בית דוד (דרשות) ט

לכתחילה ולהדיא תנינן בתוספתא בפיסקא דהבכור והמעשר. הבכור והמעשר שנתערבו רש"א זה לשם מה שהוא יכו' מפני שמתן דמם שווה ואף רבנן לא פליגי עלי' התם אלא משום דס"ל דאין מביאין קדשים לבית הפסול וכדמסיק שם בתוספתא באותו פיסקא דהבכור והמעשר ולא הודו לי חכמים לר"ש שמביא קדשים לבית הפסול אבל בהא דבכור בשפיכה לא פליגי עליו וא"כ בין לר"ש ובין לרבנן תרווייהו ס"ל דבכור בשפיכה ואין לדחות ולומר דס"ל להנך תוספתא כריוה"ג וכולהו בזריקא ולכך הוי מתן דמם שוה דהא בתוספתא דפסחים פרק ד' איתא להדיא דפסח בשפיכה ושינה מלשון המשנה ותני כהן הקרוב אצל המזבח שופכו שפיכה אחת כנגד היסוד ודוחק לאוקמי כתרי תנאי כיון דסתמה תני בתרויייהו וע"ז סמך הרמב"ם לפסוק כן להלכה אבל הא גופא קשה טובא איך סמך הרמב"ם על תוספתא זו שהוא בהיפך מש"ס דילן וממקרא מלא האמור בתורה שהרי בש"ס דילן בזבחים בפ' איזהו מקומן [נ"ו ב'] על הך מתניתין דהבכור והמעשיר והפסח כי' ודמן טעין מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד אמרינן בגמרא מאן תנא א"ר חסדא ריוה"ג הוא דאמר חלבו לא נאמר אלא חלבם דמי לא נאמר אלא דמם לימד על בכור ומעשר ופסח כו' ופי' רש"י מאן תנא מעשר ופסח בזריקה מדמשוה מתן דמים דבכור ומעשר ופסח כדקתני שינה באכילתן מכלל דבמתן דמים לא שינה ובבכור ואת דמם תזרוק כתיב ותו אמרינן התם כנגד היסוד מנלן א"ר אליעזר אתיא זריקה זריקה מעולה ועולה גופא מנלן דכתב על יסוד מזבח העילה כו' וכן בפסחים [ס"ד א'] דתנינן במתניתין כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד ואמרינן שם בגמ' [ס"ד ע"ב:] מאן תנא פסח בזריקה א"ר חסדא ריוה"ג היא דתניא כו' ומנלן דטעונין יסוד א"ר אליעזר אתיא זריקה זריקה מעולה כו' הרי להדיא דגם פסח בזריקה לריוה"ג והיינו משום דנפקא לי' מקרא דבכור וא"כ בכור וודאי דבזריקה הוא לכ"ע וא"כ איך סמך הרמב"ם על דברי התוספתא לדחות דברי ש"ס דידן מהלכה

הרי לפנינו י"ג קושיות חמורות זיי"ן בפשטא דשמעתין מה שהקשו התוס' ומה שהוספתי להקשות והסשה בדברי הרמב"ם

