בית דוד (דרשות) פג

לא אמות כי אחי' ואספר מעשי יה. הכוונה כי לא ימות בעודו היותו חי כמשפט אנשי רשע וכסיל אשר בחייהם קרוים מתים רק כי אספר מעשי יה והוא מבואר. וזהו דבר הכתוב (נצבים ט"ו ט"ו) ראה נתתי לפניך את החיים כו' ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך. והנה אומר ובחרת הוא משולל הבנה כי הבחירה והרצון המה שני דברים מתחלפים כי הדברים הבחיריים אינם רצוניים והרצוניים אינם בחיריים כי מליצת הבחירה לא תפול רק בדברים אשר אינם נרצים לנו מפאת עצמותם כ"א מפאת ערך זולתם כאשר יבחר האדם הרע במיעוטו לבל ילכד ברשת רגליו ולבל יפול ברעה גדולה מזו אם אין לו מנוס ומפלט להמלט ולעמוד על נפשו להצילה מכל וכל כאשר נאמר לדוד (שמואל ב' כ"ד י"ב) בחר לך אחת מהן ואעשה לך כו' ויאמר דוד אל גד צר לי מאוד נפלה נא ביד ה' וביד אדם אל אפולה. והדבר מבואר כי לו הונח הדבר לפי רצונו כי מרצונו לא הי' בוחר אף באחת מהנה. אמנם כאשר הוכרח לבחור באחת מהן עפ"י דבר ה' אז בחר בנפילה ביד ה' ובמדרש והובא בפי' רש"י (ד"ה כ"א) שמו דמיון נאות לזה משל לאדם שאומרים לו הנך מת ואצל מי תבחור לקבור אצל אביך או אצל אמך אמר אוי לאזנים שכך שומעות כו' והוא מבואר. אמנם הרצון יפול בדבר הנרצים לנו מצד עצמותם וזהו דבר הכתוב (ישעי' ס"ו) גם המה בחרו בדרכיהם ובשיקוציהם נפשם חפצה ירצה כי דרכי העבודה אינם רצוניים להם בהחלט כענין העבודה הידועה להעביר הבנים במו אש ומי הוא הסכל ובער אשר ירצה בזה מפאת עצמותו להמית את בניו יוצאי חלציו. אמנם בחרו בזה לבעבור חפצם להתדבק בשיקוציהם והוא מבואר ולכוונה זו תיקנו לנו מסדרי התפלות אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו כי המה שלשה מדריגות מתחלפות מתעלות זו על זו אשר במעט ההשקפה. יתבאר לך כל זה וא"כ נשאר לנו איפה פה לדעת איך יפול תואר הבחירה בבקשת החיים ויותר הי צודק אומרו ורצית או וחפצתם בחיים עוד זאת יש להתבונן על אומרו למען תחי' אתה וזרעך כי הוא דבר שפתי' אך למותר כי מי לא ידע בכל אלה כי הבחירה בחיים הוא למען נחי' על פני תבל ארצה

אמנם במה שביארנו יותרו לך שני הספיקות. יען כי החיים האמיתים המיוחדים לאיש הישראלי לחיות עפ"י דרכי התורה והמצוה. אינם נרצים לכלליות ההמון לבעבור התלבשותם בלבושי גוש גלומי' חומר העכור הלזה אשר מטיב משפטו הוא להטות גבר לכל אשר יחפוץ והוא לחיות החיים המדומים אשר חלק ה' לכל העמים הקדמונים אשר ע"פ האדמה אשר לפי הכוונה האלהיית האמיתית לא לחיים יחשב להם זה בערכם. כדבר האמור ולזה אמר ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך הרצון כי החיים האלה אשר אנכי מצוך היום. הנה הנם חיים בחיריים לפי רצונך המדומה ולפי חומרך הגשמיי וסיים אמרו למען תחי' הכוונה שיהי' החיים האלה מיוחדים ומתייחסים לך ולזרעיך לא החיים הפחותים המיוחדים לכל חי זולתכם. והוא מבואר ונכון. ולכוונה זו הפליג המליצה מרע"ה בכלותו לדבר אל בני ישראל את כל דברי התורה הזאת. ושם נאמר (בסוף סדר האזינו) ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם. והנה אומרו כי לא דבר רק הוא מכם הוא מאמר קשי ההיתוך ומשולל הבנה כי מה מקום פה למליצת רק ויותר הי' נכון אומרו כי לא דבר רע או נקלה או פחות הערך הוא כי תואר רק לא נאמר רק בדבר המורק מכלי אל כלי כענין שמן תורק שמך או כדבר הכתוב (בראשית ל"ז) והבור רק אין בו מים גם מאמר מכם אין לו שחר וכבר עמדו ע"ז חז"ל ודרשו כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם הנך רואה כי הרגישו חז"ל בזאת ולזאת פסקו לקראי בסכינא חריפא ופרשוהו כי הוא מאמר המתהפך. ועכ"ז צריך ביאור ע"ד הפשט גם צריך עומק להבין דברי חכמים וחידותם. כי גם דברי חז"ל בעצמם סתומים וחתומים

