בית דוד (דרשות) י

ובכדי ליישב ישר פסקי הרמב"ם הסותרים זא"ז צרכינן לברורי היטב פירושא דשמעתין דפסחים ודזבחים באופן שלא יהיו סותרים זא"ז בפסחים פירש להך דשכתמצא לומר לדברי ר"י זריקה בכלל שפיכה כו' משום דכל הנזרקין אם נתנן בשפיכה יצא ואין זה במשמעות הלשון כלל ולדבריו טפי הל"ל דשפיכה בכלל זריקה והי' הלשון מתיישב יותר לכך נראה דהרמב"ם קמפרש לה ע"ד מה שאמרו יש בכלל מאתים מנה דהכוונה דבכלל מאתים נכלל בזה ממילא מנה וה"נ דכוותייהו קמפרש, להא דזריקה בכלל שפיכה דר"ל דכשעושה שפיכה נכלל בזה גם זריקה והיינו משום דשפיכה עדיפא טפי וכמו דנכלל במאתים (ומה שהקדים שם תי' בכלל קודם לתי' מאתיים וכאן הקדים תי' זריקה לתי' בכלל משום תי' יש דנקיט התם הוצרך להקדים תי' בכלל) וא"כ לר"י יוכל ליתן לכתחילה בשפיכה לאותן הניתנין בזריקה והיינו משום דעדיפא מיני' עבדי לי' אבל שפיכה אינו בכלל זריקה ולכך אותן דבשפיכה אם נתנן בזריקה לא יצא אף בדיעבד ומשום דגריע קמגרעי לה ולא תליא הך מלתא כלל בהא דתנינן דהנזרקין שנתנן בשפיכה יצא רק דמסברא אית לי' לר' ישמעאל כן דשפיכה עדיפא טפי מזריקה וגם ר"ע לא נחלק עליו משום דלית לי' כהך ברייתא דהניתנין בזריקה רק דסברא בעלמא פליג עליו וסבירא לי' דתרווייהו כהדדי נינהו ולא זה עדיף מזה ולא זה מזה וכיון דלר"י גם לכתחילה יוכל ליתן את הזבח בשפיכה לכך שפיר מקרי מתנותיהם שוות ופוטר הפסח את הזבח ואף דלא שוו לגמרי שזה במתנה א' וזה בב' מתנות מ"מ כיון שיש ביניהם איזה צד השתוות בדבר א' לכתחלה ששניהם בשפיכה שפיר מקרי מתנותיהם שוות ופוטר את הזבח אבל משום מאי דבדיעבד אם נתנן בשפיכה יצא לא הוי קרי לי' מתנותיהן שוות דמדיעבד אין ראי' כלל ור"ע דס"ל דאין שום עדיפות לשפיכה על זריקה וא"כ לכתחילה וודאי דלא מצי למעבד להזבח בשפיכה ולכך מקרי אין מתנותיהם שוות ולא קפטר הפסח לזבח אבל אה"נ דמצי ר"ע למסבר להך דכל הניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא בדיעבד רק משום דיצא בדיעבד לא מקרי מתנתיהן שוות לפטור הזבח בברכת הפסח כיון דלכתחילה אין מתנותיהן שוות בשום צד וכיון שכן שפיר פסק הרמב"ם כר"ע דלא פטר הפסח את הזבח ואפ"ה פסק הברייתא דהניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא ואין כאן שום סתירה כלל: וזה פשוט: אך לפ"ז תתחזק הקושיא יותר מסוגין דזבחים כיון דלפי דברינו גם ר"ע מצי סבר כהך ברייתא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא א"כ מאי משני הש"ס בזבחים עלה דפריך ואכתי מיבעי' לי' להניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ומשני סבר לה כר"ע כו' ולדברינו דגם ר"ע לא פליג על הך ברייתא א"כ לא משני מידי

ועוד קשה לפ"ז הא דפריך הש"ס ור"י מפיק קרא ולהכא ודרש"י לפי פירושו כתב דע"כ ההיא ברייתא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אתיא דא"כ אמאי לא זו פא"ז ולא זו פא"ז כו'. עיי"ש בל לדברינו דההיא ברייתא שפיר אתיא כר"ע וא"כ מנלן להש"ס דהברייתא אתיא נמי כר' ישמעאל ולמפרך ור"י מפיק קרא להכא ולהכא לאימא דאתיא כר"ע לחוד ולא קשיא ולא מידי