ובכדי ליישב כל אלה נלע"ד דהנה עיקר החילוק שבין שפיכה לזריק' פירש"י בסוגי' דזבחים ודפסחים דזריקה הוא מקרוב עומד אצל היסוד ושופך וכמו שהבאתי לשונו לעיל ומלשון רש"י משמע דפשטא דלשנא דקרא דזריקה ושפיכה משמען כן דלשנא דזריקה שבכתוב משתמע שהוא למרחוק ולשנא דשפיכה משתמע שעומד בסמוך ושופך אבל האמת יורה דרכו שאין הדבר כן רק דבלישנא דקרא גם לשפיכה קרי לי' זריקה ומנא אמינא להו אב"א קרא ואב"א גמרא והיינו קרא דד"ה וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים הדם מידם ומייתי לי' הש"ס דזבחים דף י"ד וביומא דף נ"ט ולמאן דאמר דפסח בשפיכה ע"כ מוכח דבלשון הכתוב גם לשפיכה קרי לי' זריקה ואב"א גמרא מהא דתניא בתו"כ סדר ויקרא פרשתא ד' פסקא י"ב וז"ל וזרקו את הדם על המזבח ואין הזורק על המזבח ופי' בק"א הדם על המזבח כלומר מדכתיב הדם ולא כתיב על המזבח את הדם כמו שהי' ראוי לומר שבראשונה יאמר מקום הזריקה ואח"כ יאמר מאי יזרוק אלא אתא לומר דהדם הוא שיתן על המזבח אבל אין צריך הזורק לעלות על המזבח לזרוק אותו דאילו גם הזורק צריך שיהי' על המזבח או סמוך לו דעל בסמוך נמי משמע הוי לי' למכתב וזרקו בני אהרן על המזבח את הדם ואז הוי הדר על המזבח על שניהם על הזורק ועל הדם והוי דרשינן להנך תיבות דעל המזבח לפניו ולאחריו עכ"ל בתוס' ביאור קצת הרי להדיא דאי לאו דרשה דאת הדם על המזבח מלשנא דוזרקו לחוד לא הוי משתמע שהזורק עומד למרחוק דאי ס"ד דלשנה דוזרקו לחוד משמע מרחוק כדמשמע מלשון רש"י א"כ למאי צרכינן כלל להך דרשה דאת הדם על המזבח אלא ע"כ דמלישנא דוזרקו לחוד הוה משמע גם שפיכה שהוא מקרוב ולכך צריכין לדרשא דאת הדם על המזבח וזה ברור והיינו טעמא דר"פ בזבחים ס"ב ע"ב דאמר מה דם אויר קרקע מפסיקו כו' ולכאורה קשה מנ"ל לר"פ הא דבדם אויר קרקע מפסיקו אם לא מהך דרשה דתו"כ דהדם על המזבח ולא הזורק דהא גבי דם ליכא הך הוכחה דלמערכה דלוקה היא זורק דהדם אינו נזרק למערכה אלא א"כ דנפקא לי' מהך דתו"כ דבעינן שיהי' הזורק עומד מרחוק וממילא אויר קרקע מפסיקו

