בית דוד (דרשות) פב

והחושך המה כענין שני הנקודות הרשומות וחקוקות בגלגל ואופן המסבב במרוצה כי ירדפו זה אחר זה תמיד כל הימים ולא ישיגו האחד את האחד לעולמי עד יען כי כל עוד יעתק האחד ממקומו וירוץ בחמת כוחו אחר השני לעומת זה גם השני כבר נדד הלך למרחוק ככה גם האור והחושך יתנהגו על זה הסדר כי האור לא יראה חושך לעולם כי נהורי' עמי' כל הימים והוא מתגלגל סביבות הכדור מאופק אל אופק. עד שובו אל הנקודה אשר התחילה וחוזר חלילה וככלות פעמי רגלי האור ויהי אך יצוא יצא והנה החושך אחריו עד כי לא ישבותו כל ימיהם מרדוף זה את זה אשר לסיבה זאת הוא נמנע בשום פעם ובשום זמן מהזמנים אור מבלעדי חושך וחושך מבלעדי אור לכל החונים סביבות הכדור הארציי ככתוב [בראשית א' כ"ב] ויום ולילה לא ישבותו ולכוונה זו תקנו לנו מסדרי התפלות גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור והוא מבואר ליודעים ולזה היטב אשר דבר אדונינו המלך בנועם זמירותיו יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. הרצון על ריבוי הימים מהאופקים המתחלקים אשר יסבב בהם השמש פעם כה ופעם כה והוא נכון ושפתים ישק. וככה לעומת זה גם הגויעה וההעדר מהאנשים הבעלי ד"ת אינו העדר בחלטיי ח"ו רק בערכינו כענין שקיעת השמש. אמנם זורח הוא שמה בעולם הנצחיי ושואף הוא בכל אוות נפשו לשוב אל המקום אשר חוצב משם לעמוד לשרת לפני ה'. לאור באור פני מלך חיים ולחיות החיים הנעימים המתוקנים לצדיקים. וזהו כוונת אומרו. וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם והוא מבואר. ודי בזה לביאור המשפט השני

אמנם הנמשך מאלה שתי המשפטים כי אחרי כי האדם הלזה הוא האיש הישראלי. הנה הוא נעלה על הסוג המדברים הבדל סוגי כי יתחייב שתמצא לו חיים מיוחדים מוגבלים ונפרדים מכל חיי המון האנושיי זולתו כדבר האמור. וא"כ נשאר לנו איפה פה לדעת במה יבדל ויפרד מהם בגדר חיותו כי לפי הנראה בתחילת ההשקפה ובקדמות הרעיון יתדמו זה אל זה באין מפריד ולביאור זה נבוא הלום מאמר אחד ממאמרי חז"ל במדרש [בראשית רבה פרשה א'] והוא דבר אחר אל תקרי אמון אלא אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם מלך בו"ד בונה פלטין אינו בונה מדעת עצמו אלא מדעת אומן והאומן אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת דפתרין ופנקסאות יש לו האיך הוא עושה חדרים האיך הוא עושה פשפשאות כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם והתורה אמרה בראשית ברא אלהים. ואין ראשית אלא תורה. האיך מה דאת אומר ה' קנני ראשית דרכו

הצעה

הלא בהיות כי מגדר כל פעולה ופעולה להתדמות לפועלה וכל מעשה לעושהו ועלול לעילתו וכל סיבה למסובבו והעולם הלזה נברא על פי התורה כדברי חז"ל יתחייב מזה שיהי' העולם הלזה כל יציריו ונבראיו ומחלקותיו תאיו גנזכיו ואולמיו נחלקים על פי התורה. לפי חלקיו ופרטיו טוריו וסדריו ומחלקותיו. כי את זה לעומת זה עשה האלהים. והנה ביצירת האדם כבר ביארו לנו החכמים האמיתים האלהיים אשר באו בסוד ה' כי כל יצוריו גידיו ועורקיו מכוונים מול חלקי התורה ולזאת גזרו אומר כי התורה נחלקת לרמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצות לא תעשה ולעומת זה גם באדם ימצא רמ"ח אברים ושס"ה גידים. והנה בבחינה זו כבר תהי' התורה בערך הדפתראות ופנקסאות אשר ביד האומן כי מפעולתם הוא לצייר הבנין בכללו על התמונה הנרשמת בהן. אולם לא יוסיפו תת כח שלימותם בדברים הנפעלים על ידם לתת בהן שלימות עצמיי יען כי גם המה נעדרים מהם אמנם התורה הקדושה. הנה מבלעדי הציור והתמונה עוד נוסף ע"ז כי היא היא הנותנת שלימות עצמי ושפע ברכה וחותכת חיים לכל חי כאשר בא דברי חז"ל אלמלא לא קבלו ישראל התורה הי' חוזר העולם לתוהו ובוהו עד כי יתחייב מזה שכל מצוה ומצוה בפרטה. הנה היא המחי' את האבר המכוון לעומתה ולזאת הסכימה מאמר חז"ל באמרם מלמד שנמלך הקב"ה בפמליא שלו על כל אבר ואבר והשיבו על מכונו הכוונה להיות כל אבר ואבר מכוון מול מצוה נפרדת אשר היא היא המחי' את האבר ההוא על פני תבל ארצה ומתאחדת בו לעולם שכולו ארוך לאור באור פני מלך חיים והגאון בביאוריו למשלי ביאר זה הפסוק [משלי יג. י"ב.] בז לדבר יחבל לו הרצון כי כאשר יבוז לשום מצוה קלה או יקרה הנה נחסר ממנו האבר המכוון לעומתה ונעשה כאלו חבול בגופו ומחוסר אבר ולכוונה זו יש להמליץ דבר הכתוב בפרשה [שופטים י"ח. י"ג] תמים תהי' עם ה' אלהיך והוא מבואר וזהו הכוונה לחז"ל באותו מדרש אשר זכרנו באומרם מלך ב"ו בונה פלטין כו'. כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא העולם והיא ענין בחינה הא'. היות העולם מצוייר בכללו על ציור תמונת התורה. אמנם עוד הוסיף לומר והתורה אמרה בראשית כו' ואין ראשית אלא תורה כו' הכוונה על הבחינה השנית היות היא הנותנת חיים לכל חי והי' זה יען כי התורה היא עצמת מקור החיים והיא חי' בעצמותה וזהו עצמו ההבדל שבין התורה ובין יתר החכמות הטבעיות אשר הוגים בהם הפילוסופים כי כל החכמות לפגרים מתים יתחשבו אמנם התורה היא חיונית בעצם. והנה אם ישים איש ענין השתדלותו לראות איזה אבן יקרה הנמצאת בסגולת המלכים טמונה באוצרותיהם ליוקר ערכה וגודל חשיבותה הנה אם יהי' בכח השתדלותו להשיג זה אז יראנה. אולם אם יחסר לו ההכנות הצריכים לזה לא יראנה. לא כן האיש אשר ישים השתדלותו לראות איזה אדם גדול ומפורסם בתורה כי אז אף אם בכח השתדלותו לא הי' מגיע לזה עם כל זה הנה האיש בהתוודע אליו עוצם תשוקת זולתו ורוב כוספו לחזות בנועם פניו וכי כבר השתדל על כל אשר בכוחו לעשות הנה מעצמו ימציא עצמו אליו כי כמים הפנים כו' כן לב איש אל רעהו וככה לעומת זה המשים השתדלותו להשיג יתר החכמות זולת התורה הנה לא ישיג רק כל אשר יהי' בכח שכלו להשיגם ויותר אין. אמנם המשים השתדלותו להשיג חכמת התורה כי אז גם מה אשר לא יהי' בכח שכלו להשיג עם כל זה הנה התורה תמציא עצמה אליו וזהו דבר הכתוב [משלי ח' י"ח] אני אהבי אהב ומשחרי ימצאונני הרצון כי ביתר החכמות לא יתכן לתאר כי החכמה אוהבת את האיש ההוגה בה כי אין בהם רוח חיים ורק האיש הוא אוהב את החכמה אבל לא החכמה אותו אמנם התורה בהיותה מקור חיים. הנה היא אוהבת להוגים בה כמאמר חז"ל נקרא ריע אהוב והוא מבואר. וכן בברכת חתנים קבעו שמח תשמח ריעים האהובים כי עיקר מעלתם בהיות כל אחד נאהב מזולתו כ"א יהי' אוהב ולא נאהב אין לך מדרגה פחותה מזה ולזה התורה מכרזת ואומרת אני אוהבי אהב הרצון כי אינני כיתר החכמות אשר אין בהם האהבה להוגים בהם כי פגרים מתים המה וכל רוח אין בהם לא כן אנכי כי אוהבי אהב ולזאת ומשחרי ימצאונני בלי ספק כי אנכי אמציא עצמי אליהם אם אראה עוצם השתדלותם מה שאין כן בכל החכמות זולתה כאמור שים לבך לזה כי נפלא הוא

ומעתה הנה נתבאר לנו הדבר אשר עמדנו עליו לדעת גדר החיות המיוחד לאיש הישראלי כי לפי המדובר הנה כי גדר החיות ההוא הוא לחיות ע"פ דרכי התורה והמצוה ובזה יבדלו מכל העמים הקדמונים ובזולת זה אם לא יעדרו מהם ההרגש והתנועה וההעתק וההשכלה ודומיהן עכ"ז לפגרים מתים יחשבו. יען כי החיות ההוא הוא פחות מערכם כענין חיות הצומח כאשר יעדר מהם כח הצמיחה הגם כי לא נופל הוא עודנה מהתאחדות היסודות וקישורם כסוג הדומם עכ"ז לא יתכן הקראם חיים יען כי נעדר מהם החיות המיוחד להם ולכוונה זאת אמרו חז"ל רשעים בחייהם קרוים מתים. הרצון. הגם כי לא יעדרו מכל הכוחות החיונים הטבעיים עכ"ז לא לחיים יחשב להם כדבר האמור ודוד המלך ע"ה אמר (תהלים ק י"ז)