בית דוד (דרשות) פא

רצון ממטר השמים ומחלב הארץ אולם סוגי הבעלי חיים. הנה מזונם העצמיי הוא צמחי השדה ועשבי יער וכל סוג הצומח בכללם והנחש לקללה תחשב לו להיות עפר לחמו אשר הוא שתי מדריגות למטה מערכו וככה לעומת זה גם בסוגי המין האנושיי המדברים הנה מזונם העצמיי הוא כל סוגי הבע"ח בכללם כמאמר רב חסדא אנא לא בעניותי אכלי ירקא ולא בעתירותי כו'. היכא דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורא ולבעבור כי הבדל הבדילנו האל ורוממנו מכל לשון למעלה ראש כערך התרוממות מעלת הסוגים זע"ז עד כי שבו כל העמים הקדמונים להיות במדריגות מזון לנו כמשפט הסוגים הפחותים להיות למזון להסוגים אשר למעלה מהם כאמור לזאת נאמר ואכלת את כל העמים אשר סביבותיך והוא מבואר וכלב בן יפונה הקניזי ברצותו לחזק ידים רפות. לבל ימס לבב העם מגבורת הענקים ומקומת גבהם אמר אל תיראו כי לחמנו הם סר צילם מעליהם כו'. הרצון. אחרי כי הם אינם משתתפים בגדרינו עד כי שבו היותם לנו בערך הלחם לאכלה א"כ למה זה תיראו מהם הלא תראה כי האדם עם היותו קצר הבנין רפה המזג ניתר הקשרים בערך הבעלי חיים רמי הקומה עכ"ז גם את הארי גם את הדוב ינהיג וימשכנו בכפל רסנו ויטנו לכל אשר יחפוץ לסיבת יקר צורתו והוא מבואר והי' זה לסיבת יוקר נשמת הישראלי אשר היא אצולה משמי מרום וממקום קדוש תהלך עד אשר לפי' נעלה גם על צבא השמים ועל השכליים הנבדלים הפשוטים ועם כי הראשונים חשבו לנמנע שיהי' האדם יקר הערך מהגלגלים והשכלים הנבדלים והרבו להביא ראיות לדבריהם עד כי המליץ הגדול אסף חיל בחפניו כל דברי הקדמונים ומבחר ראיותיהם ורוחו הוא קבצן כעמיר גורנה. וכללם במלות קצרות בפרק אחד מספרו כמשפטו אחרי דברו שמה על ענין הגלגלים ויקר ערכם ותכלית פעולתם בנמצאים השפלים הגשמיים יושבי קצה ארץ נושבת הלזו גזר אומר לא שלכך נוצרו לעבוד יצורים אובדים שהמה גבוהם עליהם ונכבדים מהם חלילה ליוצרם להכניע היקר לזולל והעומד לעובר ולא יחשב פועל חכם שיכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף לעשות מהם מחט ברזל אשר בדבריו אלה כלל כל דברי הקדמונים וראיותיהם כי באומרו שהמה גבוהים עליהם ונכבדים מהם הכוונה לו שהמה יקרי הערך בערך הנמצאים השפלים אם מפאת מצבם השמיימי אשר יתייצבו שמה בשמים ממעל ואם מפאת עצמותם הנה הנם נכבדים מהנמצאים השפלים לזכות חומרם אשר בהיר הוא בשחקים והעדר גשמיותם ובאמרו חלילה ליוצרם להכניע היקר לזולל והעומד לעובר הוסיף עוד בראיות היותם יקרים להעדר התאוות וכל הדברים ההכרחיים מהחושים הגשמים האנושיים כענין האכילה והשתי' והשינה ודחות המותרות וביותר חוש המשגל כי חרפה היא לנו וזהו אמרו לזולל וגם מפאת נצחיותם אשר המה יחיו חיים נצחיים מיום היותם עד היום הזה ולא ישתנו בשום זמן מהזמנים לא כן הנמצאים השפלים כי המה יצורים עוברים ולא יתקיימו קיום אישי רק קיום מיני וזהו אומרו העומד לעובר אלה הם דבריו