ולפ"ז נמצינו למידין דבבכור דכתיב בי' את דמם תזרוק על המזבח דסמוך לי' לתזרוק אצל על המזבח מדלא כתב תזרוק את דמם על המזבח כדכתיב וזרקו את הדם על המזבח א"כ ממילא משתמע דבכור בעינן שגם הזורק יהי' על המזבח או סמוך לי' דהיינו שפיכה ומעתה אין לנו לחפש ולתור אחר קרא אחר שיהי' מבואר בו דפסח בשפיכה להנך תנאי דמפקי לי' להך קרא דדם זבחיך ישפך לדרשה אחרינא וכמו שכ' התוס' אלא מהך קרא עצמו דריוה"ג מוכח דפסח בשפיכה מדכתב את דמם תזרוק ולא כתיב תזרוק את דמם ומשום דבאמת לא מצינו כלל שום קרא אחרינא למעו"פ דטעון מתן דמים אלא או קרא דדם זבחיך ישפך או קרא דר' יוסי הגלילי וכיון דמוכרחין אנו לומר מכח קושיות התוס' דלכ"ע אית להו דפסח בשפיכה א"כ ברווחא אית לן למימר דמקרא דריוה"ג עצמו מוכח כן ואדרבה דמקרא דריוה"ג מוכח דגם בכור הוא בשפיכה והיינו דתני כן בתוספתא דגם בכור הוא בשפיכה והוא משום דאתיא כריוה"ג ומעתה בין לריוה"ג דיליף למעשר ופסח מקרא דדמם תזרוק ובין לר"י דיליף לה מקרא דדם זבחיך ישפך תרווייהו את להו דפסח בשפיכה רק דאיכא בינייהו לענין אי בעינן כנגד היסוד דלריוה"ג דנפיק לי' מדמם תזרוק א"כ ילפינן זריקה מעולה דטעון שיתן כנגד היסוד דווקא והתוס' בזבחים [דף נ"א א' ב'] נתקשו הרבה דלמאן דיליף למעשר ופסח מקרא דדם זבחיך א"כ מנלן דבעינן יסוד ולא העלו כלום וא"כ באמת לר' ישמעאל לא בעינן שיהי' כנגד היסוד והא דתנן בפ' איזהו מקומן ובלבד שיתן כנגד היסוד וכן בפסחים זורקו כנגד היסוד אתיא כריוה"ג דווקא והא דאמרינן בזבחי' עלה דהך מתניתין דהבכור והמעשר ופסח כו' מאן תנא א"ר חסדא ריוה"ג היא אין הכוונה דכולהו בזריקה וכמו שפירש"י דבאמת גם לר' יוה"ג הכל בשפיכה ואפי' בכור וכדתנינן בתוספתא ופסקא הרמב"ם וכדמוכח מקרא עצמו דריוה"ג וכדכתיבנא לעיל אלא דהכוונה היא מאן תנא דבעינן יסוד דווקא וע"ז אמר רב חסדא הא מני ריוה"ג היא דאילו לר"י לא בעינן יסוד דווקא והך ומנ"ל דבעינן יסוד הוא סיומא דמלתא דלעיל ולא שהוא מלתא באנפי נפשי' רק דקאי אדלעיל והכי קאמר ולריוה"ג מנ"ל דבעינן יסוד וע"ז קאמר ר"א אתיא זריקה מעולה ולרב חסדא הוי פשיטא לי' הך מלתא ולא קבעי לפרושי והש"ס הוא דקא מיבעי לי' ומנ"ל דבעינן יסוד וע"ז אתא ר"א לפרושי מלתא דרב חסדא וכהנה רבות בש"ס ואף דבפסחים קאמרינן להדיא מאן תנא דפסח בזריקה אר"ח ריוה"ג היא צ"ל דהרמב"ם לא הי' כן בגרסתו אלא מאן תנא סתם וכמי שהוא הגירסא בזבחים ובמתניתין דתני זורקו לשנא דקרא נקיט וכמש"כ דבלישנא דקרא קרי גם לשפיכה זריקה והתוספתא דדרכה לפרושי טפי נקיט באמת לשון שפיכה וכדתני בתוספתא פ' ד' עיי"ש רק דהאמוראים ומסדרי הש"ס חלקו בניהם לקרות לזה זריקה ולזה שפיכה כדי להבדיל בין הנושאים ומעתה אין שום סתירה מש"ס דילן להך תוספתא ושפיר פסקא הרמב"ם להלכה ודו"ק

ובזה יתיישבו כל קושיות התוס': עד אחת: והיינו משום דשפיר מצי לחד תנא למסברינהו לתרווייהו דפסח בשפיכה וכל הניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא ופסח בשפיכה נפקא לי' מדר' יוסי הגלילי ואייתר לי' ודם זבחיך ישפך לכל הניתנין בזריקה כו' וגם קושייתם הרביעית והחמישית נמי יתיישבו משום דר"ע נמי אית לי' כריוה"ג דנפקא לי' מעו"פ מקרא דדמם תזרוק דבכור ולכך פליג על ר' ישמעאל בפ' איזהו מקומן ודריש לאחד תם ואחד בעל מים מיהי' לך דרישא דבשרם יהי' לך וכריוה"ג ואפ"ה אית לי' דפסח בשפיכה ומשום דמוכח כן מקרא דריוה"ג עצמו וכדכתיבנא לעיל וכמו כן ר' יאשי' נמי דדריש לה בספרי מקרא דקודש הם נמי אית לי' דפסח בשפיכה מאותו קרא עצמו דהא בן ר' יאשי' לריוה"ג ליכא מידי דתרווייהו מחד קרא נפקי רק דמר יליף לה מקודש הם ומר יליף לה מדמם והכל חדא ופשוט: