בית דוד (דרשות) פד

לא תאינה אליך רעה ומחלה לא יהי' בקרביך בשום אבר מאי בריך והיית אך חזק ובריא כאולם כל ימי חלדך עד עת קץ ימיך על הארץ. וישמח העשיר לקראת זה מאוד. כי הי' מוחזק לנאמן בכל דבריו. ויקח מאתו הרשימה. ויתן לו עבור זה מנה אחת אפים ויברכהו וילך. ואחר באו אל האיש שני אחיו מבחוץ. וישאלהו האחד לאמר. הגידה נא לי שאהבה נפשי מה אמר לך הרופא בענין. התנהגות הבריאות עד היותך בריא אילם כל ימיך ויאמר לו כן אעשה כדבריך וימהר האוהלה ויקח את הרשום בכתב אמת אשר נתן לו הרופא ויראהו התנהגותיו. וידבר השני גם הוא לאמר יהי נא חסדיך אחי להגיד לי דבר אמת במה ריפא הרופא את שבר מחלת רגליך כי היא הייתה מחלה רבה ועצומה. ואנכי שמעתי כי ריפא אותה על נקלה ויענהו למה זה תבקש ויען השואל ויאמר הגידה לי אחי הלא אני והוא אנשים אחים אנחנו מדוע כי שאל הוא ממך שאלה רבה אשר בה תלוי רפואות כל הבנין הגופני מלאת די בקשתו ולא שאלתיהו למה זה לו ואנכי כי לא בקשתי ממך רק דבר קטן אשר הוא אפס רפואות אבר אחד ותענני אחווך מילין כי לא מחכמה שאלת על זה כי הנה אחי שאל ראשונה דבר הנרצה מפאת עצמותו ונכסף לכל חי כי הוא דבר המחזיק בנין הגופני ומעמידו על בריאותו תמיד כל הימים וא"כ למה זה אשאלהו למה זה יבקש כי מי לא יבין את זאת כי רצונו לחיות גם הוא על פני תבל ארצה ולעמוד בתמידות על מצב הבריאות ע"כ ביקש זאת מידי וגם אנכי הוכחתי למלאות בקשתו לבל אמנע הטוב מאתו כי שאלתי לא הי' רק הידיעה לבדה כי אם גם לשמור ולעשות כי מי האיש אשר לא יחפוץ בחיים. אמנם אתה הנה ראיתיך בריא אולם וא"כ למה זה תבקש אין זה רק בקשת הידיעה ולכן כהיתי כד יען כי אינו מההכרח להודיעך כל אלה וכדמותו וכצלמו הנה הנם שאלת החכם הרשע כי החכם אמר מה העדות כו'. אשר צוה ה' אתכם הנה כי תאר את התורה והמצוה בגדר היותם עצמיים כי היא הנותנת חיים לכל חי ובודאי כי גם הוא יאבה לחיות. אמנם הרשע באמרו מה העבודה הזאת לכם הנה כי שמה לידיעה מקריית ככל ידיעות יתר החכמות אשר גם בזולתם יחי' ויהי' אדם ומצורף לזה כי לא אמר לנו רק לכם ולזה הטיבו חז"ל אשר דברו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר כי כפליים לרעה נמצאו בדבריו אלה כי אם הי' אומר לנו האף כי הי' נכלל בעשיית המצוה וחפץ בה. עכ"ז יען כי יאמין כי הדברים האלה למקריים יחשב לו גם בזה לא בחר ה' יען כי עצמת כוונת האלהיית היתה לקיים את כל דברי התורה הזאת באמונת אומן כי עצמיים המה לו ובזולתי חיו לא יחי' וזהו דבר הכתוב [ויקרא י"ח] ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר עושה אותם האדם וחי בהם. והוא מבואר. אמנם בעבור זה בלבד לא הי' נקרא רשע יען כי עכ"פ הוא משתדל בעשיית המצות יהי' איך שיהי' וזהו דבר הכתוב [משלי ג' י"ח] עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכי' מאושר. הרצון כי בהוגי התורה ושומר המצוה ימלאו אלו שתי הפנים כי יש אשר חשבה לתכלית חיותו. ומצב שלימותו. כי אמונת אומן אתו. אשר בזולתם אין לו חיים כמבואר בתנא דבי אליהו לעולם יראה אדם כאלו הוא צליל במים אדירים וכבר באו מים עד נפשו. ונזדמן לו שמה אילן אחד כי בכל עצמת כוחו יחזיק בסנסני האילן לבל יטבע בגלי הים ושאון דכים. כי כאשר תרפינה ידיו מעט קט יסתער עליו הים והמין גליו. ויוצלל כעופרת במים אדירים באין מציל. אמנם יש אשר חשבה למקרה לו. ולא יאמין באלה כי היא גדר חיותו. אסר גם אם יהגה בדת אל ובקיום מצותיו. הנה ידמה בלבבו לאמר כי הוא התומך את התורה ונותן לה קיים בהגיונה כאשר הורגלו ההמון לייסר את ילדי בני ישראל אשר פת בגם מוכן להם על שולחן אביהם לאמר שמע בני אם אתה לא תחפוץ בה התורה וידך תרפנה ממנה אשר אינך חסר כל מאומה א"כ הרי התורה מונחת בקרן זוית כי מי יחוש לה