והצלחת הגידול הנמצא במקו' ההוא יוכל להיות מרעה שמן וכר נבחר לרגלי השור והחמור ועם כל זה בעת הקציר יצליח ויעשה פרי ולא יגרע דבר ממנו. כי יוסיף שנית ידו לאסוף תבואתו כאלו לא שלט עליהן שן בהמות. ורגלי החמור לא רמסוהו **(הגה"ה ועיין בדרשת חז"ל על אומר ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. והביאו שם רש"י בפרושו. דבר אחר שתהי' גוזז תבואתך כל ימות הגשמים ומשליך לפני בהמתך ואתה מונע ידך ממנה שלשים. יום קודם לקציר. ואינה פוחתת מדגנה כלום:)** ולעומת זה מעשי הצדקה ועבודתם ידמה לזה בדמיון גמור. כי הקרן קיימת לעוה"ב ככל הגמול מהמון המצות ועוד נוסף ע"ז כי תהי' מרעה שמן וכר נבחר לחלק חומרייתם גווייתו ואדמתו לאכול פירותיהן בעוה"ז. וזהו פליאת סיום מאמרו הנבחר באמרו אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור והוא מבואר. אמנם גם בזולת אלה המצות השנויים במשנת אלו דברים יש עוד צד לקבל שכר בעוה"ז והוא אופן גרוע מאד כדרשת חז"ל על אומרו ומשלם לשונאיו כו'. ויש להתעורר ע"ז כי כבר כתב הרמב"ם ואחריו החזיקו על ידו כל גדולי חקרי לב וחכמי כל דור ודור. כי המקיים אפילו מצוה אחת כתקנה הוא בן עוה"ב ומקורן נובע מסוגיין דקדושין [ל"ט ב'] כל העושה מצוה אחת כו'. ונוחל הארץ כו' וזה סותר בתחילת ההשקפה למאמר זה אך אמיתית הענין יתבאר על פי מאמרם במס' שבת אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף. ר' יוסי הגלילי אומר אפילו תשע מאות ותשעים ותשע לחוב ואחד לזכות ניצל. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אפילו תשעה מאות ותשעים ותשע חלקים באותו מלאך לחוב וחלק אחד לזכות הוא ניצול ובדברי ר' אליעזר יש להשים לב כי איך יתכן באותו מלאך נטיה לזכות ולחובה אחרי כי הוא כח אחד פשוט כאשר הורגלנו לכנותם בשם שכליים נבדלים פשוטים. ואיך יתכן היות שני נבדלים בנושא אחד כי נטיית הדעת לכאן ולכאן אשר ימצא במין האנושי כאשר הסכימו כל חקרי לב. כי זה יבוא לו מפאת היותו מורכב מדברים הפכיים וכוחות משתנות ומזגים מתחלפים כי הכח האחד הנטוע בו יטיהו לצד אחד והכח המנגד יטיהו אל הפכו אולם המלאכים בהיותם שכליים פשוטים ואף כי המה מורכבים מחומר וצורה כידוע. עם כל זאת אין צד חומריותן מתנגד כ"כ לצורתן. יען כי הוא בדקות נפלא ואם כן אי' איפא ימצא בהם כל כך מהפירוד הגדול הלזה עד שיהי' תשע מאות ותשעים ותשע לחוב ואחד לזכות

אולם אמיתית הענין הוא. היות כי כבר כתבו כל חכמי האמת. כי המלאכים המליצים והמקטרגים הנמצאים המה יציצו ויפריחו. ממעשי בני האדם. אם לטוב ואם לרע. והדברים מבוארים בדברי הראשונים הלא בספרתם. כי תדרשנו ומצאת ומעתה נגלה לנו כוונת ר' אליעזר. כי הן אמת. אם תהי' מעשה המצות אשר נעשית זכה וברה. בלי שום סיג וחלאה לבלתי יתערב בתוכה דבר זר. ושמך מחשבה פסולה. הנה המלאך המלין הנברא ממנה. גם כן יהי' כדמותה וכצלמה אך טוב טוב יאמר. אפס בהתערב דבר זר ושמץ מחשבת פיגול בעשיית המצוה. וכל מחשבת לבו בעשייתו לסיבות מתחלפות ומקורות כוזבות. למען השיג כבוד או יקר. או זולת זה. לעומת זה יהי' המלאך המושפע ממנו. לפי ערך חלקי הרע הנמצא בעשייתה. ככה ימצאו בו. אשר לפיהן ידרשו רעתי. ומעתה הותר הספק ונרצית השאלה אשר התעוררנו כי איך יתכן שימצא במלאך כל כך מהפירוד העצום. כי אחרי היות ראשית הווייתו. ותחילת יצירתו מפעולת אנושיית. אשר בהם נמצא תכלית הפירוד בעצם וראשונה הנה הכח המלאכי הנמשך מהם לא נופל הוא מהם. כמוהו כמוהם. ועל בחינה זו היתה כוונת ר' אליעזר. כי אף שיהי' המלאך המליץ המושפע ממצוה אשר הי' בפעולתה הרבה מחשבות נפסדות בלתי מזוקקות וניצוץ אחד מני אלף לטוב. עם כל זה יועילו לו להיטב באחריתו. ולהחיותו כהיום הזה

אמנם השכל יחייב. כי מצוה כזאת. לא תוסיף תת כח שלימותה. כי אם בזה. ועליהן ועל כיוצא בהן היתה כוונת מאמרם ומשלם לשונאיו כו'. אשר גזרו אומר על מי שעווניתיו מרובים מזכיותיו. שיקבל עליהן שכר בעוה"ז ורצו בזה כי בעצמת זכיותיהן גברו כל כך המחשבות הנפסדות ורעיונות לא מטוהרות עדי רבו עוונותיהן מזכיותיהן ולזאת לא יקבלו עליהן שכר בעוה"ב. אמנם העושה מצוה אחת כתקונה בלי שום סיג וחלאה. על זה בא דברי הרמב"ם וחכמים המחזיקים על ידי כי לא יבצר שכרו לעולם שכולו טוב והיא מנוחלי עוה"ב אף אם אחת היא: