בית דוד (דרשות) פח

תמו ונכרתו כמו כן מהתאחדותם. וזהו כוונת אומרם ב' דברים בלבד. ועכ"ז קראו רבו אלופו כו'. הלומד מחבירו כו' אפי' אות אחת ירצה כי הלומד מחבירו המתאחד עמו בקשר הכלליי אשר גם האות א' שילמוד ממנו הוא קשור ומדובק בשרשו עד כי הוא כלול מכל התורה כולה על אחת כמה וכמה

ובזה יבואר לנו מאמר חז"ל במס' חגיגה ור"מ היכי גמור מפומי' דאחר והא כתיב [מלאכי. ב.] כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. אמר ריש לקיש ר"מ קרא אשכח ודריש משלי כ"ב] הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי ר' חנינה אמר מהכא [תהלים מ"ה.] שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך. קשו קראי אהדדי ל"ק כאן בגדול כאן בקטן כי אתא רב דימי במערבא אמרי ר"מ אכל תחלא ושדי שיחלא לברא. [ופי' רש"י תחלא הפרי החיצון הנאכל בתמרא שיחלא גרעינין הנזרקות] אשכחי' רבה בר שילא לאלי' אמר מאי עביד קוב"ה אמר לי' קאמר שמעתא מפומי' דכולי' רבנן ומפומי' דר"מ לא קאמר. מ"ט דגמר מפומי' דאחר. א"ל אמאי ר"מ רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. א"ל השתא קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מישראל מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים שנשפך ק"ו על דמן של צדיקי' שנשפך וכל משכיל על דבר אמת ישים לבו להתעורר בדברים אלו:

א מדוע שינה רבה בר שילא המשל ממאי דקאמרי במערבא ר"מ אכל תיחלא ושדי שיחלא כו' ונקיט לי' ענין אחר ר"מ רמון מצא. הלא דבר הוא

ב עוד יש להשים לב מדוע קאמר קוב"ה ההלכה הראשונה בשם ר"מ הך דקלני מזרועי הלא דברי ר"מ מלאים בכל הש"ס כולו ומאי שנא הך שמעתא טפי מאחרינא