ומי יפנה אלי' והנה כאשר יתייסר העולם ויאחז דרכו להגות בתמידות בתורת ה' בשמעו לקול דברי התוכחות האלה הנה הוא מבואר כי עלה על רעיוני לבבו כי היטיב לעשות עם התורה טובה רבה וחסד עצום. כי מבלעדו היתה מונחת בקרן זוית. ועתה הנך רואה כמה רחקו זה מעל זה בכוונתם כי זה ידמה כי התורה היא התומכת אותו והנותנת לו חיים עצמיים וזה דמה בהפכו כי הוא התומך את התורה ומחזקה וזה ידוע כי כפי התקרבות האדם להתורה. ככה לעומת זה גם התורה התקרב אליו ולזה אמר עץ חיים היא למחזיקים בה הכוונה על האנשים החושבים לה החזיק עצמם בה לבל וטבעו בגלי שאון הזמן והיא הבחינה הא' ותומכי' מאושר הרצון על האנשים אשר יתמכו את התורה בהגיונם והוא מהבחינה השנית אינו רק מאושר כמאמר ר"י לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה כדבר הכתוב עושר וכבוד בשמאלה. אולם באמרו לכם. הנה כי הוציא עצמי גם מכלל עשיית המצות. ולזאת וודאי יקרא בשם רשע כי הוא ודאי רשע גמור. וכסיל מוחלט. שים לכך לדברים האלה כי נפלאים המה. והן הנה דברי מרע"ה באמרו שימו לבבכם לכל הדברים האלה אשר נכי מצוה אתכם היום כו'. ירצה באזהרתו זאת. כי לא יבוז לשום מצוה קלה או חמורה ולא יקל בעיניו שום מצוה מהמצות ולא יתרשל אף באחת מהנה ונתן הסיבה לזה כי לא דבר רק הוא. הרצון כי לא דבר מיקריי הוא לכם כידיעות יתר החכמות אשר אף אם יריקו ויסירו הדברים האלה מכם. עכ"ז בשם אדם תקראו ולא יעבור מכם הכח החיוני. לא לא. כי הוא חייכם. הרצון כי הוא עצמיי לכם ובזולת זה אין לכם חיים. כי החיים אשר המה בזולת זה המה חיים בהמיים המיוחדים ליתר העמים הקדמונים הפחותים מערכיכם אשר עליהם אמרו חז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים. והוא פלאי ומכוון ומסכים לדבר שהמע"ה באמרו בז לדבר יחבל לו וכדברי הגאון בביאוריו כאשר הקדמנו בפתח אמרינו. והנה כאשר ירגיל האדם לחיות החיים האמיתים ההמה המיוסדים עפ"י דרכי התורה והמצוה עד כי ישובו לו לטבע אחרי ההרגל עליהן וההתלמד בהן וודאי כי לא ישכח מעולם מעשות שום מצוה ממצות ה' כאשר לא ישכח האדם יד ימינו כי הדבר הטבעי לאדם לא תפול בו השכחה וגם הדברים הנצרכים לחיים הטבעיים לא ישכחם כענין האכילה והשתי' והשינה ודומיהן. כי לא ימצא בהן השכחה כי אם על דרך הזרות ועל המעט מהזמן. אמנם לא לנצח תשכח. ולזאת אדונינו המלך נעים זמירות ישראל בהיות כי התרגל עצמו בהנה לחיות החיים האלהים. עד כי לא שיער לו חיים זולתם. אמר [תהלים קי"ט צ"ג] לעולם לא אשכח פיקודיך כי בם חייתני. והוא מבואר. והוא ענין המצוה בזכירת עמלק ככתוב [דברים כ"ה י"ז] זכור את אשר עשה לך עמלק ולדברי הרמב"ם הוא עשה. ול"ת. אשר כל המפרשים נלאו למצוא הכוונה איך יפול צד ציווי ואזהרה בדבר התלוי טבע ומה יעשה האיש שר קצר זכרונו בתולדתו להיות עליו אשם ע"ז. שים לבך על כל דברי המפרשים הלא בספרתם כי כולם לא יצאו ידי חובתם בהיתר הספק הזה. ובמה מה שבארנו יבא על נכון להיות כי מצות הזכירה אינו תלוי בזכירה לבד. אפס הכוונה הוא שנשים זאת על לבינו תמיד כל הימים ויתרשם בקירות לבנו לנצח. מתי תבוא המצוה לידי ואקיימנה. הרצון למחות זרעו של עמלק. כאשר ביאר כ"ז הרמב"ם וענין המחי' הזאת היא תלוי בנו. כי כאשר ניישר אורחותינו ונתקן דרכינו. עד היותינו כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. אז ימחה ה' זרע של עמלק. אמנם כל עוד לא באנו במעשינו אל הגבול ההוא. הנה ענין מחיית עמלק הוא נמנע. כאשר ביאר כל זאת האלשיך הקדוש. כי שרו של עמלק הוא הס"מ. אשר אנחנו נותנים לו כח בעונותינו ואחרי כי מחיית עמלק הוא דבר התלוי בקיום התורה והמצוה. א"כ ענין זה חוייב להיות טבע באדם. עד כי לא ישכחנו נצח כמשפט כל הדברים הטבעיים באדם. כדבר אדונינו המלך. לא אשכח