בית דוד (דרשות) פז

משם יגיחו וימשכו כל אחד ואחד למקומו ולמכון שבתו ולכך נטע שלמה הע"ה כל מיני מגדים בארץ ישראל. כאשר בא ע"ז כל דברי חז"ל. ידע שלמה הגיד ההולך לכוש. ונטע שם פלפלין. ולזאת הוא כלול כל הכחות. והמדות היקרות יחדיו יתלכדו בו. אחת מהנה לא נעדרה: **(הג"ה והנה בזה נשתתפו גם יתר חכמים. להיות כי כולם צאצאי אדם ויוצאי חלציו אולם אנחנו העם הקדוש הישראלי. עוד נוסף בנו ע"ז על העמים הקדמוני' בהציל עלינו נשמת חיים אצולה משמי מעל וממקום קדוש תהלך מציירת על התמונה הזאת בעצמה. בדקות עוצם ורוחניית נפלא. אשר ליקרות' זכותה ובהירותה ועלוינותה אין ערוך אלי' בכל היצורים החומריים הנבראים עלי ארץ הלזו. הנצבים בשמים ממעל. ובה נפלינו מכל העמי' הקדמוני' אשר על פני האדמה

)** ולזאת הוכן להוריד די שפעת התורה ארצה. בהגיונו בה. ובהשתדלו לקיים דבר ה' ככל הכתוב בה. על כל היצורים דצח"מ יען כי הוא כלול מכולם ולעומת זה בהפכו. כאשר יעוות דרכיו ויקלקל מעשיו וימשיך עליו רוח עועים ויוליד בקרבו תכונות רעות ויוצאות מגדר השיווי הנה הרע ההוא. נמשך לכל היצורים. בחיריים ובלתי בחיריי'. כענין סוגי הבעה"ח והדוממים. הן כולם יחד יתקלקלו ויופסדו במזגי תכונתם. ויוולד בקרבם רוח סועה וסער לסור מאחרי ה'. כאשר הי' הענין בדור המבול. כי גם בהמות השדה וחיתו יער. מרמש הארץ עד צפור כנף. נתעצמו בקרבם תכונות רעות להזקק לשאינם מינם. כדברי חז"ל התלמודיים הגם כי אינם בעלי בחירה ורצון. ולא יתואר בהם הפושעים והמורדים. אמנם הי' לרוב רוע מעשי המין האנושיי. ועוד נוסף ע"ז. כי גם הארץ הלזו נטמאת עד כי אמר חז"ל. כי גם שלשה טפחים מן הארץ נימוח. והי' לכלה ולבער. למען טהר את הארץ ולזאת יאושר האיש אשר לא ישב במושב לצים. כי הרצון בזה. כי גם במקום מושבם בזולת הלצים עצמם לא ישב ולזה לא נאמר ועם לצים לא ישב יען כי המקום גורם בו גם מבלעדם והוא ענין טומאת הארץ הנאמר בכתובים והדברים עמוקים ורחבים. לא יכילם הגוויל והנייר לבאר פרטי דבריהם. אפס קצתם הודענום פה. ודי בזה למשכיל. ישמע חכם ויוסיף לקח. ומעתה נתנה ראש ונשובה קדם. אל המאמר הנצב פתח השער אולם טרם נבוא אל הביאור נעיר עוד הערה אחת והוא

