בית דוד (דרשות) ח

א"כ ע"כ דמפרש לקרא דדמם תזרוק דעלייהו דהנך בכורות קאי וכר' ישמעאל דליכא למידרשי אמעו"פ וכריוה"ג דא"כ פסח בזריקה מיבעי לי' וממילא דובשרם יהיו לך נמי אהנך בכורות קאי וכר"י וא' תם וא' בע"מ נפקא לי' מלך יהיו דסיפא וכדמסקינן לר' ישמעאל ואלו בסיף פ' איזהו מקומן [דף נ"ז] פליג ר"ע על ר"י ומוקי לקרא דבשרם יהיו לך לא"ת ואבע"מ וכריוה"ג וזאת הקושיא תיקשה גם אם נסבול כל הדוחקים ונאמר דיש איזה קרא אחרינא לפסח דבשפיכה וכל אלה המה קושיות עצומות וחמורות מאוד באין משיב עליהם שום ישוב כלל (וא"ו) ומלבד זה יש עוד להבין במאי דפריך ור"י מפיק קרא להכי ולהכי [ופירש"י דכר"ע לא אתא דא"כ אמאי אין פוטרות זו את זו] וקשה דמהיכן פסיקה לי' דאתיא כר"י ולאוקמי תרי תנאי ואליבא דר"י אימא דאתיא כר"ע ותרי תנאי ואליבא דר"ע [ויש ליישב] ועוד וכי תנאי שקלת מעלמא אימא דאתיא כריוה"ג דמפיק לפסח מקרא דדמם תזרוק ואייתרו לי' דם זבחיך ישפך לניתנין בזריקה כו' ולא נצטרך לאוקמי כתרי תנאי אליבא דר"י אשר לא מוקמינן רק מצד הדוחק וכדאמרינן בכתובות [נ"ז א'] הא קמ"ל דפליגי תרי אמוראי בטעמא דנפשייהו ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא ומ"ל אמורא או תנא: (זיין) ועוד בהא דמשני ב' תנאי כו' פירש"י דלהך תנאי דר"י דנפקא לי' מדם זבחיך לפסח א"כ לא ס"ל כלל דפליגי ר"י ור"ע בפסחים ולכ"ע לא זו פא"ז כו' ולאידך תנא דבר"י ס"ל דתרווייהו בזריקה וכריוה"ג והא דזבח אינו פוטר את הפסח משום דפסח עיקר וזבח טפל לו וכטעמא דאמרן בירושלמי וקשה טובא לומר כן דהש"ס שלנו סמך אטעמא דהירושלמי ולא יזכירנו כלל אף לא ברמז

ודברי הרמב"ם בסוגיות אילו קשים מאוד וסותרים זא"ו סתירות רבות ועצומות ונבארם אחת לאחת

(א) דבפרק ח' מהלכות חמץ ומצה [הלכה ז'] פסק כר"ע דאין ברכת הפסח פוטרת את של זבח ושל זבח אינו פוטר את הפסח ואלו בפ"ב מה' פסוה"מ פסק דכל הניתנין בזריק' שנתנן בשפיכה יצא שנא' ודם זבחיך ישפך והיינו כר' ישמעאל ולר"י הא פסח פוטר את הזבח וא"כ דבריו סותרים זא"ז. (ב) ועוד קשה עליו ביותר מסוגי' דזבחים דלעיל דפריך הש"ס שם ואכתי להכי הוא דאתא והא מיבעי לי' לכדתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ת"ל ודם זבחיך ישפך ומשני סבר לה כר"ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה כו' דתנן בירך ברכת הפסח כו' הרי מבואר להדיא דלר"ע לית לי' הך דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא וא"כ איך פסק הרמב"ם לתרווייהו וכבר עמד בזה הרב בלח"מ ולא העלה שום דבר ברור בישוב זה (ג) ועוד קשה דאלו מסוגי' דזבחים מוכח דמאן דדריש לקרא דדם זבחיך ישפך לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר תו לא דריש לי' להך מלתא דהניתנין בזריק' שנתנן בשפיכה וצא מדהוכרח לשנויי סבר לה כר"ע כו' ואילו הרמב"ם בפ"ב מה' פסוה"מ קפסיק לתרווייהו ויליף לה לתרווייהו מהך קרא דדם זבחיך ישפך וז"ל שם בהלכה א' כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון אם נתנן במתנה אחת כיפר ואפי' בחטאת מתנה אחת היא העיקר ושאר המתנות למצוה שנאמר ודם זבחיך ישפך כו' [הלכה ב] וכל הניתנין בזריקה. שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך וא"כ פסקיו אלו סותרים זא"ז וכבר עמד בזה הרב בכ"מ: (ד) עוד הקשה הרב בכ"מ כיון דפסק דגם חטאת שנתנה במתנה אחת כיפר והיינו כב"ה ולב"ה לא איצטרך. כלל להאי קרא דדם זבחיך ישפך למילף מיני' שאם נתנן במתנה אחת כיפר משום דלב"ה כולהו יליף מחטאת וחטאת נפקי' לו מדכתיב תלתא וכיפר וכדאמרינן בסוגי' דלעיל והנך תנאי דמפקי להו לקרא דדם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא אם נתנן במתנה. אחת כיפר מנ"ל ומשני סברי לה כב"ה וילפי להו כולהו מחטאת וא"כ הרמב"ם דפסק כב"ה לא הי' לו להביא בהלכה א' הך קרא דדם זבחיך ישפך וגם בזה לא העלו שום ישוב ברור: [ה] דבפרק ה' מהלכות מעשה הקרבנות [הלכה י"ז] פסק הרמב"ם וז"ל הבכור והמעשר והפסח דם כ"א מהן טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד באיזה רוח שירצה, משלש זויות המזבח כו' ומנין שאינן טעונין אלא מתנה אחת שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח מפי השמועה למדו שהוא הדין במעשר ופסח שנותן מתנה אחת כבכור עכ"ל ומאוד דבריו תמוהין בזה חדא דפסק דבכור בשפיכה ומקרא מלא מכחישי שהרי כתב בבכור ואת דמם תזרוק ותו שהרי מסוף לשונו שכתב ומנין שאינן טעונין אלא מתנה אחת שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק כו' מפי השמועה למדו שהוא הדין למעשר ופסח ונראה מזה דדריש לקרא דדמם תזרוק כרביוה"ג דדמם קאי על מעשר ופסח וא"כ כולהו בזריקה מיבעי לי' וגם בזה כבר עמד בלח"מ וכתב דליכא למימר דט"ס הוא ברמב"ם דצ"ל בזריקה וכריוה"ג שהרי בפ"ג מה' קרבן פסח פסק להדיא דפסח בשפיכה עיי"ש שדחק עצמו מאוד בזה והעלה בצ"ע

הן אמת דדברי הרמב"ם בזה המה מיוסדים על דברי התוספתא דלהדיא תנינא בתוספתא דמס' זבחים בפ"ה וז"ל הבכור והמעשר והפסח שופכין שפיכה א' כנגד היסוד שפכן שלא כנגד היסוד הרי אילו פסולין וכן הוא בתוספתא שם בפ' ח' ובתוספתא דפסחים פרק ט' הבכור שנתערב בפסח שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור ר' שמעון אומר זה ישחט לשם מה שהוא ושניהם יאכלו כפסח וכמנין של פסח וכן תני שם גבי מעשר שנתערב בבכור דס"ל לר' שמעון דזה ישחט כו' ושניהם יאכלו כבכור עד כאן הרי מוכח להדיא מדברי ר' שמעון דגם בכור בשפיכה כמו מעשר ופסח דאי סלקא דעתך דבכור בזריקה א"כ איך קאמר זה ישחט לשם מה שהוא כו' שהרי אין מתנותיהן שוות וכדאמרינן בפסחים בפרק האשה [דף פ"ט א'] דלא מצי למייתי פסח ולאתנויי אי בעל מום הוי דידי הרי זה פסח וא"ל יהי' מותר הפסח שהוא שלמים ומשום דאי שווין מתנותיהן זה בשפיכה וזה בזריקה ופריך מאי נ"מ הא הניתנין בשפיכה שנתנן בזריקה יצא ומשני הנ"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא וא"כ האיך קאמר ר"ש דיקרבו שניהם כיון דאינן שווין במתנותיהן ואין לומר דזה הוי כדיעבד כיון שכבר נתערבו וכדאמרינן בזבחים ע"ה ע"ב לענין אשם שנתערב בשלמים לר"ש דזה הוי דיעבד עיי"ש דז"א דלהדיא מבואר בזבחים בפ' התערובות דזה הוי לכתחילה תדע דאלו במתניתין דריש פ' כל הזבחים קתני קדשים בקדשים מין בשאינו מינו ירעו עד שיסתאבו נתערבו בבכור ומעשר ירעו והיינו משום דאין מתנותיהן שווין ואלו בנתערבו הדמים זב"ז תנינן במתניתין דף פ' ע"א מתן ד' במתן אחת ר' יהושע אומר ינתנו במתן א' והיינו משום דהניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת יצא וכמש"כ רש"י עיי"ש הרי להדיא דנתערבו מחיים לא הוי כדיעבד שיהי' מותר לשוחטן וליתן במתנה אחת וכן כ' רש"י (פ"א ע"ב) ד"ה אביא כו' ואע"ג דאם נתערבו מחיים לא קרב התם משום דאית להו תקנתא ברעי' עכ"ל וא"כ נמי לענין לשנות מזריקה לשפיכה נמי הוי כלכתחילה דהא תרווייהו מחד קרא נפקא ולא מצינו לר"ש דיפלוג ע"ז דהלכה פסוקה שנינו בלא שום מחלוקת דהא מדפליג ר"ש בסיפא ולא פליג ברישא מכלל דברישא גם ר"ש מודה דירעו אלא ע"כ צ"ל דשאני חששא דמביא קדשים לבית הפסול דלא חייש לה ר"ש ואף בנתערבו מחיים משום דבשעת הקרבה וזריקה הוא נעשה כתיקונו מבלי שום שינוי ואפי' בדברים הנעשים רק לכתחילה וגם אח"כ יכיל ליזהר שלא יבוא לביה"פ ולכך בנתערבו אפי' מחיים ס"ל לר"ש דיקרבו רק דמ"מ להכניס עצמו במכוון לזה כגון ליקח תרומה בדמי שביעית גם ר"ש מודה וכדאמרינן שם (ע"ה ב') עיי"ש משא"כ לענין לשנות דבר ואפי' בדברים הנעשים רק לכתחילה ואינם פוסלים בדיעבד מ"מ הוי כלכתחילה כל שנתערבו מחיים ואיכא תקנתו דרעי' גם לר"ש ועוד דהא התם בפסחים נמי כדיעבד דמי דהא חד מינייהו וודאי דלא עביד פסח ואפ"ה אסור להקריבו לכתחילה וה"ג דכוותי' דמקרי לכתחילה כל זמן דלא קרבו וא"כ ע"כ דס"ל לר"ש דבכור בשפיכה