אבל באמת אחר העיון נראה דלק"מ ודברי הרמב"ם ברורים ונכונים דהא יש להבין מאי מקשה הש"ס שם ואכתי להכא הוא דאתא הא מיבעי' לי' להניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ור"ל דתרתי לא מצי מדרש מיני' וכמו שפי' רש"י וקשה טובא דמאי תרתי דרשות שייך בזה דהך ילפותא דבשפיכה יצא ילפינן מדכתיב ישפך והך ילפותא דבמתנה אחת כיפר ילפינן מדלא כתיב סביב ושפיר ילפינן לתרווייהו מהך קרא ואין כאן תרתי מילי מחד קרא כלל דאף דמוקמינן לקרא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא והיינו מדכתיב ישפך מכל מקום ממילא משתמע מיני' דבמתנה אחת כיפר מדלא כתיב סביב ובשלמא מאי דמקשה הש"ס להלן ואכתי מבעי' לי' לכדר"י דיליף למעשר ופסח דטעון מתן דמים מהך קרא שפיר קא קשיא לי' ומשום דאי מוקמינן לקרא להך ילפותא דבמתנה אחת כיפר וא"כ ע"כ דמפרשינן לדם זבחיך לכל זבחיך וכמו שפירש"י עיי"ש וא"כ לא קאי רק על אותן הזבחים המפורש בהן מתן דמים למזבח אבל מעשר ופסח דלא מצינו להם שטעונים מתן דמים למזבח אינם בכלל זה ואי מוקמינן לכדר"י דקאי אמעו"פ למילף מיני' דטעונים מתן דמים למזבח א"כ ע"כ היינו משום דדייקינן בלשנא דזבחיך דר"ל זבחים שלך שאין לכהנים שום חלק בהם וכדאמרינן שם מעו"פ בעלים אכלי לי' ולכך שפיר קפריך הש"ס והא מבעי לכדר' ישמעאל משום דתרתי לא דרשת מיני' דאי מפרשינן ליה על כל הזבחים א"כ מעו"פ אינם בכלל זה ואי דייקינן להך זבחיך כר"י דר"ל זבחים שלך כו' א"כ לא קאי רק אמעו"פ ולא לכל הזבחים ושפיר שייך בזה לומר דתרתי לא דרשת מיני' אבל הא דפריך והא מיבעי לי' להניתנין בזריקה כו' קשה טובא דמאי תרתי מילי שייך בזה כיון דע"כ תרווייהו משתמע מיני' זה מדכתיב ישפך וזה מדלא כתיב סביב וביותר תקשה לפי מה שהעליתי לעיל דלר"י שפיכה עדיפא מזריקה ואף לכתחילה יכול בשפיכה להנזרקין א"כ למאי דמוקמינן לקמן להך ברייתא כר"י א"כ מאי לשון דיעבד דתני בברייתא ועוד דלמאי צריך קרא כלל לזה כיון דידעינן כן מסברא אלא ע"כ צ"ל דלשון דיעבד דתני הוא משום דבשפיכה אחת סגי ולכתחילה ודאי דלמצוה בעינן ב' מתנות שהן ד' וא"כ ע"כ דצ"ל דתרווייהו שמעינן מיני'

ומחומר קושיא זו ע"כ צ"ל דהכי קא קשי' לי' להש"ס דהן אמת דנוכל למילף מיני' תרתי אבל זה הוא דווקא דמתנה אחת בשפיכה שפיר דמי דהא בקרא ישפך כתיב אבל מנ"ל לומר דגם מתנה אחת בזריקה כיפר וכדמשמע מהך ברייתא קמייתא דגם במתנה אחת בזריקה כיפר דהא סתמא קתני אם נתנו במתנה אחת כיפר דמשמע דמתנה כתיקונה קאמר דהיינו זריקה וכן מוכח ממתניתין דקתני נתן מתנה אחת בשתיקה והשאר חוץ לזמנו לזמנו לא פיגל דמשמע נמי מתנה כתיקונה וזה לא שמעינן מקרא דישפך ושפיר קא מקשה הש"ס

אך לפ"ז נמצא דקושיות הש"ס אינה רק לר' ישמעאל דסבירא לי' דשפיכה עדיפא מזריקה וכדמפרשי' לדבריו בסוגיין דפסחים ולדבריו שפיר קא קשיא להש"ס דאימא דשפיכה דעדיפא סגי במתנה אחת אבל מנ"ל לומר כן בזריקה דגריעי מינה דסגי נמי במתנה אחת ולכך ר' ישמעאל שפיר קא קשיא לי' להש"ס ומשני סבר להכר"ע מר לא זו פא"ז ולא זו פא"ז והיינו משום דס"ל לר"ע דתרווייהו כהדדי נינהו במעלה ואין שום עדיפות לשפיכה על זריקה וכיון שכן שפיר נוכל למילף מהך קרא דישפך דגם זריקה סגי לי' במתנה אחת דמה לי שפיכה ומה לי זריקה ואדרבה כ"ש הוא דמצינו למילף זריקה משפיכה בק"ו ומה שפיכה שאינן ממין מתן דמים דהניתנין בזריקה אפ"ה סגי לי' במתנה אחת א"כ זריקה דהוא ממינה כש"כ דסגי להו במתנה אחת ונמצא דמאי דמשני סבר לה כר"ע לאו משום דר"ע לא סבר לה כהך ברייתא דכל הניתנין כו' אלא משום דלר"ע תרתי שמעינן מיני' מהך קרא דבין בשפיכה ובין בזריקה סגי בדיעבד במתנה אחת לכל הניתנין בזריקה

וראי' ברורה לפירושינו זה דגם לר' ישמעאל נמי שמעינן מהך קרא תרתי דיצא בשפיכה ובמתנה א' רק דלר"י בעינן דווקא מתנה אחת בשפיכה אבל במתנה אחת בזריקה לא סגי לר"י מהא דתניא בספרי [פ' ראה] פיסקה ע"ח וז"ל הספרי: רק קדשיך אשר יהיו לך ר' ישמעאל אומר בתמורת קדשים הכתוב מדבר: תשא ובאת אל המקום הרי הוא בא אל המקום מה יעשה לו ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם מה עולה טעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים אף תמורתה כיוצא בה ומה עולה טעונה מתן יסוד בשפיכה אחת ע"ג המזבח אף תמורתה כיוצא בה. וכתב עלה המפרש בעל זרע אברהם וא"ת הא עולה טעונה ב' מתנות שהן ד' וי"ל עכ"פ לא מעכבי אלא מתנה אחת כדקיימא לן דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר. עכ"ל: ולא דק בסוף דבריו במה שהביא לברייתא דכל הניתנין על מזבח החיצון כו' דא"כ מאי בשפיכה א' דקאמר דשפיכה מאן דכר שמי' והכי הל"ל מה עולה טעונה מתן יסוד במתנה ע"ג המזבח כו' לכך