בית דוד (דרשות) פו
Bait Dovid (derashot) 86 · בית דוד (דרשות) · free full Hebrew text
Open in the reader →ער סמים ממיתים ולא בא עליהם הציווי יען כי ידועים המה למיניהן. ולעומת זה גם הדברים המועילים והמזיקים לנפש רוח ונשמה. היו ידועים לאבות הקדושים לרוחב שכלם וזכות בינתם עד כי לא נצרכו להצטוות על ככה [ואין פה עת האסף החקירה וההתפלספות בזה. ואי"ה יתברר במקום אחר כאשר יזכינו ה'] ולדבריו הסכימו כל החכמים האלהיים אשר באו בסוד ה'. ובעקבותיהם נלך. והרב ר' עזרי' פיגו ביאר בזה דבר הכתוב [ירמי' ב'] תייסרך רעתך ומשובתך תוכיחך שים עינך עליו. ומעתה נתנה ראש ונשובה קדם לענין הקודם להיות כי כל יצורי די תבל ומלאה. מצויירים על חלקי התורה והי' הגן ההוא כאחד מהן. כי כל אילניו צמחיו ופרחיו. היו מצויירים על חלקי התורה כל אילן ואילן למצוה מיוחדת. אשר ממנו קבל שרשו בקדושה מצות עשה ומצות לא תעשה. והאדם הונח שמה לעסוק במושכלות ובשורש שפע כל אילן ואילן למען הוריד בזה די שפעתו ארצה ובזה הי' מקיים כל התורה כולה. וזהו מאמר חז"ל לעבדה ולשמרה. אלו מ"ע ומצות ל"ת. והוא מוסב על ויפח באפיו נשמת חיים. והוא מכוון ומבואר לדברינו אלה. אמנם לא בא הציווי על כולם בפרט. יען כי הכוונה האלהיית היתה שיקיים זה מפאת עצמת השכלתם כאשר קיים אברהם אע"ה. ונח. וכל הצדיקים והחסידים קודם מתן תורה. אמנם בא בפרט על עץ הדעת טו"ר להיות כי היא מכוון אל מול ע"ז ג"ע וש"ד. כמבואר בזוה"ק. ולזה בא דבר ה' מכל עץ הגן אכול תאכל הכוונה כי הוא טוב מצד עצמו. וגם אנכי מצוך על ככה. אמנם מעץ הדעת טו"ר לא תאכל ממנו. כי ביום אכלך ממנו מות תמות ירצה כי ממנו ומעצמותו מות תמות. ולזה כפל הדבר כי שתי אלה יתלכדו בו. הא' מפאת עצמותו וגם מפאת הציווי מה' והנה הנחש נתחכם להוציא מלבה. כי בעצמותו אינו מזיק. ועכ"ז לא אמר לה לעבור את פי ה'. כי שיער בנפשו כי מעצמה תעשה זה כי בהא סלקי ובהא נחתי כל המורדים הדברים הנצרכים להם לפי דמיונם באמרם כי השם הטוב יכפר. ולזה אמר אף כי אמר אלקים מכל עץ הגן לא תאכלו. הרצון כי מה לעשות אחרי כי דבר ה' הוא. ואף כי אמר מכל עץ הגן מוכרחים אתם לקיים דבריו. כי מי עבר פי ה' ונקה. והנה בזה התחפש בבגדים טהורים. ופני הראות הי' כאלו הוא צדיק וחסיד וירא מעבור את פי ה'. ותחת לשונו און ומרמה לכלול את עץ הדעת בכלל עץ הגן כולם. לאמר כאשר לא יזיקו הם. גם הוא לא יזיק. כמשפטו גם היום להסית בני אדם בדרכים האלה. והאשה הבינה טוב כוונתו. ולזאת אמרה לא כן הוא כי מכל עצי הגן נאכל כי לא די שאינם מזיקים בעצמותם אף כי מועילים המה בטבעם ומעץ הדעת טו"ר כו' ולא תגעו כו'. הרצון. כי הוא מזיק בעצמותו ולכך גם בנגיעה צריך להרחיק ממנו וחשבה זה למשפט. כי השם הטוב לא ימנע הטוב מהולכי תמים. ומדוע יאסור עליהם זה. אם לא לטובתם. וא"כ כפליים לרעה נמצא בו כאמור. ולזה אמר הנחש לא מות תמותון הרצון על המיתה המכופלת אשר עלה בדעתך כי גם מפאת עצמותו יהי' בו המיתה. לא כן הדבר כי נהפוך הוא. ואשר חשבת למשפט כי השם הטוב לא ימנע הטוב. אמנם כי כן הדבר. אולם בזה לא היטבת לראות יען כי רצה לצרף אתכם אם תקיימו מצותיו ולזאת בחר בו. להיותו יותר טוב ויותר מועיל מכל האילנות עד כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם כו'. ורצה לנסות אתכם בדבר היותר טוב לדעת אם תוכלו לעמוד בו. ובזה יוגדל כח הנסיון. ובכל זה לא אמר לה הנחש בפירוש. קומי עברי את פי ה'. והאשה קבלה דבריו מעצמה. וזהו כוונת הדברים במאמרי חז"ל כי הקב"ה לא בא בדברים עם הנחש. כי אין פותחין למסית. ולפי הנדמה הנה מה יש לו עוד צדקה לדבר ולזעוק לפני המלך אחרי הכחישו דבריו לאמר כי שקר ענה בכם ולפי דברינו יבוא על נכון כי לא עשה רק פועל ההסתר. לסבב את דברי ה' אל כוונה אחרת ולזה אמרו מאי הוי לי' למימר. והפושעים. החוטאים בנפשותם. לעשות: דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. שים לבך לכל הדברים כי נפלאים המה. וכמו כאשר הוא בעצי הגן. ככה גם ביתר הצמחים בכל העולם כולו. הנה כל מין ומין, הוא מכוון מול חלקי התורה. כי ממנו נקח לשפוט על הכלל כולו. ולזאת נתחלפו בטבעיהם והוא מבואר. אולם בענין סוגי הבעלי חיים אשר גם המה יתחלקו כזה. הנה הדבר מבואר בדברי חז"ל באמרם. מאי דכתיב [איוב ל"ה י"א] מלפנו מבהמות השדה ומעוף השמים תחכמנו אלמלא לא נתנה תורה לישראל למדנו גזל מנמלה. ועריות מיונה. וצניעות מחתול. הנך רואה בעיניך כי כל מין ומין מיוחד במינו בטבעו. ונמצא בו מדה אחת ממצות התורה והי' זה לסיבת. כי שורש שפע חיותו. הוא מהמצוה הזאת כדבר האמור. ונמצא בדברי החכמים האלהיים. כי העקרב מכוון מול מצות מילה. ולזה אמרו חז"ל. כי אברהם אבינו ע"ה לא ידע מהיכן ימול עד שבא עקרב ועקצו. ונתנו אות לזה כי לנשיכת ועקיצת עקרב מועיל אם ישימו עליו אות ברית מתינוק שלא נפגם עודנו וגם לענין יתר המדות היקרות האנושיית ימצא לעומת זה בסוגי הבע"ח בטבען
ועתה הנה עינינו הרואות כי המדות היקרות האלה אשר המה ראשים לכל הולכי נתיבות התורה והמצוה. הנה הנם נמצאים בסוגי הבעה"ח אחת הנה ואחת הנה. וכהנה רבות ימצאו ביתר המינים אפס קצתם נתבאר בספרי הטבעיים כי תדרשנו ומצאת הוא הדבר אשר דברנו כי סוגי הבע"ח יתחלקו גם המה למיניהם על ציור חלקי התורה
המורם מכל אלה היות כל חלקי הנבראים כל יצורי תבל ומלאה מפחיתות הדומם עד מעלת המין האנושיי מבחר היצורים כולם נוצרו ונצטיירו על ציור תמונת התורה למחלוקותיו פרטי' וסדרי' עד כי כל חלק וחלק מחלקי התורה יתן די שפעתו על חלק היצור המכוון לעומתו וגדולה מזו כי כל הנאצלים הרוחניים הנצבים בשמים ממעל גם המה נאצלו על התמונה הזאת בעצמה עד כי לזה אמרו חז"ל. אין לך כל עשב ועשב מלמטה אשר אין לו מלאך מלמעלה המכה אותו ואומר לו גדל והי' זה יען כי הרוחניים יפעילו וישפיעו לפי איכותם בדקות עצום ורוחניית נפלא. אמנם אחר ריבוי ההשתלשלות וההתגשמות מריבוי הצורות המתחלפות המון תמורות צבאות עשרת אלפים חליפות עד באם אל קצה ארץ נושבת הלזו יורידו אלינו די שפעתם ארצה. לבושי גוש גלומי החומר העכור הלזה ולזאת גם התורה האלהיית. הנה הנמצאים העליונים הנאצלים ממנה המה רוחניים נפלאים שרפים ואופנים וחיות הקודש שכליים נבדלים. וגלגלים וכל צבא השמים. וכאשר ירד די שפעתה ארצה נתהוו מזה כל יצורי הדצח"מ בכללן. כדבר האמור
אך בזאת יפרד המין האנושיי ויבדל מיתר הסוגים. להיות כי ביתר הסוגים מבעה"ח הנה כל מין ומין מיוחד ומקושר במצוה אחת פרטיית כענין הנמלה הנזהרת מגזל. והיונה מעריות. והצניעות בחתול ובכל המין לא ימצא רק המדה ההיא ויותר אין. אמנם האדם הלזה הנה הוא כלול כל הכחות כולם ולזאת הוא אפשרי על כל מיני השלימות והי' זה להיות כי כל מיני הנבראים נבראו ממקום מיוחד בארץ. כדבר שכתוב [בראשית א'] תוצא הארץ נפש חי' למינה. ומאמר חז"ל התלמודיים עופות מן הרקק נבראו. וכבר קדמו אמרינו כי הארץ נחלקת לכחות רבים ומדובקת מרגבים מתחלפים. אשר כל רגב ורגב מרגביו מיוחד למצוה אחת פרטיית המקבל די שפעתו ושורש חיותו ממנה ולזאת גם כל היצורים אשר נבראו מהארץ ממקומות מתחלפים הנה הכח ושורש המצוה הנמצא במקום ההוא בארץ אותו הכח בעצמו יהי' גם באותו נברא שנברא ממנו. כי הנמלה להיות שורש גזעה בארץ ממקור המקום המקבל שפע חיותו מענין זהירות הגזל. ולזאת הוטבעה ע"ז להיות נזהרת מהגזל. וכן היונה מהעריות. וכל המינים דומיהן. אמנם האדם הלזה. להיותו נברא ממקום בית המקדש אשר שם יחנו. ושם יתאספו כל כחות הטבעיים כולהם וכל המון תמורות הנמצאים באקלימים המתחלפים.