בית דוד (דרשות) פט

דקאמר בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת כו'. אם כך הקדוש ברוך הוא. מצטער על דמן של רשעים. ק"ו על דמן של צדיקים. ומליצת רבה בר שילא שהמליץ בעבור ר' מאיר. כי רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק שניהם מתאימים כי כוונה אחת לשתיהן. היות גם הרשעים מקושרים בה' ומתאחדים בעצמותו יתברך [זולת אותן ששנינו שאין להם חלק לעוה"ב] ולכך הקב"ה מרגיש בצרתן כביכול במקום ההתקשרות. וגם כי ימצא בתורתם דבר טוב כאמור. זהו מה שרצינו לבאר בזה המאמר בע"ה. ה' יזכינו לחיות החיים הנעימים המיוסדים עפ"י דרכי התורה והמצוה

בית דוד

דרוש ח'

גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושי' בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר (משלי ד') כי חיים הם למוצאיהם ואכל בשרו מרפא ואומר (שם י"ג) רפאות תהי לשריך ושקוי לעצמותיך ואומר (שם י"ג) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר ואומר (שם א') כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך ואומר (שם ד') תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. ואומר (שם י"ג) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. ואומר (שם י"ג) כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך

(כן הוא עיקר הגירסא ועיין בפי' המשניות להרמב"ם)

הצעה

אם האדם הלז על פני תבל ארצה. מורכב מגוי' שפרה. סכולה שכולה. ורוח אלקים מרחפת בקרבו. אצולה משמי מעל. וממקום קדוש תהלך. והיתה כוונת האלקית ביצירתו. לעשות ככל הכתוב בספר התורה הזאת לעבדה ולשמרה לטוב לו כל הימים בעולם שכולו טוב. יתחייב מזה כי תמצאנה קצת מהמצות שיהי' תועלת ולעזר גווייתו ואדמתו. להיות כהיום הזה. כי מבלעדו לא יכון דבר

אמות זה המשפט קיימוהו חכמי התלמודיים. עם כי הם גזרו אומר. כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. עם כל זה אמרו בקצתן שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא כאשר הוא נמצא כתוב ומפורש אצלם. במשנת אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם. ובמס' שבת פרק מפנין [קכ"ז א'] חשיב שם ר' אליעזר בשם ר' יוחנן ששה דברים כו'. ופריך איני והא אנן תנן אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן כו' הני אין מידי אחרינא לא. ומשני הני נמי בהני שייכי. אמנם על השנות הדבר. מה נשתנו אלו מאלו. ומדוע יצאו מכללן לקבל עליהן גמול בזה יותר מבזולתן. הדבר סתום וחתום ואין איש מכל המפרשים אשר שם לבו להתעורר לזה. וטרם נבוא אל הענין נעורר עוד ספק עצום במאמר חז"ל. באמרם. [ב"ב ט' ב'] מאי בעת אפך עשה בהן אמר ירמי' לפני הקב"ה רבש"ע אפילו בשעה שהן מבקשין לעשות צדקה. הכשיל' בבני אדם שאינם מהוגנין. כדי שלא יקבלו עליהם שכר. והנה מה מאוד זר הדבר בתחילת ההשקפה. למה תבוא להם כזאת. ומדוע יוגרע משכורתם. הלא מצדם לא יבצר. הן בחשבו לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה. כמאמר חז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. הגם אמנם כי מחשבתו עודנו בתוך רעיוניו. ולא יצא אל הפועל. עם כל זה יקר הוא בעיני ה' לגמלו כאלו פעל ועשה. ואף כי המה התעוררו בטוב רעיונם ומחשבתם עשה פרי להוזיל זהב מכיסם. ואיך ימנע מהם הטוב הצפון והגמול הגנוז לבעבור פחיתת ערך המקבל וכי נתנה התורה למלאכי השרת לדעת את מי ראוי לחנן ולקרב. ואת מי לדחות ולרחק. הלא לא לאדם לדעת את כל זאת

אולם אמיתית שני הספיקות אלו. לא ימנע היתרן כאשר נעמוד על עיקר כוונת מאמר אחד סתום במס' סוכה [מ"ט ב'] ואמר ר' אליעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ועיין בפירש"י שפי' הנתינה היא הצדקה, והטורח הוא החסד. כגון מוליכה לביתו וכו' והוא דחוק חדא דלישנא דחסד לא משמע כן. ותו דשלילת אין צדקה משתלמת כו' קשה טובא דמשמע מינה דצדקה שאין בה טורח אין מקבלין עלי' שכר כלל. וזהו בלי ספק רחוק מן הדעת מאוד. דאטו אם לא נצטער בנתינתה. לא יקבל עלי' שכר כלל. אתמהא. וכל המפרשים נדחקו מאוד בביאורו. ונלאו למצוא פתח כונתו

אך הנראה באמיתית כוונתו. הלא להיות כי כל מצוה ומצוה אשר אין בקיומה זולת השלמתו את עצמו בעשותו רצון בוראו אשר צוהו על ככה כי הוא אמר ויהי הנה שכרו ופעולתו חלף קיום רצין הבורא יתברך לא יקיפו רחבי ארץ ודי תבל ומלואה לא יכונו לקבל בהם שום תגמול נאות לזה. אחרי כי הגמול ההוא יתחייב שיהי' מתייחס לעצמותו אי' איפא ימצא בכל הכלי חמודות הקנינים המדומיים הגשמיים לקבל שכר רוחני שיהי' נערך בערך עצמותו יתברך ולזאת הטיבו חז"ל אשר דברו כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא

אמנם הדברים השנויים אחת לאחת במשנת אלו דברים