אמנם כבר הכה על קדקוד סברתם זאת הרב בעקידה וסתר כל דבריהם אחת לא' והתפלסף עמהם בתכלית ההתפלספות והדיוק בפרק וא"ו מספרו כי תדרשנו ומצאת רק אפס קצתם נביא הלום מדבריו והוא כי הן אמת. כי מפאת חומרו הנה ימצא בו כל הדברים האלה לגנאי אמנם נשמת שדי האצולה משמי מעל השוכנות בקירות לב איש הישראלי. איך יתכן לכנותה בשם זולל אי עובר חלילה. חלילה. הס מלהזכיר כי אחת מפינת יקרת יסודי התורה הוא להאמין כי הנפש נצחיית וקיימת חי' אחרי הפרדה מהבנין הגופניי ותתאחד ותתדבק בשרשה באלהים חיים מהמקום אשר חוצבה ומי אשר לא יאמין באלה ח"ו. הנה הוא יוצא מכלליות הדת עד כי בחרות אפו בהם ובסברתם זאת גזר אומר. כי הדעת הזה. נובע ונוגר ממעיינו הכופרים המחזיקים בקדמות. שים עינך עליו אבספרתו יעל דבריו נוסיף. כי אם מנצחיותם ישפטו ם כי המה יקרים יותר מהמין האנושיי. הנה כל סוג דימם בכללו הוא יותר נצחי מהאדם והארץ יהלזאת אשר נתונה היא נתונה תחת כפות רגלינו עומדת לעד מיום היותה עד היום הזה ואיך יתכן שיהיו גם המה יקרים יותר מהמין האנושיי. אמנם כן הוא ממשפטי הדברים כל עוד היותם יותר שלימי הצורה לעומת זה יהיו יותר חלושי חומר כאשר הוא מטיב סוגי דצח"מ כי כל עימת שיתעלו בצורתם זה מזה לעומת זה יוחלש חומרם עד כי המין האנושי להיות יותר שלם הצורה על זולתו. הנה חומרו הוא היותר חלוש ועלול ומעותד למקרי ופגעי הזמן מכל הסוגים זולתן ויען כי קדמו אמרינו כי האיש הישראלי המתואר בתואר אדם עוד נתעלה על כל הסוג המדברים להחשב לסוג בפני עצמו כל עומת זה גם חומרו הוא החלוש מכל העמים ככתוב עקב ז. ז כי אתם המעט מכל העמים. וכבר עמד על החקירה הזאת הרב בעקידה וביאר בזה משל עץ הגפן הנאמר ביחזקאל והוא מתוק לחיך ושפתי' ישק

המורם מזה כי האיש הישראלי. הנה חלישות חומרו ורפיון מזגו היותו רפה וחלש מכל היצורים הוא אות על שלימות צורתו ובזה נסתר גם הראי' אשר הביאו מיוקר חומריות הגלגלים וצבא השמים כי לפי המדובר אמנם נהפוך הוא כי הוא הראי' על הפכו כי פחיתות החומר וחלישותו הוא האות על שלימות צורתו. אמנם כ זה בהיות מאוויי האיש הישראלי ועסקיו והשתדלותו בדברים האלהיים הנפשיים הנוגעים לשלימות צורתו כי או מה שיחסר לו מפחיתות חומרו ישלים בעילוי צורתו. אולם בסורו מלכת בדרכי ה' וישים כל מאוויי לבו ומגמת רעיוני אחרי העסקים הקנינים המדומים הנוגעים לחלק חומריותו הנה אמנם כן הוא. כי גם הסוג הדומם. יהיה יקר ממנו לחוזק חומריותו ונצחיותו. והן הנה דברי קהלת בן דוד מלך ישראל באמרו [קהלת א'] מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. דור הולך ודור בא. והארץ לעולם עומדת וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם כי המקראות האלו המה קשי ההיתיך והקישור מה רצה המלך החכם בכל אלה. אמנם יובנו דבריו במה שהקדמנו והוא כי רצונו לדבר עם האיש הישראלי המתואר בתואר אדם לאמר. מה יתרון לאדם הלזה אשר עלה מעלה מעלה על כלליות המין האנושיי המדברים עד כי לסוג בפני עצמו יחשב. אם ישוב עמל נפשו ומגמת לבבו ותשוקת רעיוניו ומחשבות סעיפיו בענינים החומריים הנתונים תחת הזמן וזהו אומרו בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש כי מפאת החומר הנה הארץ היא נצחיית יותר מן האדם ולזה אמר דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת והוא מבואר ובמדרש וכי מי נברא בשביל מי הארץ בשביל דור או הדור בשביל הארץ הוי אומר ארץ בשביל דור. והדור כלה והארץ קיימת כו' והוא מכוון לדברינו אלה אמנם כאשר ישתדל ויתעסק בענינים הנפשיים הנוגעים לשלימת צורתו הנה ישוב להיות נצחי יותר מהארץ כי לעתיד לבא הנה שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ונשמותיהן של צדיקים יוצררו בצרור החיים תחת כסא הכבוד. ואם כי יגווע וימות מהעולם הזה הנה ההעדר ההוא אינו החלטי רק כענין שקיעת השמש מעל אופקינו אמנם יזרח להאופק אשר תחתינו כענין הידוע ממשפט כדוריות הארץ והרז"ה ביאר בזה דבר הכתוב [תהלים י"ט] יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת כי לפי הנדמה בראשית ההבטה אי' איפוא יפגשו הימים זה בזה הלא הלילה מפסקת ביניהם ויותר הי' צודק אומרו יום ללילה ולילה ליום ולפי המדובר יובן לך זה יען להיות כי ממשפט התמונה הכדוריות כאש יתנוצץ ויבריק עליו אור נוגה לא תאיר רק מחציתה האחד ומחציתה השני תעדר מהאור ההוא ותשאר חושך וככה לעומת זה גם הארץ הזאת להיותה כדוריית הנה אור השמש לא יאיר לה רק על מחציתה האחד ומחציתה השני יחשיך ויהי ערב וכאשר יסבב הגלגל היומי ותשקע מעל אופקינו יתהפך הדבר והי' אור להחונים תחתינו. עד כי האור