אמנם יובן במה שהקדמנו היות שני דברים שלמד דהמע"ה מאחיתופל לא הי' רק שני דברים בלבד הכוונה בלתי מקושרים ומתאחדים בכלליות התורה והי' זה יען כי אחיתופל הי' מאותן שאין להם חלק לעוה"ב וא"כ הוא בעצמותו נפסק מהתאחד בקשר הכליי. בה' ובתורתו ולזאת גם חידושי תורתו. לא יעלו למדרגה יותר מהם. כאשר ביארנו באורך. אמנם כי כן יש להתבונן מה הי' ענין שני הדברים שלמד דהמע"ה. ואיככה יתואר היותם נפרדים בודרים ונפסקים מקשר הכליי. ועכ"ז למד אותם דהמע"ה וקראם בשם חידושי תורה. אמנם אמיתית ענין זה הוא להיות כי מהידוע כי תורתינו הקדושה יש בה שני פנים הנגלה והנסתר. והנה עיקרי התורה הנגלית שרשיו ויסודותיו קבלו איש מפי איש הלכה למשה מסיני. אמנם החלק הנסתר ממנה. הנה לא קבלו מסיני רק ראשי הדברים וההתחלות למען יהא להם דרך מה לעיין ולהעמיק להשיג אמיתת הדברים הנשאר לחלק העיונים. שיעיין ויעמיק כל איש עד מקום שיד שכלו מגעת לפי שורש מחצב מקור נשמתו ולפי שלימות מעשיו וטהרת עבודתו כי אז יערה עליו רוח ממרום. להשיג דברים עליונים נפלאים בסתרי מעשה בראשית ומעשה מרכבה. כאשר אמרו ע"ז חז"ל. אין מוסרין ראשי פרקים אלא לחכם ומבין מדעתו הנה כי הכל תלוי בחכמת האדם המבין מדעתו ולזאת גם בימי משרע"ה. הגם כי כל התורה היתה שגורה על פיהם ולא הי' בהם שום מחלוקת. וכן עד הזוגות לא הי' שום מחלוקת א"כ היתה התורה שגורה בפי כל ערוכה בכל ושמורה. ועכ"ז הי' נמצא החילוף במדרגותיהם בהשגת התורה. גם בימי משרע"ה כענין אהרן ובניו ושבעים זקנים והסנהדראות. וכ"ז יען כי בחלקי הנסתר בפנימות טעמי התורה והמצות. נתחלפו בהשגתם איש איש לפי ערכו ומדריגתו לפי שורש מקור מחצב נשמתו ולפי עמלו ויגיעתו וטהרת עבודתו כי הדברי' האלה מסורים אל חכמי לב לעיין ולהעמיק כאמור רק כי גם בחלק הנסתר קבלו מסיני שרשים ויסודות למען ידעו אנה יפנו דרכי עיוניהם לבל יהי' ענין עיוניהם נעזב ומשולח לפי השכל האנושיי [ובמקום אחר יתבאר יותר אי"ה ענין זה] ובהיות כן הנה הדברים שלמד דהע"ה מאחיתופל אינו אלא פשוטי הדברים והם היסודות והשרשים המקובלים למשה מסיני כי זהו אשר נוכל ללמוד אף ממי שאינו הגון. יען כי הדברים בעצמם המה אמיתים כי לא מלבם יצאו. אמנם מה שהשכיל אחיתופל בפנימיות הדברים ומה שהעמיק שכלו בסתר הענינים לא נכון ללמוד הימנו כי אחרי כי נפסק משרשו וודאי כי לא כיון לאמיתת הדברים ומהידוע כי הדברים אינם נקשרים ומתאחדים בשרשם כי אם בהשכיל בתוכייתם ובפנימיותם ולזאת דהמע"ה שלא למד מאחיתופל רק פשוטי הדברי' הנגליים מבלי השקיף בתוכייתם לזה לא קראם רק שני דברים בלבד. אמנם כל זה הוא באחיתופל. אשר נכרת מהתאחד. בשרשו בהחלט. עד כי אין לו חלק לעוה"ב. אמנם. אחר הי' לו חלק לעוה"ב. כמבואר בגמרא דר"י אמר מתי אמות ואעלה עשן מקברו. וא"כ גם במה שהשכיל אחר להוציא מילין מלבו בסתרי טעמי התורה הי' בהם קצת ענין אמיתי רק שהי' מעורב מאוד טוב ורע. יען כי הוא קיצץ בנטיעות ולזה הי' צריך לחכמה יתירה לבחור הטוב מהרע. והאוכל מתוך הפסולת. וע"ז קאמר בגמ'. הא בקטן. הא בגדול. כי לא יאות זה רק לגדול כר"מ. אשר הי' לאל ידו. לברור הטוב ולדחות הרע. והנה הך מתלא דאמרי במערבא. ר"מ אכל תחלא ושדי שיחלא לברא. והך מתלא דאמר רבה בר שילא ר"מ רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. מהמבואר כי המה מתחלקים בבחינותיהם למשקיף בהן בעין השכל מהקצה אל הקצה. כי לפי דעת בני מערבא. לא אכל ר"מ רק החיצונו'. ופנימיות שדא לברא. דוגמת התמרה שאינו נאכל ממנה רק החיצוניות והגרעין שהוא בפנים יזרקו החוצה. כמבואר בפירש"י. והכוונה כי לא למד ממנו ר"מ רק פשוטי הדברים ונגליותם והמה היסודות המקובלים אשר קבלם רבו. אמנם מה שהשכיל בתוכייתו הוציא החוצה. כענין דהמע"ה שלא למד מאחיתופל רק שני דברים בלבד. כאמור. ואם כה הי' הדבר לא הי' הקב"ה אומר שמעתא מפומי' אחרי כי הדברים אינם מקושרים בעצמותו. כאשר יחסרו מהם פנימית המכוון ומהמבואר כי הלכות כאלו לא יצאו מפי ה'. אמנם רבה בר שילא ברצותו להמליץ בעד ר"מ. עד כי יאמר ה' שמעתא מפומי' הנה אמר במשלו ההיפוך מבני מערבא. והוא ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. והכוונה כי גם מה שהשכיל אחר בפנימות טעמי המצוות. יש בהם דבר טוב. יען כי עודנו לא נפסק משרשו מכל וכל עד כי יש לו חלק לעוה"ב. ולזה אמר. כי מזה ברר ר"מ הטוב. והקליפה זרק. וא"כ עודנה מקושרים הדברים בעצמותם ולזה כביר מצאה ידו ללמד זכות על ר"מ עד כי נתרצה הקב"ה למימר שמעתא מפומי'

ומה מאוד יבא על נכון. מה שבחר ה' בהך שמעתא דקלני מראשי קלני מזרועי. להיות כי כבר ביאר הרמב"ן כי הראש והזרוע. הן המה מקום הנחת תפילין ותפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך ישראל כו' וה' האמירך כו'. וכולהון כתיבי באדרעי' ולזאת מקום התפילין הוא עצמו המקום אשר נתקשרו ישראל בעצמותו יתעלה. ולזאת נרגש שמה הצער במקום התקשרותם [והדברים עמוקים וכבר דברנו בזה בדרוש לז' של פסח יע"ש] וגוף דברי ר"מ נאמרו על אותו מקרא כתוב לא תלין נבלתו על העץ. כי קללת אלהים תלוי. ודריש לשון קללת מלשון קלני מראשי קלני מזרועי כמבואר במס' סנהדרין. ומהמבואר כי הך קרא מיירי ברשעים חייבי מיתות. ועכ"ז אמר ר"מ כי הקב"ה מרגיש בצרתן יען כי עכ"פ המה מקושרים בה'. ומזה הוציא הק"ו. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים כו' קל וחומר על דמן של צדיקים. כי בלי ספק כי המה מקושרים ביותר בעצמותו ועל כן הצער נרגש ביותר. ומעתה הנה נראה בעליל. כי מאמר ר' מאיר