להיות כי מהידוע כי האדם הלזה עם היותו מתחלק לכמה אברים פרטים מיוחדים כאו"א למעשים נפרדים עכ"ז הבנין הגופני וההשפעה הנפשיית מאחדם ומקשרם עד כי במחלת אבר אחד ירגישו כולם ויחלה האדם בכללו והי' זה לבעבור כי כל אבר ואבר בפרטו. הנה הוא כלול מכל האברים כולם ע"י מרוצת הדמים דרך הגידים והעורקים המערבים וממזגים במרוצתם הטבעיי כלליות האברים זה בזה ויתחייב מזה כי איש אשר יהי' בו שבר יד או שבר רגל או מחלה זולת זה באחד מאבריו הראשיים והאיש ההוא הנה הוא שלם העצם חזק הבנין יפה התמונה. כי עודנו לא שלט המחלה בקשר הבנין הגופני להעתיק האבר הנחלה. ולהרחיקן מכלליות האברים כולהם ועודנו הוא קשור ומתאחד אתם עמם. הנה מה מאוד נקל להשיב האיש ההוא אל כנו ובריאותו כקדמותו וראשיתו יען כי בריאות ושלימות כל האברים אשר הוא כלול מהנה ע"י מרוצת הדמים הן המה יועילו לדחות המחלה מהאבר הנחלה כי הטבע תתחזק מאליו לדחות הנזק כאשר הוא ממשפטו, אמנם כאשר גברה עליו החולי עד כי נעתק מהקשר הגופניי הנה הרפואה נמנעת ממנו ולעומת זה התורה האלהיית עם היותה מתחלקת למצוה פרטית עכ"ז כל מצותי' מתאחדים ומתקשרים זה בזה עד כי כל מצוה כלולה מכולם ולזאת הורגלנו לאמר על כל עשיית מצוה. כאלו קיימתי' ותרי"ג מצות התלוים בה. כי נדמית בזה לבנין הגופני בכלל כדבר האמור. ולהיות כי כבר קדמו אמרינו כי חיים האדם האמיתים. המה המיוסדים על פי דרכי התורה והמצוות התורה מתאחדת באחדות מוחלט בהקב"ה אשר לזאת גם ישראל לאיש א' יתחשבו ע"י קשר התורה וכמבואר בזוה"ק קוב"ה וישראל ואורייתא חד הוא וזהו ענין הערבות המבואר בדברי חז"ל. כי כל ישראל ערבים זה בזה. כי כן כאשר ירגיש האדם כאב בכל הגוף בחולי אבר אחד פרטי ככה מול זה ירגישו כל העם כאשר יחלה אחד חולי נפשיי. אמנם זהו כאשר האיש ההוא לא ניתק ממצב השלימות ומקשר הכלליות. אולם כאשר הרבה לפשוע עד כי נגעה אל נפשו להעתיקו ממצב הכלליי אז הוא לבדו ישא את עונו וכל העם נקי כאשר הוא הענין בבנין הגופני כי כאשר יקרה שבר היד או שבר רגל ביד או רגל החתוכה מהגוף אז וודאי כי לא ירגיש האדם באלה והוא אשר דיבר משה רע"ה לאמר (במדבר ט"ז כ"ב) האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. ולפי הנדמה קשה לציירו מה הכוונה לו בזה הלא יסוד מוסד הוא ויתד בל ימוט כי כל ישראל ערבין זה בזה כמאמר חז"ל גם פנחס אמר אל בני גד ובני ראובן ויהושע כ"ב) והי' אתם תמרדו בה' ומחר על כל העדה יהי' קצף הלא עכן בן זרח הכרמי מעל בחרם ועל כל העדה הי' קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו. ואיך יעלם זה מרבן של נביאים כולם דבר כזה. אולם במה שהקדמנו יתבאר לך כל אלה להיות אמת נכון הדבר כי ממשפט התאחדות הכלליי להרגיש הא' ברוע זולתו. אמנם יהי' כן כאשר לא ניתק עודנו מהקשר הכלליי. אולם בהנתקו כהנתק פתיל הנעורת בהריחו אש ביראה ורעד וישאר על בחינת היד החתוכה מהגוף איך יתואר שירגיש הגוף באלה. והנה עון קרח הי' המחלוקת. אשר בזה ניתקו מעליו מיתרי הקשר הכלליי. כאשר הובא בפי' רש"י לקח עצמו לצד אחר. ואונקלס תרגם. ואיתפליג קרח והכל עולה לכוונה א' כי נחלק ונפרד מההתאחדות הכלליי ולזה היטיב אשר דיבר מרע"ה. האיש אחד יחטא. הכוונה לו כי הוא איש א' נצב לבדו ואינו מתאחד בכללייתו ואיך יתכן שבעד איש כזה יהי' על כל העדה קצף אחרי הפרדו מגדר הכלל

ומעתה נבא אל ביאור המאמר הקדו', אשר יש להתבונן בו. כי ק"ו פריכא הוא כי דבר מושכל ומחוייב אצל הדעת כי המשים דבר מה בתואר מה. חוייב להמצא בו אותו התואר בעצם וראשונה ולעומת זה כאשר נאמת התולדה מפני חיוב ההקדמה. חיוב מזה כי התאמתות ההקדמה. יהיה בעצם וראשונה וא"כ איך יליף ק"ו על אות א'. ודבר מורגל בפי החכמים לאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון. אולם במה שכתבנו יתבאר בטוב טעם ודעת. להיות כי קדמו אמרינו. כי האדם הלזה. וכל נבראי תבל הלזו. וגם הארץ הלזאת. כולם מתחלקים לחלקים פרטים. ומכוונים מול חלקי התורה והמצוה. ועכ"ז מתאחד הכל ע"י קשר הכללי [כמבואר בזוה"ק] והי' זה ע"י קשר התורה ופרטי'. אשר היא הנותנת חיים לכל חי'. והיא מתאחדת בהבורא ית' אשר הוא האחד הפשוט ההחלטיי. אשר לא יתואר בו הריבוי וההתחלקות וגם העם הישראלי. להיות עיקר חיותם. הוא החיים המוגבלים עפ"י דרכי התורה כי בזולת זה אין להם חיים ולזאת גם המה מתאחדים בתורת ה' עד כי שבו להיות אחד ע"י התורה. וכמבואר בזוה"ק. קוב"ה וישראל ואורייתא חד הוא. ולזאת האיש אשר ישמע מפי חבירו המתאחד עמו בשרשו באחדות קוב"ה ואורייתא. דבר א' אפילו אות אחת. הנה הדבר ההוא. הוא כלול מכל התורה. כמשפט כל חלקי הדברים הכלליים. כאמור אמנם תורתו של דואג. אמרו עליו חז"ל שהי' מן השפה ולחוץ ירצה חוץ מהתאחדות הקשר הכלליי וזהו אמיתת הק"ו. ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד הרצון. כי הדברים הללו היו דברים נפרדים. ואין בהם יותר מהדברים בלבד. יען כי נפסקו ונתקו משורש כלליות התורה להיות כי דואג ואחיתופל עצמן נמנו מאותן שאין להם חלק לעוה"ב ע"כ תמו ונכרתו מהתאחד בשרשם ולהתקשר בקשר הכלליי ולזאת גם תורתם וחידושם לא יעלו למדרגה עליונה מהם כי