אמנם אמיתית דבר יה יתבאר לנו כאשר נתבונן בשאלת החכם והרשע כי הרשע באמרו מה העבודה הזאת לכם כפר בעיקר. ולפי הנדמה הלא גם החכם כמוהו יאמר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם ומהו ההפרש וההבדל אשר מצא בעל ההגדה בדבריהם עד כי הפריש והבדיל ביניהם מהקצה אל הקצה לכנות את זה בשם חכם. וחבירו בשם רשע וכבר עמדו ע"ז כל גדולי מפרשי ההגדה ובכל דבריהם לא נתקררה דעתי

ולבאור זה נעיר הערה א. והוא

כבר גדרו כל בעלי ההגיון את שני התארים האלו. והן המה העצם והמקרה. כי המה שני דברים מתחלפים כי העצם הוא כל דבר שמעמיד ומשלים אמיתית הענין ובהסרתו יעדר העצם ההוא ויבטל מכל וכל. אמנם המקרה הוא בהיפוך שהוא אינו דבר שמעמיד בו העצם בהסרתו. הדמיון כי כל כלי אשר יעשה לכל מלאכה הנה עצמת הכלי הוא חומריותו אשר הותך והורכב מהמה העצים או המתכות. או חרסי האדמה ודומיהן. כי לא יתכן להסיר ממנו זה ועודה תשאר על עמדה. אמנם כאשר נפתח עלי'. ציורי ציצים ופרחים בפיתוחי חותם או כי נצור עלי' בסממנים בהמות השדה וחיתו יער. הנה הציורים ההם המה מקריים להכלי יען כי גם בהעדרם עודנה תשאר על מתכונתה ותכונתה. כקדמותה וראשיתה ואף כי המה מקריים דבוקים וביותר אם הוא מקרה בלתי דבוק. רצוני כענין מילוי הכלי בשום דבר אז וודאי כי הרקת הדבר ההוא והסרתן מהכלי. לא יפסידנה מהיותה כלי כאשר היתה באמנה אתו והוא מבואר ליודעי ההגיון ביתר ביאור על כל פרטי אופנים המתחלקים. ודי בזה כעת

והנה לבעבור כי כבר קדמו אמרינו כי החיים האמיתי' המיוחדים והמוגבלים לאיש הישראלי. הוא לחיות עפ"י דרכי התורה והמצוה ובזולת זה חי' לא יחי' יתחייב מזה כי קיום התורה והמצוה המה עצמיים לכלליות העם הקדוש הישראליי יען כי החיים המה עצמיים לכל חי בגדרו. אמנם ההתבוננות וההגיון ביתר החכמות גם לנו גם לכל העמים אשר על פני האדמה הוא דבר מיקריי אחר כי גם בזולת זה יעמוד חי בגדרו ולא תופסד הווייתו והוא ההבדל הנמצא בין שאלת החכם לרשע כי החכם אמר מה העדות כו' אשר צוה ה' אתכם זה יורה כי הוא מאמין כי קיום המצוה הוא עצמיי לו כי מליצת אתכם נגזרה מגזרת אותך המורה על העצם ככתוב [בראשית יב. יב.] והי' כי יראו אותך המצרים. אמנם הרשע באמרו לכם זה יורה כי למקריים יחשבו לו קיום התורה והמצוה כי מליצת לכם נגזר מגזירת לך המורה על עצמת הקנינים המקרים כדבר הכתוב [בראשית ל"ג ט'] אחי יהי לך אשר לך והדבר ידוע כי התשורה השלוחה לעשו מאת יעקב אע"ה עיזים ותיישים לא הי' קנין עצמיי ליעקב. רק מקריים ככל משפטי קניני' המדומים אשר המה דבר נפרד חוץ מעצמותו. וגם בל"א ההפרש מבואר בלשון. כי אתכם בל"א [אייך] ולכם בל"א [צו אייך] והוא מבואר ולתוספת ביאור אתן לך דמיו נאות ע"ד. הנה איש שוע ונכבד אשר משל ממשל זהב ורב פנינים. חלה את רגליו. עד כי נלאו הרופאים למצוא עזר ותרופה למכתו. וישמע את שמע הרופא הידוע. אשר מנעוריו גודל על ברכי החכמה. בבית הוועד המפורסם אשר הוקם על. על ידי האדם הגדול בענקים לו יד ושם בכל החכמות טבעיות ולימודיות: וישלח בעדו ויקחהו ויביאהו אל ביתו וירפא הרופא את שבר מחלתו על נקלה. וישב אתו ימים או עשור. עד שובו לבריאותו ושלימתו כקדמותו וראשיתו ויתן לו האיש די משכורתו שלימה ובלכתו מאתו ויאמר אל האיש הנני הולך לדרכי. ועתה קח נא את ברכתי. אשר הובאת לך תשורה יקרה ואשכר מפואר. והוא רשימה אחת קטנה ככף איש אשר אם לפיה. תתנהג כל ימיך ככתוב בה בענין מאכליך ומשתיך ומלבושיך ודירתך ושינתך ויתר הנהגותיך נכון לבך בטוח תהי'. כי